אשו משום חציו ומשום ממונו
| בבלי: | בבא קמא כב א |
| רמב"ם: | נזקי ממון יד טו |
| שולחן ערוך: | חושן משפט תיח יז |
מחלוקת האמוראים בשאלה האם אדם שמזיק באמצעות אש מתחייב מדין נזקי גופו או מדין נזקי ממונו .
סוגיית הגמרא
הגמרא במסכת בבא קמא (כב א) מציגה מחלוקת בין האמוראים בשאלה מה היסוד העומד מאחורי חיוב אש: לדעת רבי יוחנן "אשו משום חציו", כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאדם המזיק לכל דבר בדומה לאדם הזורק חץ, ואילו לדעת ריש לקיש "אשו משום ממונו", כלומר אדם שמזיק על ידי אש מתחייב כאילו בהמתו הזיקה. הגמרא מציגה כמה נפקא מינות בין דעת רבי יוחנן לדעת ריש לקיש: לדעת רבי יוחנן אדם שמזיק על ידי אש מתחייב בארבעה דברים כמו אדם המזיק בידיו, אך לדעת ריש לקיש המזיק באש פטור מארבעה דברים כמו שור שהזיק אדם. שנית, לדעת רבי יוחנן במקרה שבהמתו של אדם נטלה גחלת והבעירה על ידה הבעלים מתחייב חצי נזק מדין צרורות, אך לדעת ריש לקיש אדם לא חייב על אש של בהמתו כלל חוץ מהמקום הראשון בו הגחלת נגעה (ובלשון הגמרא "מקום גחלת").
אשו משום ממונו
דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת. לדעת רש"י היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם. תוספות הקשו על רש"י שלוש קושיות מרכזיות:
- הגמרא בפרק הכונס (נו ב) כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש"י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה.
- המשנה בפרק הכונס (סב ב) כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש"י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.
- לפי שיטתו של רש"י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע"י הפקרת הגחלים.
השיטה מקובצת מתרץ בדעת רש"י שריש לקיש מצריך בעלות על הגחלת רק במידה והאדם לא הדליק את האש בידיו אלא פשע בשמירת האש והיא התפשטה לרכוש חברו מאליה. אך במידה והאדם הדליק את האש בידיו אפילו ריש לקיש יודה שאין צורך בבעלות על הגחלת כדי לחייב. התוספות חלקו על רש"י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו הרשב"א, תוספות רבינו פרץ והאגודה.