קריאה בשטרי הדיוטות בשבת

מקורות
בבלי:	שבת קטז ב, קמט א
ירושלמי:	שבת טז א
רמב"ם:	שבת כג יט
שולחן ערוך:	אורח חיים שז

האיסור לקרוא בשטרי הדיוטות בשבת, ועוד דברים שגזרו משום זה.

האיסור וטעמו

המשנה (שבת טו א) לקרוא בכתבי הקודש אומרת שאין קורין בכתבי הקודש.
ובגמרא (שבת קטז ב) מובאת מחלוקת, שלדעת רב אין קוראים בהם רק בשעת בית המדרש, וכדי שלא יתטלו מללכת לשמוע את הדרשה, אבל לדעת שמואל אין קורין בהם אף שלא בזמן בית המדרש, ובמבואר בגמרא בשם ר' נחמיה שהטעם הוא כדי שלא יבואו לקרות גם בשטרי הדיוטות, אלא יאמרו אם בכתבי הקודש אין קורין, כל שכן לשטרי הדיוטות.
דברי ר' נחמיה אלו, מובאים גם בירושלמי (שבת טז א) ושם מפורש יותר, שמתוך שיודע שאסור לקרוא בכתבי הקודש, עושה קל וחומר לשטרי הדיוטות שלא לקרוא בהם.

מהם שטרי הדיוטות

כתב רש"י (קטז ב ד"ה שטרי הדיוטות) ששטרי הדיוטות הם כגון חשבונות או אגרות שלוחות. ובמקום אחר כתב (קמט א ד"ה שמא) שהם של מקח וממכר.
ובתוספות (קטז ב ד"ה וכ"ש) כתבו בשם ר"י ששטרי הדיוטות הם דווקא של חובות וכיו"ב, אך אגרות מותר, לפי שלפעמים יש בהם פיקוח נפש. ורבנו תם התיר אפילו אלו שיודע שאין בהם פיקוח נפש. והביא שכן מלשון הירושלמי שם שאומר 'מה בכך שנתעסק בשטרותיו' . וסיימו התוס' שמלחמות הכתובים בלעז אסור לקרוא בשבת, ואפי' בחול לא ידע ר"י מי התיר, משום מושב לצים.

טעם האיסור

הרמב"ם (שבת כג יט) כתב שטעם האיסור לקרוא בשטרי הדיוטות הוא שמא ימחוק.

מניית פרפראות ואורחים

המשנה (שבת כג ב) אומרת שמותר לאדם, שהכין מנות לאורחים, למנות את אורחיו ואת פרפרותיו בשבת, אבל דווקא מפיו, אך מן הכתב אסור.
ובגמרא (שבת קמט א) מובאת מחלוקת אמוראים בטעם האיסור, לדעת רב ביבי הוא גזירה שמא ימחוק, כלומר שיראה שאין לו מספיק אוכל וימחק חלק מן האורחים כדי שלא יזמינם השמש. ולדעת אביי הוא גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות.

כתוב על כותל גבוה

בגמרא מובא שהנפקא מינה לדינא בין שני הטעמים, הוא כאשר כתב את שמות אורחיו ופרפרותיו על כותל גבוה. וכמה דרכים נאמרו בביאור הגמרא בזה.
הרי"ף (סג ב) מבאר כפי פשט הגמ' בתחילתה, שלרב ביבי שביאר טעם האיסור מחשש שמא ימחוק, אם כתוב למעלה בכותל לא חיישינן. ואף שרבה אמר שהאיסור לקרוא לאור הנר מחשש שמא יטה הוא גם כשהנר גבוה שתי קומות, לפי שלא חילקו חכמים באיסור וא"כ הוא הדין לכאן, מ"מ רב ביבי חולק עליו. וכבר מצאנו שדינו של רבה נתון במחלוקת תנאים, שר' אחא בברייתא מתיר לקרוא מן הכתב שעל גבי כותל גבוה ודלא כרבה, וזהו כרב ביבי, ואילו ת"ק אוסר מחשש שמא ימחוק וכעין דברי רבה.
לעומת זאת אביי שסובר שהטעם הוא שמא יבוא לקרוא בשטרי הדיוטות, גם בכותל גבוה אסור, לפי שגם בזה יש חשש. וכתב הרי"ף שהלכה כאביי, לפי שיוצא שרב ביבי פליג על רבה, ואנן קיי"ל כרבה שאסור לקרוא לאור הנר גם אם הוא גבוה.
עוד כתב הרי"ף על פי הברייתא בגמרא שם, שכשהכתב חקוק על הכותל, לכולי עלמא מותר לקראו, לפי שלא יבואו להחליף בשטרי הדיוטות. אמנם אם הכתב חקוק על טבלה ופנקס, וכן אם הוא כתוב על כותל אסור, לפי שבזה חיישינן להחלפה.
כן העתיק גם הרא"ש בפסקיו (כג א), ובדרך זו ניתן לבאר גם בדעת רש"י (ד"ה אלא לעולם).

והרב בעל המאור (סג א) הקשה על דברי הרי"ף שלדבריו יוצא שאף אביי אינו סובר כרבה, שהרי לשיטתו סיבת האיסור היא שמא יקרא בשטרי הדיוטות, ואם היה סובר כרבה שאסור שמא ימחוק אף בכותל גבוה, לא היה צריך לומר הטעם דשמא יקרא.
ובמלחמות (סג ב) תירץ דאביי בא לומר שטעם האיסור הוא משום שמא יקרא, ובמקום שאין חשש זה, כגון שחקוק בכותל מותר, לפי שכותל בשטר לא מיחלף.
ובתוספות (ד"ה לעולם) הביאו דעת ה"ר פורת שהיא כעין דברי הרי"ף, אלא שכתב שגם אביי שסובר שהאיסור הוא שמא יבוא לקרוא בשטרי הדיוטות, גם הוא לא מסכים עם רבה הנ"ל, אלא שסובר שאסור לקרוא גם מכותל גבוה משום שמא יבוא לקרוא בשטר. וכן מסביר אביי גם את מחלוקת רבי אחא ורבנן, שלרבי אחא לא חיישינן להחלפת כותל בשטר, ולרבנן חיישינן.

אבל תוספות (ד"ה לעולם) פירשו בדעת רש"י (ד"ה אלא לעולם) שלכולי עלמא לא חיישינן שמא יקרא בשטרי הדיוטות, לפי שלא יבואו להחליף כותל בשטר, ולכן לאביי מותר לקרוא אם כתוב בכותל גבוה, ואף שגם הוא חושש לשמא ימחוק, מ"מ זהו דווקא בכותל נמוך שיכול למחוק, אבל בכותל גבוה לא חיישינן. ודעתו היא גם דעת ר' אחא בברייתא.
אבל רב ביבי סובר שגם בכותל גבוה חיישינן שמא ימחוק, לפי שהוא סובר כרבה שאומר שהאיסור לקרוא לאור הנר מחשש שמא יטה, הוא גם אם הנר גבוה שתי קומות, לפי שלא חילקו בין האיסורים. והוא הדין לכאן, שחוששים שמא ימחוק אף בכותל גבוה. ודעתו היא גם דעת ת"ק בברייתא.
עוד מבואר בגמרא שאם הכתב חקוק, אין בזה חשש שמא ימחוק, אבל יש בזה חשש שמא יקרא בשטרי הדיוטות. לכן אם הכתב חקוק על טבלה ופנקס אסור, אך אם הוא כתוב על כותל מותר.