הבדלים בין גרסאות בדף "תחילת זמן קריאת שמע של שחרית"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| שורה 39: | שורה 39: | ||
=== שיטת הרי"ף ורוב הראשונים === | === שיטת הרי"ף ורוב הראשונים === | ||
ה'''רי"ף''' (ד ב) הביא את מחלוקת התנאים בענין התחלת זמן קריאת שמע, וציטט גם דברי רב הונא ואביי ואת דברי הברייתא אודות הותיקין, ולבסוף כתב 'וכן הלכתא'. והוסיף הרי"ף שלא כל אחד יכול לכוון תפילתו ולעשות כן, ואפילו הכי מצוה לקרותה רק מעט קודם הנץ כדי שיתפלל אחר הנץ החמה, והעיקר שמתפלל ביום, אפילו שלא מתפלל עם הנץ ממש. <BR/> | ה'''רי"ף''' (ד ב) הביא את מחלוקת התנאים בענין התחלת זמן קריאת שמע, וציטט גם דברי רב הונא ואביי ואת דברי הברייתא אודות הותיקין, ולבסוף כתב 'וכן הלכתא'. והוסיף הרי"ף שלא כל אחד יכול לכוון תפילתו ולעשות כן, ואפילו הכי מצוה לקרותה רק מעט קודם הנץ כדי שיתפלל אחר הנץ החמה, והעיקר שמתפלל ביום, אפילו שלא מתפלל עם הנץ ממש. <BR/> | ||
מבואר בדבריו שאביי לא בא לחלוק על רב הונא, אלא הלכה | מבואר בדבריו שאביי לא בא לחלוק על רב הונא, אלא הלכה כרב הונא שהכריע שזמן קריאת שמע הוא משיכיר את חבירו הרגיל אצלו מד' אמות, אך גם דברי אביי ש'לקריאת שמע כותיקין' נכונים להלכה.<BR/> | ||
לענין הברייתות דרשב"י, כותב ה'''רי"ף''' (ברכות ב א) ששתיהן להלכה, | לענין הברייתות דרשב"י, כותב ה'''רי"ף''' (ברכות ב א) ששתיהן להלכה, אך לאחר עלות השחר מותר לקרוא קריאת שמע של שחרית רק בדיעבד או בשעת הדחק, כגון שהיה משכים לצאת לדרך, אבל בסתמא אין לקרוא מיד אחר עלות השחר. <BR/> | ||
נמצא שלפי הרי"ף בשעת הדחק מותר לקרוא החל מעלות השחר, | נמצא שלפי הרי"ף בשעת הדחק מותר לקרוא החל מעלות השחר, וזמנה לכתחילה הוא משיכיר את חבירו הרגיל עמו מד' אמות, ומצוה מן המובחר לקראה כותיקין, שהיו קוראים עם הנץ החמה. אמנם גם אחר הנץ שרי לקרוא עד שלוש שעות. | ||
כן כתב להדיא '''רבנו יונה''' (ד ב ד"ה תניא) שאין מחלוקת בין אביי לרב הונא, וזמנה הוא משיכיר את חבירו, אלא שותיקין מדקדקים מתוך שרצו לסמוך גאולה לתפילה היו קורים סמוך לנץ ומתפללים מיד. שאם היו קוראים את שמע קודם לכן, היו צריכים להמתין עם התפילה ולא היו סומכים גאולה לתפילה. והוסיף רבנו יונה שבדיעבד ובשעת הדחק יכול לקרוא מעלות השחר. | כן כתב להדיא '''רבנו יונה''' (ד ב ד"ה תניא) שאין מחלוקת בין אביי לרב הונא, וזמנה הוא משיכיר את חבירו, אלא שותיקין מדקדקים מתוך שרצו לסמוך גאולה לתפילה היו קורים סמוך לנץ ומתפללים מיד. שאם היו קוראים את שמע קודם לכן, היו צריכים להמתין עם התפילה ולא היו סומכים גאולה לתפילה. והוסיף רבנו יונה שבדיעבד ובשעת הדחק יכול לקרוא מעלות השחר, וזהו על פי הברייתא דרשב"י. | ||
לשיטה זו הסכימו גם ה'''תוספות''' (ברכות ט ב ד"ה לקריאת שמע) | לשיטה זו הסכימו גם ה'''תוספות''' (ברכות ט ב ד"ה לקריאת שמע) אלא שמדבריהם נראה שזמן קריאת שמע הוא מעלות השחר, ולא רק בדיעבד. משמע שסוברים שכל דין משיכיר את חבירו או בין תכלת ללבן, אינו להלכה. אמנם מדבריהם ביומא (לז ב ד"ה אמר אביי) נראה שמסכימים להלכה שתחילת הזמן הוא משיכיר ולא משעלה עמוד השחר. | ||
