הבדלים בין גרסאות בדף "משתמש:חושן משפט/טיוטה"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות|ב״מ ק:|ב״מ קא.||גזילה ואבידה פ״י ה״ד|חו״מ שע״ה}} | |||
==היורד לשדה חבירו שלא מדעתו== | |||
סוגית הגמ' ב"מ קא.: אדם שירד לשדה חבירו או לחורבת חבירו ללא ידיעתו, ונטעה אילנות, או בנה את הבית, ולא התכוין לגזול את הקרקע, אלא השביחה לצורך חבירו, ותובע ממנו שכר עבור מה שהשביח עבורו, נאמר בגמ' חילוק בדין זה: | סוגית הגמ' ב"מ קא.: אדם שירד לשדה חבירו או לחורבת חבירו ללא ידיעתו, ונטעה אילנות, או בנה את הבית, ולא התכוין לגזול את הקרקע, אלא השביחה לצורך חבירו, ותובע ממנו שכר עבור מה שהשביח עבורו, נאמר בגמ' חילוק בדין זה: | ||
| שורה 18: | שורה 19: | ||
===טול עציך ואבניך=== | ===טול עציך ואבניך=== | ||
אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, | אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, כתב הרי"ף, שכשם שהבונה יכול ליטול את שבחו, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך. | ||
===דעת הרא"ש=== | ===דעת הרא"ש=== | ||
דעת הרא"ש שאפילו השדה עשויה ליטע יכול לומר לו בעל השדה טול עציך ואבניך, וראייתו מהדין שהובא לפני רב שהתובע ירד לקרקע, ובעל הקרקע אמר שאינו רוצה בשבח זה, ושתק לו רב, ומבואר שאף שהשדה עשויה ליטע יכול לומר ליורד טול עציך. | דעת הרא"ש שאפילו השדה עשויה ליטע יכול לומר לו בעל השדה טול עציך ואבניך, וראייתו מהדין שהובא לפני רב שהתובע ירד לקרקע, ובעל הקרקע אמר שאינו רוצה בשבח זה, ושתק לו רב, ומבואר שאף שהשדה עשויה ליטע יכול לומר ליורד טול עציך. | ||
===דעת רוב | ===דעת רוב המפרשים=== | ||
דעת הרמב"ן, ריטב"א, נימוק"י, ורשב"א שבעל הקרקע נפטר מתשלום ליורד ע"י אמירת טול עציך דווקא שהשדה לא היתה עשויה ליטע, אבל אם השדה עשויה ליטע אינו יכול לומר לו טול, וטעמם, שכיון שהשדה ראויה לכך מסתמא הוא חפץ בשבח זה, אלא שמחפש תואנה ליפטר מתשלום, ולכך יש לחייבו. אמנם, בבונה בחורבתו של חבירו אפי' עשויה ליבנות, כתב הנמוק"י ששניהם יכולים לומר טול או אטול. | דעת הרמב"ן, ריטב"א, נימוק"י, ורשב"א שבעל הקרקע נפטר מתשלום ליורד ע"י אמירת טול עציך דווקא שהשדה לא היתה עשויה ליטע, אבל אם השדה עשויה ליטע אינו יכול לומר לו טול, וטעמם, שכיון שהשדה ראויה לכך מסתמא הוא חפץ בשבח זה, אלא שמחפש תואנה ליפטר מתשלום, ולכך יש לחייבו. אמנם, בבונה בחורבתו של חבירו אפי' עשויה ליבנות, כתב הנמוק"י ששניהם יכולים לומר טול או אטול. | ||
===גילוי דעתא דניחא ליה=== | ===גילוי דעתא דניחא ליה=== | ||
אם בעל השדה עשה מעשה שהראה שרוצה בשבח זה, כגון שבנה גדר סביב הנטיעות, שמראה שרוצה לשומרם, אפי' אם בתחילה השדה לא היתה עשויה לכך, מ"מ כיון שגילה בדעתו, הרי זו כשדה שעשויה ליטע, ותהא ידו של היורד על העליונה ליטול כאריס. | אם בעל השדה עשה מעשה שהראה שרוצה בשבח זה, כגון שבנה גדר סביב הנטיעות, שמראה שרוצה לשומרם, אפי' אם בתחילה השדה לא היתה עשויה לכך, מ"מ כיון שגילה בדעתו, הרי זו כשדה שעשויה ליטע, ותהא ידו של היורד על העליונה ליטול כאריס. | ||
<br /> | |||
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת== | |||
*[http://www.example.com התוכן בקישור], באתר קול הלשון | |||
<nowiki>[[חושן משפט סימן שע״ה בבא מציעה]]</nowiki> | |||
גרסה מ־16:41, 25 באפריל 2025
| משנה: | ב״מ ק: |
| בבלי: | ב״מ קא. |
