הבדלים בין גרסאות בדף "טלטול נר בשבת"

ב'''גמרא''' (מד א) מבואר שטעם האיסור בנר שהיה דולק בשבת וכבה, הוא שזהו מוקצה מחמת איסור. ואף שדבר זה מבואר בדעת ר' יהודה, מ"מ בזה גם ר' מאיר מודה לו, ולא מסתבר שנחלקו בטעם האיסור בזה. וכן מבואר בדברי '''רש"י''' (ד"ה חוץ מן הנר שהדליקו). אמנם לא מבואר בגמרא מהו האיסור שמחמתו נאסר הנר.

<BR/>לכאורה אפשר היה לומר שהחשש הוא מאיסור כיבוי, שכשיטלטל את הנר עלול הוא לגרום לכיבויו. אמנם הגמרא להלן (מו ב) דוחה טעם זה, אך היא דוחה זאת רק לר' שמעון שסובר שדבר שאינו מתכוון מותר, אבל הכא אליבא דר' יהודה ור' מאיר קיימינן. אמנם זה אינו, שהרי בדבר שאינו מתכוון קיימא לן כר' שמעון, ואם לכיבוי לא חיישינן ממילא גם אין לאסור הטלטול. אלא על כרחנו לברר את טעמו של ר' שמעון באיסור טלטול הנר בשעה שהוא דולק, וזה יהיה הטעם גם לדידן לאסור למשך כל השבת, דהוי מוקצה מחמת איסור.

ב'''גמרא''' להלן (מז א) מבואר בדעת ר' שמעון שהסיבה שאוסר לטלטל את הנר בשעה שהוא דולק הוא מפני שנעשו הנר, הפתילה והשמן בסיס לדבר האסור, וכתב '''רש"י''' (ד"ה לדבר) שהדבר האסור הוא הפתילה שאסור לטלטלה.  

'''רש"י''' (מד א ד"ה חוץ) כתב בדעת ר' שמעון שאסור לטלטל נר דולק שמא יכבה הנר, וכן הוא ב'''פירוש המשניות לרמב"ם''' (ג ו). אך דבריהם קשים מפני שלהלן ב'''גמרא''' (מו ב) שואל אביי את רב יוסף מפני מה אוסר ר' שמעון לטלטל את הנר קודם שכבה, אם הוא מפני החשש שמא יכבה, הרי ידוע שר' שמעון סובר ש[[דבר שאינו מתכוון]] מותר, ואין לומר שזהו דווקא באיסור דרבנן ואילו באיסור דאורייתא ככיבוי אסור, שהרי מפורש מצאנו ב'''משנה''' (כלאים ט ה) שר' שמעון מתיר למוכרי כסות ללבוש כלאים על מנת למכרם בשוק ובלבד שלא יתכוון להתחמם בהם או להגן מפני הגשמים. הרי שמתיר באינו מתכוון אף באיסור דאורייתא. ובאמת מביאה שם הגמרא בשם רבא שטעמו של ר' שמעון באיסור טלטול נר דולק הוא מפני שהנר, השמן והפתילה נעשו [[בסיס לדבר האסור]].

<BR/>מתבאר אם כן בגמרא, שחשש הכיבוי של הנר אינו מהווה סיבה לאסור טלטול, אלא מטעם בסיס לדבר האסור. כן תמה ב'''שלטי הגיבורים''' (כא א א) על רש"י והרמב"ם בענין זה וכן הוא ב'''שפת אמת''' (מד א סוד"ה במשנה).

<BR/>ה'''מהרש"א''' (מד א ד"ה בפרש"י) העיר על דברי רש"י אלו, שהן רק להו"א של הגמרא, אך למסקנה לא קיימא לן הכי, והוסיף '''ר' עקיבא איגר''' שבאמת כן דרכו של רש"י לפרש במשנה לא לפי מסקנת הגמרא, אלא שעל כל פנים יקשה על ה'''רע"ב''' שגם הוא פירש כן במשנה, שלא לפי מסקנת הגמרא.

<BR/>ב'''פני יהושע''' (מז א ד"ה בגמרא הנח) כתב לתרץ שבאמת לר' שמעון אין לאסור טלטול מחשש שמא יכבה הנר בטלטולו, דהוי דבר שאינו מתכוון וכמו שאמרה הגמרא, אבל כוונת רש"י היא שאוסר טלטול משום חשש שמא יכבה בידיים על ידי שיסתפק מן השמן שבנר, ולכן אסור אף לטלטלו. ומבאר הפני יהושע שזו כוונת הגמרא שהנר הוא בסיס לדבר האסור. אלא שמתקשה מדברי רש"י כאן (מז א ד"ה לשלהבת) שפירש שהדבר האסור הוא השלהבת. אמנם אפשר שכוונת רש"י שהשלהבת נחשבת לדבר האסור שהנר הוא בסיס לה, מפני האיסור לכבות את השלהבת.   

<BR/>אמנם נראים הדברים שהגמרא כאן איירי במוקצה לאכילה, וכדמשמע משאלתו של ריש לקיש ששאל אם מותר לאכול מן החיטים והביצים וכמו שפירש '''רש"י''' (מה א ד"ה שזרען), וכן מבואר מתשובתו של ר' יוחנן שמתייחס רק להסתפקות מן השמן ולא לנר עצמו או לפתילה. <BR/>

ומבואר מזה שהשמן שבנר יש בו מוקצה מחמת מצווה שכל זמן שהנר דולק אסור להסתפק ממנו אף בלא חשש כיבוי (כגון בשמן המטפטף). אמנם בנר שאינו נר של מצווה, כגון שהדליקו גוי וכד', אין איסור להשתמש בשמן שלו בשעה שהוא דולק, ובלבד שלא יכבה ולא יטלטל.