| משנה: | סופרים כ ד |
| בבלי: | שבת כא ב |
| רמב"ם: | מגילה וחנוכה ד ה-ו |
| שולחן ערוך: | אורח חיים תרעג א-ב |
הזמן ביום בו צריך להדליק נרות חנוכה לכתחילה, ואם לא הדליק עד מתי מותר להדליק.
הברייתא והגמרא
מובא במסכת סופרים (כ ד) שמצוות הדלקת נר חנוכה, משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנאמר: "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה". ואם הדליקו ביום אין מברכים עליו.
ובגמרא (שבת כג ב) מבואר שמה שכתוב עד שתכלה רגל מן השוק, אין הכוונה שעד זמן זה הנר צריך לדלוק ואחר כך יש לכבותו, אלא שאם לא הדליק בשקיעת החמה, יכול להדליק עד שתכלה רגל מן השוק. או הסבר נוסף, שצריך לתת שמן כדי שיעור שידלק עד הנר עד שתכלה רגל מן השוק.
עוד מבואר בגמרא שם שעד שתכלה רגל מן השוק הוא עד שיכלו רגלם של תרמודאי, ופירש רש"י (ד"ה רגלא) שזהו שם אומה מלקטי עצים שנשארים בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם ומבעירים בבתיהם אור, וכשנגמרים להם העצים, יוצרים וקונים מאותם תרמודאי. כלומר שמותר להדליק גם אחרי שהשוק ריק מאנשים ונשארו רק אותם מוכרי עצים. ורק כאשר גם הם הולכים לבתיהם, זהו כבר זמן שאין להדליק בו.
אם הלכה כלישנא קמא או לישנא בתרא
לפי הסבר ראשון של הגמרא יוצא שישנו זמן אחרון שבו מותר להדליק, ולאחר מכן אין להדליק. אך לפי לישנא בתרא, שהסבירה שעד שתכלה רגל מן השוק הכוונה לשיעור השמן שיש לשים בנר, יוצא שאין זמן מאוחר שבו אי אפשר להדליק, אלא כל הלילה.
התוספות (ד"ה דאי) כתבו שלכתחילה יש להיזהר ולהדליק בלילה מיד, אך אם איחר ידליק מספק, שהרי יש גם תירוץ שני בגמרא שלפיו אין הגבלת זמן.
שיטות הראשונים
הרי"ף
כתבו התוספות