| רמב"ם: | גזילה ואבידה פ״י ה״ד |
| שולחן ערוך: | חו״מ שע״ה |
היורד לשדה חבירו שלא מדעתו
סוגית הגמ' ב"מ קא.: אדם שירד לשדה חבירו או לחורבת חבירו ללא ידיעתו, ונטעה אילנות, או בנה את הבית, ולא התכוין לגזול את הקרקע, אלא השביחה לצורך חבירו, ותובע ממנו שכר עבור מה שהשביח עבורו, נאמר בגמ' חילוק בדין זה:
לרב, שמין לו וידו על התחתונה - חייב בעל השדה לשלם ליורד את ההוצאות שהוציא משלו עבור השבחת השדה, או את השבח שהשביחה השדה מחמתו – הנמוך מבין שניהם
בטעם החיוב בשדה עשויה ליטע התקשו הראשונים היאך יתחייב לשלם לו כאריס, הרי לא היה סיכום מוקדם ביניהם, ומי הפך אותו לאריס שלו? ופירשו הראשונים, שכיון שהבעלים יודע עתה ומתרצה לזה, כאילו עשה מדעתו לכתחילה, אמנם הבעל המאור מכוח קושיא זו פירש שידו על העליונה היינו שישלם לו שכר כפועל מעולה
לשמואל, שמין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה - חייב בעל השדה לשלם ליורד כמו שהיה משלם לאריס שיעשה עבורו את ההשבחה הזו [ובד"כ אריס נוטל או חצי משבח הקרקע, או שליש או רבע, תלוי במנהג המקום]
ופירש רב פפא, שאין בזה מחלוקת אלא תלוי בצורך השדה, אם השדה עשויה לנטיעה, דהיינו שאכן ראויה לאותו השבח שהשביח היורד בקרקע, ישלם לו כאריס כדברי שמואל, ואם אינה ראויה לכך, תהא ידו של היורד על התחתונה כרב.
בחזו"א (?כ"ג) פי' שהקובע שם עשויה ליטע אינו תלוי האם בעל השדה הרוויח בהשבחתו של היורד, אלא בדעת הבעלים, שלעיתים יש לו סיבות אישיות להעדיף שדה לבן, כגון שהוא בקיא בזריעה, או שצריך לפרנסת אנשי ביתו דווקא תבואה, ולכן הבעלים קובע מה נחשב עשויה ליטע
אטול עצי ואבני
אם לאחר שהשביח את הקרקע חזר בו היורד, ורוצה ליטול את מה שהשביח בקרקע, הסיקה הגמ' שהבונה את החורבה יכול ליטול את בנינו שבנה, אבל הנוטע את השדה אינו יכול לעקור את נטיעותיו, אלא חייב להשאירם בשדה, ומשני טעמים, א] משום יישוב א"י, ולפי זה, בחו"ל יכול לעוקרם ב] כיון שהנטיעות כבר הכחישו את שדהו, אם יטלם עכשיו הוא יפסיד אותו ביותר, וא"כ אף בחו"ל אינו יכול לעוקרם כיון שמפסיד את בעל השדה.
ובעל הלבוש פי' שבעצם עקירתו הוא מפסיד את הקרקע, ולכן לא הרשו לו לעוקרם
טול עציך ואבניך
אם בעל הקרקע אומר ליורד איני חפץ בשבח זה, כתב הרי"ף, שכשם שהבונה יכול ליטול את שבחו, כך גם בעל הקרקע יכול לומר לו טול שבחך.
דעת הרא"ש
דעת הרא"ש שאפילו השדה עשויה ליטע יכול לומר לו בעל השדה טול עציך ואבניך, וראייתו מהדין שהובא לפני רב שהתובע ירד לקרקע, ובעל הקרקע אמר שאינו רוצה בשבח זה, ושתק לו רב, ומבואר שאף שהשדה עשויה ליטע יכול לומר ליורד טול עציך.
דעת רוב המפרשים
דעת הרמב"ן, ריטב"א, נימוק"י, ורשב"א שבעל הקרקע נפטר מתשלום ליורד ע"י אמירת טול עציך דווקא שהשדה לא היתה עשויה ליטע, אבל אם השדה עשויה ליטע אינו יכול לומר לו טול, וטעמם, שכיון שהשדה ראויה לכך מסתמא הוא חפץ בשבח זה, אלא שמחפש תואנה ליפטר מתשלום, ולכך יש לחייבו. אמנם, בבונה בחורבתו של חבירו אפי' עשויה ליבנות, כתב הנמוק"י ששניהם יכולים לומר טול או אטול.
גילוי דעתא דניחא ליה
אם בעל השדה עשה מעשה שהראה שרוצה בשבח זה, כגון שבנה גדר סביב הנטיעות, שמראה שרוצה לשומרם, אפי' אם בתחילה השדה לא היתה עשויה לכך, מ"מ כיון שגילה בדעתו, הרי זו כשדה שעשויה ליטע, ותהא ידו של היורד על העליונה ליטול כאריס.
שיעורים, מאמרים וכתבי עת
- התוכן בקישור, באתר קול הלשון
[[חושן משפט סימן שע״ה בבא מציעה]]