נעילת דלת בשבת

מקורות
משנה:	עירובין י ח
בבלי:	עירובין קא א
ירושלמי:	עירובין י ח
רמב"ם:	שבת כו ח-ט
שולחן ערוך:	אורח חיים שיג ג-ד

באיזו דלת אסור לנעול בשבת משום בונה או מיחזי כבונה, ובאיזה אופן מותר.

סוגית התלמוד

המשנה (עירובין י ח) אומרת שיש כמה סוגים של דלתות שאסור לנעול בהם בשבת את הפתח, אלא אם כן הם גבוהים מן הארץ.
ואלו הם שלושת הדברים שאין נועלים בהם: א. דלת שבמוקצה, שהיא רחבה שמאחורי הבית שמצניעים שם דברים. ב. חדקים שבפרצה, שהם כעין קוצים שסותמים בהם את פרצת הגדר. ג. מחצלת של קנים.

בגמרא (עירובין קא א) מביאה ברייתא שבה מבואר שמותר לנעול בדלת אף אם היא נגררת, ואין צריך שתהיה גבוהה מן הארץ, אלא רק שתהיה קשורה ותלויה, וזה לכאורה דלא כהמשנה.
ונחלקו האמרואים ביישוב הסתירה, לדעת אביי בברייתא מדובר בדלת שיש לה ציר, ולכן התירו אף אם אינה גבוהה מן הארץ, ואילו לדעת רבא אפילו אם אין לה עכשיו ציר, אלא היה לה בעבר ציר, מותר לנעול בה אפילו אם אינה גבוהה מן הארץ.

עולה מהגמרא שצריך אחד משני אופנים על מנת להתיר נעילת דלת בלא חשש מיחזי כבונה: א. דלת שאינה קשורה ואינה תלויה אבל גבוהה מן הארץ. ב. שתהיה קשורה ותלויה ושיש או היה להם ציר, ואז מותר אפילו אינה גבוהה מן הארץ אלא נגררת.

טעם האיסור

רש"י (ד"ה כשיה וד"ה כשהיה) מבאר שהטעם שאסור לנעול בדלת אם אינה גבוהה מן הארץ הוא משום מחזי כבונה. אמנם כשיש לה ציר או היה לה ציר אין חשש מחזי כבונה, לפי שניכר שהיא דלת, וגם היא קשורה ותלויה.
עוד הביא רש"י שם שיש מפרשים שהאיסור המדובר במשנה לנעול דלת הוא משום חפירה בארץ, אבל רש"י דחה הסבר זה, שאם כן מה מהני שהיה להם ציר והרי עכשיו אין להם ציר, וגם אתיא רק כר' יהודה שאמר דבר שאינו מתכוון אסור. אמנם ברבנו חננאל משמע כדברי הפירוש שרש"י שלל, שכתב ר"ח שטעם ההיתר בשהיה להם ציר הוא מפני שאז אין סותמים את הדלת בדוחק, וממילא לא נחרץ חריץ.
טעם אחר לאיסור הוזכר במאירי (קא א ד"ה אמר המאירי) בשם יש מפרשים שהחשש במשנה הוא משום טלטול, שכאשר הדלת קשורה ותלויה וגבוהה, הרי זו הכנה ויש עליה תורת כלי.

כמה גבוהה מן הארץ צריכה להיות הדלת

במשנה לא נזכר שיעור למרחק הדלת מן הארץ, אמנם בברייתא המובאת בהמשך הגמרא כתוב 'גובהים מן הארץ אפילו כמלוא נימא', וכן פירש הרמב"ם במשנה שכתב 'באיזה שיעור שיהיה, וכך כתבו גם רוב הראשונים.
אמנם נמצאת גם גירסה אחרת, כפי שמובא בר"ן (בדפי הרי"ף לג ב ד"ה אם אינן) וברבנו יונתן (לג ב ד"ה מתני') ובמאירי (קא א ד"ה אמר המאירי) שכתבו שצריך שתהיה הדלת גבוהה מן הארץ ג' טפחים. ומשמע שגרסו כן במשנה. אמנם במאירי בהמשך דבריו מוכח שבברייתא גרס 'אפילו כמלוא נימא' וכנראה הבין שחלוקות הן גם בענין זה.
בטור (אורח חיים שיג) היו גירסאות שבהם נכתב 'אלא אם כן גבוהים מן הארץ ג' טפחים', אבל בבית יוסף (ד"ה ודע) כתב שזו טעות לפי שמפורש בברייתא שלא כן, ושמצא בקצת ספרי טור שלא היה בהם תוספת זו של ג' טפחים.

ובירושלמי (עירובין י ח) כתב להדיא על המשנה שצריך שתהיה הדלת גבוהה מן הארץ ג' טפחים, ואם לאו הרי היא כארץ ואסור.

הכרעת הפוסקים

הרי"ף (עירובין לג ב) העתיק את הגמרא כצורתה, ומבואר שסובר כן להלכה.
הרז"ה במקום העיר על דבריו, שלכאורה ממה שהצריכה הברייתא שיהיה קשור ותלוי, הרי זה נגד מה שפסקה הגמרא לגבי פקק החלון שאין צריך קשור ותלוי, ועל כרחך צריך לומר שהמשנה והברייתא כאן הם לא להלכה, ואין צורך לא בקשור ותלוי ולא בגבוהה מן הארץ, אלא רק שהתקינו לשם כך. אמנם בעל המאור הרגיש בקושיה שיש על דבריו, שאם כן למה לא תירצה הגמרא את הסתירה בין המשנה לברייתא בפשיטות, לומר שהברייתא היא כר' אליעזר שמצריך קשור ותלוי והמשנה כרבנן. על זה כתב בעל המאור תירוץ, שהברייתא בלאו הכי סותרת את עצמה שכתוב בה גם שהדלת נגררת וגם שהיא גבוהה מן הארץ, ולכן בכל מקרה יש להעמיד בשיש או בשהיה לה ציר, וכתירוצי אביי ורבא.
כלומר דעת בעל המאור להלכה שבדלת האמורה בסוגיה אין צורך לא בקשור ותלוי ולא בגבוהה מן הארץ.

אבל הרמב"ן במלחמות חלק עליו ותמה איך ייתכן לדחות סוגיה שלמה מן ההלכה בלא ראיה, וכתב שאם כדבריו שהמשנה אתיא כר' אליעזר, לא היה לה לגמרא להקשות כלום, שודאי לר' אליעזר בעי שתהיה גבוהה מן הארץ.