מתעסק

מקורות
משנה:	כריתות ד ב-ג
בבלי:	כריתות יט א-כ א; שבת עב ב
רמב"ם:	שבת א ה

אדם שעשה עבירה שחייבים עליה חטאת מבלי שנתכוון לעשותה, אלא שמתוך התעסקותו בפעולה אחרת של איסור או של היתר עלתה בידו עבירה שחייבים עליה חטאת.

מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע

המשנה (כריתות ד ב) מביאה מחלוקת תנאים לגבי אדם שעשה עבירה שחייבים עליה חטאת, אלא שאינו יודע באיזו עבירה חטא, כגון שבא על הערוה ואינו יודע אם היתה זו אחותו או אשתו נידה, או שאכל מאכל אסור ואינו יודע אם היה זה חלב או נותר, לדעת ר' אליעזר חייב בקרבן חטאת שהרי ממאי נפשך עבר עבירה שחייבים עליה חטאת. לעומת זאת דעת ר' יהושע שפטור מן החטאת עד שיידע איזו עבירה עשה, שכן לומד הוא מן הפסוק "אשר חטא בה" (ויקרא ד כג) עד שיוודע לו במה חטא. כן מתבאר בברייתא המובאת בגמרא (כריתות יט א).
עוד ממשיכה הגמרא לומר שר' אליעזר לומד מן הפסוק "אשר חטא בה" שהוא בא למעט 'מתעסק' מחיוב חטאת, כלומר אדם שעשה עבירה תוך כדי התעסקות בדבר אחר ולא על מנת לעשות את פעולת האיסור, פטור מקרבן. להלן מביאה הגמרא מחלוקת בין אביי לרבא בגדר מתעסק הפטור מן הקרבן.

מימרא דשמואל

הגמרא (כריתות יט ב) מביאה מימרא דרב נחמן בשם שמואל, שהמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה, ואילו המתעסק בשבת פטור לפי שמלאכת מחשבת אסרה התורה.
דברי שמואל אלו מובאים כשאלה על דברי ר' אליעזר שפטר מתעסק מן הפסוק 'אשר חטא בה', ושאלה הגמרא באיזה נושא מדבר, שהרי בחלבים ועריות מבואר מדברי שמואל שחייב על התעסקות בהם. ומסיקה הגמרא שמדובר לענין שבת שבזה באמת מתעסק פטור.

לפי חלק מהגירסאות (כת"י מינכן 95 וכת"י הספריה הבריטית 402) צריך לומר 'אלא מתעסק בשבת', כלומר זו תשובה לשאלה במה פטר ר' אליעזר מתעסק, וכן היה לפני רש"י (ד"ה אלא) וכן הגיה הבית חדש (א).
ולגירסה זו תמוה, שאם הוכחנו מדברי שמואל שר' אליעזר דיבר על מתעסק בשבת ולא מתעסק חלבים ועריות, סימן שדברי שמואל מוסכמים על ר' אליעזר, אך אם כן למה צריך ר' אליעזר לפסוק 'אשר חטא בה' פרט למתעסק, והרי לשמואל אין צורך כלל בפסוק זה אלא פטור מכיון שאין זו מלאכת מחשבת. על זה מיישב רש"י (יט א ד"ה מיבעי), שבאמת דברי שמואל לא מוסכמים על ר' אליעזר ולולי הפסוק לא היה מתעסק פטור משום מלאכת מחשבת, אלא שהגמרא הביאה דבריו רק מפני שאמר להדיא שמתעסק בשבת פטור, ור' אליעזר מודה לו ולא מטעמו. אמנם לענין חלבים ועריות, מבואר שבזה מודה ר' אליעזר שחייב שכן נהנה.

אמנם לפי הגירסה שלפנינו בדפוס וילנא (וכן הוא בדפוס ונציא ר"פ-רפ"ג ובכת"י אוקספורד 2673) לא גרסינן 'אלא', מפני שכל דברי שמואל הם חלק מן השאלה, במה פטר ר' אליעזר הרי למתעסק בשבת אין צורך בפסוק, שהרי כבר אמר שמואל שאין בזה מלאכת מחשבת וגם בלא הפסוק פטור. ולגירסה זו מתבאר שר' אליעזר ושמואל דברו על דברים שונים, שמתעסק שפטר בו ר' אליעזר הוא בכגון אביי ורבא, ואילו שמואל פטר מתעסק אחר.

עונה הגמרא שמתעסק פטור שעליו דיבר ר' אליעזר הוא כמחלוקת אביי ורבא שתתבאר להלן. יוצא שלפי הגירסה הראשונה דברי אביי ורבא כלולים בדברי שמואל, והם רק הסבר ופירוט לאופן ההתעסקות שפטרו ר' אליעזר ושמואל (לזה מן הפסוק ולזה ממלאכת מחשבת). ואילו לפי הגירסה שלפנינו, דברי אביי ורבא הם הסבר לדברי ר' אליעזר בלבד ולא בזה דיבר שמואל.

קושיית התוספות בשבועות

אמנם על דברי שמואל כשלעצמם מקשים התוספות (שבועות יט א ד"ה פרט) וכן הפני יהושע (עב ב ד"ה ומתוך) דקשיא רישא אסיפא, שאם מתעסק חייב רק מפני שנהנה משמע דבעלמא כשאין לו הנאה פטור, אבל מסיפא דדבריו מדוייק שדווקא בשבת פטור מפני שמלאכת מחשבת אסרה התורה, אך בשאר דברים אף שאין לו הנאה חייב במתעסק.