הבדלים בין גרסאות בדף "פת נכרי"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 95: שורה 95:


אבל ה'''רמב"ם''' (מאכלות אסורות יז יג) כתב היתר באפיית ישראל, ולא חילק בזה בין פת שהיא בבעלות הגוי לפת שהיא בבעלות ישראל. וכתב הר"ן שם בסוף דבריו, שלשיטתו צריך לומר שהטעם שחילקו בין גזירת הפת לגיזרת שלקות היא שבפת אם הדליק ישראל את התנור די בכך להתיר, מה שאין כן בשלקות, שצריך גם שיעשה את הבישול עצמו, וכיוון שחלוקים בהלכותיהן, חילקום לשתי גזירות.
אבל ה'''רמב"ם''' (מאכלות אסורות יז יג) כתב היתר באפיית ישראל, ולא חילק בזה בין פת שהיא בבעלות הגוי לפת שהיא בבעלות ישראל. וכתב הר"ן שם בסוף דבריו, שלשיטתו צריך לומר שהטעם שחילקו בין גזירת הפת לגיזרת שלקות היא שבפת אם הדליק ישראל את התנור די בכך להתיר, מה שאין כן בשלקות, שצריך גם שיעשה את הבישול עצמו, וכיוון שחלוקים בהלכותיהן, חילקום לשתי גזירות.
<BR/>גם ה'''רשב"א''' בתשובה (א רכח) כתב להדיא שפת של גויים שאפאו ישראל או אפילו רק הפך בגחלים מותר, וזה דלא כדברי הר"ן.


מרן ה'''בית יוסף''' (קיב) הביא דברי הראשונים הנ"ל והכריע כדעת הרמב"ם והרשב"א להתיר. וכתב שאף לדעת הר"ן מותר לישראל לתת בצקו לגוי שילוש ויערוך, ואח"כ יקח ויאפה בעצמו. ועוד האריך שם להוכיח שמותר לקחת שאור של נכרי לחמץ בו את העיסה. וב'''שלחן ערוך''' סתם דבריו ולא הזכיר מזה, כוונתו בזה כמו שכתב בבית יוסף.
<BR/>וב'''פרי חדש''' (א) הוכיח שלא כדברי הר"ן מה'''תוספתא''' (ה ה) שבה מפורש שפת שאפאה ישראל אע"פ שהגוי לשה וערכה מותרת, ודוחק לומר שאיירי בפת ישראל, שא"כ מה חידוש יש בזה, וכן מוכח מהמשך התוספתא המדברת על גבינה, שמדובר בפת של נכרים, ואפ"ה כיון שאפאה ישראל מותר. אבל ב'''מצפה שמואל''' על התוספתא (ט) כתב שהר"ן יעמיד בפת של ישראל, ואם אפאה גוי אסור משום בישולי גויים.
==טיוטא==
==טיוטא==
לדעת רוב הראשונים, וכן פסק מרן בבית יוסף, אין הפת נאסרת משום בעלות הנכרי עליה, ולא ניתרת משום בעלות ישראל. לפי שאין הולכים בזה אלא אחר אפיה בין לקולא בין לחומרא, שאם אפאה גוי, אף שהיא של ישראל, אסורה. ואם אפאה ישראל, אף שהיא בבעלות הגוי מותרת [רמב"ם וכן מסקנת הב"י להלכה בצירוף דעת הרשב"א. אמנם בשו"ע לא הזכיר מזה וצ"ע מדוע].
[וע' בב"י שהאריך בדברי הר"ן, אבל הפר"ח חלק עליו בהבנתו ויש שום נפ"מ ביניהם. ומ"מ אינו למעשה דקיי"ל כהרמב"ם והרשב"א].
 
ויש מי שאומר [ר"ן וכ"מ בטור. ומש"כ הב"י שגם בתוה"ב משמע כן ושסותר לדבריו בתשובה, אינו מוכרח, דיש לפרש דבריו בתוה"ב כמ"ש בתשובה. ומ"מ מסקנת מרן כהרמב"ם] שהולכים בזה אחר בעלות הגוי, שאם היה הבצק של גוי, אף שאפאה ישראל, אסורה, שאין הולכים בזה אלא אחר הבעלות [וע' בב"י שהאריך בדברי הר"ן, אבל הפר"ח חלק עליו בהבנתו ויש שום נפ"מ ביניהם. ומ"מ אינו למעשה דקיי"ל כהרמב"ם והרשב"א].


ויש מי שאומר [ראב"ד] שפת נכרי נאסרה אף משום חשש גיעולי נכרי, שאופה אותה בכלים הבלועים מן האיסור, ולפי"ז האיסור תלוי אף בכלי האפיה, אפי' שהפת בבעלות ישראל ואפאה ישראל.
ויש מי שאומר [ראב"ד] שפת נכרי נאסרה אף משום חשש גיעולי נכרי, שאופה אותה בכלים הבלועים מן האיסור, ולפי"ז האיסור תלוי אף בכלי האפיה, אפי' שהפת בבעלות ישראל ואפאה ישראל.