הבדלים בין גרסאות בדף "תענית אסתר"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 46: שורה 46:
<BR/>לעומת זאת, חלק מן הראשונים כתבו שהתענית היא זכר למה שהתענו ביום י"ג באדר עצמו, בשעה שנלחמו עם אויביהם. שכן היו נוהגים להתענות כדי לבקש רחמים ולהצליח במלחמה. וכן עשה משה במלחמת עמלק, וכן עשה שאול. כן כתב ה'''רא"ש''' (מגילה א א) בשם רבנו תם, שהתענית היא זכר להתקהלות שעשו בזמן אסתר, שהיו מתאספים ומתענים לומר סליחות ותחנונים ולבקש רחמים להצלתם. וקצת משמע כן מדברי ה'''שאילתות דרב אחאי''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21484&st=&pgnum=227 (עט)].
<BR/>לעומת זאת, חלק מן הראשונים כתבו שהתענית היא זכר למה שהתענו ביום י"ג באדר עצמו, בשעה שנלחמו עם אויביהם. שכן היו נוהגים להתענות כדי לבקש רחמים ולהצליח במלחמה. וכן עשה משה במלחמת עמלק, וכן עשה שאול. כן כתב ה'''רא"ש''' (מגילה א א) בשם רבנו תם, שהתענית היא זכר להתקהלות שעשו בזמן אסתר, שהיו מתאספים ומתענים לומר סליחות ותחנונים ולבקש רחמים להצלתם. וקצת משמע כן מדברי ה'''שאילתות דרב אחאי''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21484&st=&pgnum=227 (עט)].


ב'''כף החיים''' סופר (תרפו ח) הביא בשם ספר '''מגיד מישרים''' שטעם התענית הוא כדי להכניע את השטן על מה שאנו אוכלים ושותים בפורים.
== תוקף המנהג ==
== תוקף המנהג ==
ה'''ראב"ד''' סובר (מובא בר"ן על הרי"ף תענית ז א ד"ה אבל) שמקור הצום הוא מן הפסוק 'כאשר קיימו על נפשם דברי הצומות וזעקתם', ולפי דבריו לכאורה יש לו תוקף של דברי קבלה.
ה'''ראב"ד''' סובר (מובא בר"ן על הרי"ף תענית ז א ד"ה אבל) שמקור הצום הוא מן הפסוק 'כאשר קיימו על נפשם דברי הצומות וזעקתם', ולפי דבריו לכאורה יש לו תוקף של דברי קבלה.