ה'''מאירי''' (ט ב ד"ה זהו מה שנזכר) העמיד את הדינים השונים העולים מהגמרות, ומחלק גם הוא לשלושת הזמנים הנ"ל. שמי שיוצא לדרך למקום שלא יוכל לכוון דעתו, כגון במקום סכנה, התירו לקרוא משעלה עמוד השחר, הואיל והוא זמן קימה לקצת בני אדם. ועיקר הזמן הוא משיהא אור היום שולט, שהוא משיכיר בין תכלת ללבן. וכתב שיש מי שאומר שמי שקרא קודם זמן זה כאשר לא היה בסכנה, לא יצא ידי חובה, שהרי שנינו שהקורא את שמע עם אנשי משמר לא יצא ידי חובתו. וותיקין קוראים אותה קודם הנץ החמה כדי שיגמרוה עם הנץ ויעמדו להתפלל מיד. | |||
==== הקושיה מנברשת של זהב ==== | ==== הקושיה מנברשת של זהב ==== | ||
הקשו ה'''תוספות''' (ד"ה לקריאת שמע) ממה שאמרו במסכת יומא (לז א) שכשהחמה היתה זורחת היו ניצוצות יוצאים מנברשת הזהב שעשתה הלני המלכה, והיו יודעים העם שהגיע נץ החמה ויכולים לקרוא קריאת שמע של שחרית. משמע שעיקר זמן קריאת שמע הוא לאחר הנץ. ותירצו התוספות שזהו הזמן שהוקבע לציבור לפי שלא היו יכולים למהר כותיקין, שאין רוב בני אדם יכולים לכוון לאותה שעה. | הקשו ה'''תוספות''' (ד"ה לקריאת שמע) ממה שאמרו במסכת יומא (לז א) שכשהחמה היתה זורחת היו ניצוצות יוצאים מנברשת הזהב שעשתה הלני המלכה, והיו יודעים העם שהגיע נץ החמה ויכולים לקרוא קריאת שמע של שחרית. משמע שעיקר זמן קריאת שמע הוא לאחר הנץ. ותירצו התוספות שזהו הזמן שהוקבע לציבור לפי שלא היו יכולים למהר כותיקין, שאין רוב בני אדם יכולים לכוון לאותה שעה. וכן תירץ ה'''רא"ש''' (א י).<BR/> | ||
<BR/>'''רבנו יונה''' (ד ב ד"ה ומצינו) הביא מגמרא זו ראיה, שגם מי שלא קורא קודם הנץ, יש לו להקדים ולקרוא מוקדם ככל שיכול, וכמו שהעם בירושלים היו קוראים מיד כשהיתה החמה זורחת והיו הניצוצות ניתזין מן המנורה. | ה'''מאירי''' (ט ב ד"ה ומ"מ ותיקין) תירץ באופן אחר, שהניצוצות היו יוצאים מהנברשת לפני הנץ מכח זהרורי האדומומיות שהיו ניכרים בה, ואז היו קוראים ומתפללים בנץ.<BR/> | ||
'''רבנו יונה''' (ד ב ד"ה ומצינו) הביא מגמרא זו ראיה, שגם מי שלא קורא קודם הנץ, יש לו להקדים ולקרוא מוקדם ככל שיכול, וכמו שהעם בירושלים היו קוראים מיד כשהיתה החמה זורחת והיו הניצוצות ניתזין מן המנורה. | |||
גם ה'''רא"ש''' (ברכות א י) למד כן בדעת הרי"ף וכן סובר הוא בעצמו, שותיקין הוא רק למצוה מן המובחר, אבל עיקר הזמן כסתמא דמתני' שתחילת הזמן הוא משיכיר בין תכלת ללבן<ref>ומשום מה לא פוסק כאחרים - משיכיר את חבירו. אך בהמשך דבריו מביא דברי הירושלמי שאין בין השיעורים הללו הבדל.</ref>. | גם ה'''רא"ש''' (ברכות א י) למד כן בדעת הרי"ף וכן סובר הוא בעצמו, שותיקין הוא רק למצוה מן המובחר, אבל עיקר הזמן כסתמא דמתני' שתחילת הזמן הוא משיכיר בין תכלת ללבן<ref>ומשום מה לא פוסק כאחרים - משיכיר את חבירו. אך בהמשך דבריו מביא דברי הירושלמי שאין בין השיעורים הללו הבדל.</ref>. | ||