9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "אבידה מדעת"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
אין תקציר עריכה
(←הביטוי 'אבדה מדעת' בגמרא: הרחבה עפ"י רש"י שם) |
מ |
||
| (8 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות||בבא מציעא כא א|| | {{מקורות||בבא מציעא כא א||גזילה ואבידה יא יא|רסא א}} | ||
אדם שמתנהג בממונו באופן שמוכח מתוך מעשיו שאינו חפץ בו, כגון שיודע את מקומו ולא בא לקחתו, או שמאבדו בידיים, מה דין הממון. | אדם שמתנהג בממונו באופן שמוכח מתוך מעשיו שאינו חפץ בו, כגון שיודע את מקומו ולא בא לקחתו, או שמאבדו בידיים, מה דין הממון. | ||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
חמש פעמים בש"ס מוזכר הביטוי 'אבידה מדעת': | חמש פעמים בש"ס מוזכר הביטוי 'אבידה מדעת': | ||
א. ב'''גמרא''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=22&daf=21b&format=pdf (בבא מציעא כא ב)] לגבי דברי אביי שאמר ש[[יאוש שלא מדעת]] לא הוי ייאוש, מקשה הגמ' מהמשנה שאמרה ש[[פירות מפוזרים הרי אלו שלו]], ואמאי הרי אין הבעלים ידע בנפילתן והוי יאוש שלא מדעת. ומתרצת דהכא במכנשתא דבי דרי עסקינן, כלומר מקום איסוף הפירות שאדם כבר אסף רוב רובם של פירותיו ולא נותר לו אלא מעט, דאבידה מדעת היא שאין בדעתו לבוא לקחתם, מחמת מיעוטם או מחמת טורח אסיפתם, ולכן זוכה בהם המוצא. | א. ב'''גמרא''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=22&daf=21b&format=pdf (בבא מציעא כא ב)] לגבי דברי אביי שאמר ש[[יאוש שלא מדעת]] לא הוי ייאוש, מקשה הגמ' מהמשנה שאמרה ש[[פירות מפוזרים הרי אלו שלו]], ואמאי הרי אין הבעלים ידע בנפילתן והוי יאוש שלא מדעת. ומתרצת דהכא במכנשתא דבי דרי (דביזרי במקום אחר) עסקינן, כלומר מקום איסוף הפירות שאדם כבר אסף רוב רובם של פירותיו ולא נותר לו אלא מעט, דאבידה מדעת היא שאין בדעתו לבוא לקחתם, מחמת מיעוטם או מחמת טורח אסיפתם, ולכן זוכה בהם המוצא. | ||
ב. ב'''גמרא''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=22&daf=23b&format=pdf (בבא מציעא כג ב)] מביאה ברייתא חביות של יין ושל שמן ושל תבואה ושל גרוגרות הרי אלו שלו, ומקשה הגמ' מהמשנה לקמן בדף כה. כדי יין וכדי שמן חייב להכריז, ומתרצת דהברייתא איירי בחביות פתוחות, ומקשה הגמ' אם הם פתוחות פשיטא שהרי אלו שלו שאבידה מדעת היא, שהרי הוא לא דאג שתהיה נשמרת ובודאי שאין דעתו עליה, לפי רש"י זו אבידה מדעת בגלל שקצים, רמשים ונחשים שנכנסים לחבית פתוחה שנותרת ללא השגחה (רש"י ד"ה מכלל דברייתא). ומתרצת דאיירי בסגורה אבל לא שרוקה בטיט, כך שאין סימן אך אינה אבידה מדעת. | ב. ב'''גמרא''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=22&daf=23b&format=pdf (בבא מציעא כג ב)] מביאה ברייתא חביות של יין ושל שמן ושל תבואה ושל גרוגרות הרי אלו שלו, ומקשה הגמ' מהמשנה לקמן בדף כה. כדי יין וכדי שמן חייב להכריז, ומתרצת דהברייתא איירי בחביות פתוחות, ומקשה הגמ' אם הם פתוחות פשיטא שהרי אלו שלו שאבידה מדעת היא, שהרי הוא לא דאג שתהיה נשמרת ובודאי שאין דעתו עליה, לפי רש"י זו אבידה מדעת בגלל שקצים, רמשים ונחשים שנכנסים לחבית פתוחה שנותרת ללא השגחה (רש"י ד"ה מכלל דברייתא). ומתרצת דאיירי בסגורה אבל לא שרוקה בטיט, כך שאין סימן אך אינה אבידה מדעת. | ||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
ו'''בביאור הגר"א''' כתב בטעם הרמב"ם והשו"ע שהתורה לא פטרתו באבידה מדעת אלא רק מאיסור לא תוכל להתעלם, וכפי הפסוק שהביא הרמב"ם 'אשר תאבד' פרט למאבד מדעתו, דסיפא דקרא 'לא תוכל להתעלם', אבל גזל עדיין יש בו, וכמו שמוכח מעובדא דאיסר ושמן בבבא בתרא. <br/>והנראה בכוונתו כעין מה שכתב בעל נתיבות המשפט, דאבידה מדעת כל דיני אבידה יש לה, מלבד חובת ההשבה, ולכן אסור לו ליטול לעצמו, אך אם נמצא שהיה פה גם ייאוש, יכול לזכות בה. ועל פי שיטת הרמב"ם לגבי [[לימוד דין ייאוש משמלה]] שכתב דהכל תליא בחפץ אם יש בו סימן או לא, ועפי"ז קובעים אם יש ייאוש, גם באבידה מדעת הדין כן, דבל מקום שאין בו סימן כגון מכנשתא דבי דרי, וחביות פתוחות [ופלא על הפוסקים שלא הזכירו גמרא זו, שהיא גם ראיה לכאורה נגד הרמב"ם] הדין הוא שהרי אלו שלו. ואילו בכלי באשפה [דשם איירי ביש בו סימן, ושפיר יש לפרש שם בגמ' שאינו רשאי ליטלה, וקצת תימה על הש"ך והנתיבות שכתבו כדבר פשוט שהתם הרי אלו שלו, ואינו מוכרח], וכן פרה רועה בין הכרמים, ובמשליך כיסו לרה"ר, וצלוחית ביד קטן, בכל אלו יש בהם סימן, ולכן ליכא ייאוש, וממילא אף שאינו חייב ליטפל בה, מ"מ עדיין ממון הבעלים הוא ואינו רשאי ליטלה וחייב על נזקיה. | ו'''בביאור הגר"א''' כתב בטעם הרמב"ם והשו"ע שהתורה לא פטרתו באבידה מדעת אלא רק מאיסור לא תוכל להתעלם, וכפי הפסוק שהביא הרמב"ם 'אשר תאבד' פרט למאבד מדעתו, דסיפא דקרא 'לא תוכל להתעלם', אבל גזל עדיין יש בו, וכמו שמוכח מעובדא דאיסר ושמן בבבא בתרא. <br/>והנראה בכוונתו כעין מה שכתב בעל נתיבות המשפט, דאבידה מדעת כל דיני אבידה יש לה, מלבד חובת ההשבה, ולכן אסור לו ליטול לעצמו, אך אם נמצא שהיה פה גם ייאוש, יכול לזכות בה. ועל פי שיטת הרמב"ם לגבי [[לימוד דין ייאוש משמלה]] שכתב דהכל תליא בחפץ אם יש בו סימן או לא, ועפי"ז קובעים אם יש ייאוש, גם באבידה מדעת הדין כן, דבל מקום שאין בו סימן כגון מכנשתא דבי דרי, וחביות פתוחות [ופלא על הפוסקים שלא הזכירו גמרא זו, שהיא גם ראיה לכאורה נגד הרמב"ם] הדין הוא שהרי אלו שלו. ואילו בכלי באשפה [דשם איירי ביש בו סימן, ושפיר יש לפרש שם בגמ' שאינו רשאי ליטלה, וקצת תימה על הש"ך והנתיבות שכתבו כדבר פשוט שהתם הרי אלו שלו, ואינו מוכרח], וכן פרה רועה בין הכרמים, ובמשליך כיסו לרה"ר, וצלוחית ביד קטן, בכל אלו יש בהם סימן, ולכן ליכא ייאוש, וממילא אף שאינו חייב ליטפל בה, מ"מ עדיין ממון הבעלים הוא ואינו רשאי ליטלה וחייב על נזקיה. | ||
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת== | |||
* [http://www.torahbase.org/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%9B%D7%99-%D7%AA%D7%A6%D7%90-%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%9E%D7%93%D7%A2%D7%AA/ אבידה מדעת] - הרב אשר וייס שליט"א, תשס"ט. | |||
* [http://asif.co.il/?wpfb_filepage=1-20-pdf-12 אבידה מדעת] - הלל בן יעקב, 'מכנשתא דבי דרי' - מרכז הרב, תשס"ט. | |||
* [http://www.etzion.org.il/vbm/archive/yomyom/dafyomyomi/2009-05-20.php אבידה מדעת] - הרב שמואל שמעוני, הדף היומיומי, בית המדרש הוירטואלי - הר עציון. | |||
[[קטגוריה:אבידה ומציאה]] | [[קטגוריה:אבידה ומציאה]] | ||
[[קטגוריה:הפקר]] | [[קטגוריה:הפקר]] | ||
[[קטגוריה:בבא מציעא כא.]] | |||
[[קטגוריה:בבא מציעא כג.]] | |||
[[קטגוריה:בבא מציעא כה:]] | |||
[[קטגוריה:בבא מציעא לא.]] | |||
[[קטגוריה:בבא בתרא פז:]] | |||
[[קטגוריה:גזילה ואבידה פרק יא]] | |||
[[קטגוריה:חושן משפט סימן רסא]] | |||