הבדלים בין גרסאות בדף "ברכה על תבשיל שיש בו מין דגן"

אין תקציר עריכה
מ (סידור פסקאות)
שורה 13: שורה 13:
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=36b&format=pdf (ברכות לו ב)] אומרת שנחלקו האמוראים לגבי ברכתו של חביץ קדרה ודייסא (תבשיל קפוי העשוי מקמח, דבש ושמן). לדעת רב יהודה יש לברך 'שהכל נהיה בדברו', ואילו לדעת רב כהנא ברכתם 'בורא מיני מזונות'.  
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=36b&format=pdf (ברכות לו ב)] אומרת שנחלקו האמוראים לגבי ברכתו של חביץ קדרה ודייסא (תבשיל קפוי העשוי מקמח, דבש ושמן). לדעת רב יהודה יש לברך 'שהכל נהיה בדברו', ואילו לדעת רב כהנא ברכתם 'בורא מיני מזונות'.  
<BR/>ומוסיפה הגמרא שבדייסא רגילה, כלומר שהחיטים כתושות לגמרי, לכולי עלמא מברך 'מזונות'. אך חלוקים הם בדייסא כעין חביץ קדירה, כלומר שהחיטים שבורות ונתנו בהם דבש ושמן, ובזה פליגי כנ"ל.
<BR/>ומוסיפה הגמרא שבדייסא רגילה, כלומר שהחיטים כתושות לגמרי, לכולי עלמא מברך 'מזונות'. אך חלוקים הם בדייסא כעין חביץ קדירה, כלומר שהחיטים שבורות ונתנו בהם דבש ושמן, ובזה פליגי כנ"ל.
<BR/>רב יוסף שם מכריע כרב כהנא לברך 'מזונות', מכיוון שרב ושמואל אומרים כמותו, שאמרו רב ושמואל שכל שיש בו מחמשת מיני דגן, וכן דבר שהוא מחמשת מיני דגן ברכתו 'בורא מיני מזונות'.
<BR/>רב יוסף שם מכריע כרב כהנא לברך 'מזונות', מכיוון שרב ושמואל אומרים כמותו, שאמרו רב ושמואל שכל דבר '''שהוא''' מחמשת מיני דגן, וכן כל '''שיש בו''' מחמשת מיני דגן, ברכתו 'בורא מיני מזונות'.
<BR/>ועושה הגמרא צריכותא לשתי המימרות, ש"כל שיש בו" השמיענו שאפילו על ידי תערובת ברכתו מזונות, ו"כל שהוא" השמיענו שעל אורז ודוחן לא מברכים בורא מיני מזונות, אפילו הם בעין.  


ועושה הגמרא צריכותא לשתי המימרות, ש"כל שיש בו" השמיענו שאפילו על ידי תערובת ברכתו מזונות, ו"כל שהוא" השמיענו שעל אורז ודוחן לא מברכים בורא מיני מזונות, אפילו הם בעין.  
להלן ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=37b&format=pdf (ברכות לז ב)] מביאה דברי רבא לגבי 'ריהטא' (שזהו חביץ קדרה הנ"ל), שמברכים עליו מזונות בין בעיר ובין בכפר, כלומר בין שיש בו הרבה קמח, כפי שעושים בני הכפרים, ובין שיש בו מעט קמח והרבה דבש, כפי שעושים בני הכרכים, מברכים עליו 'מזונות' (וחזר בו רבא מתחילת דבריו שרצה לחלק ביניהם).  


מתוך הגמרא לעיל, בעניין הברכה של חביץ קדרה (דייסא שיש בה עוד מרכיבים חוץ מהקמח), ניתן לראות שדברי רב ושמואל לגבי 'כל שיש בו מחמשת המינין', התקבלו. שכן נפסק כרב כהנא שאמר שיש לברך על חביץ זה 'מזונות' משום שכך אמרו רב ושמואל. ואף שהדין השני של רב ושמואל, 'כל שיש בו מחמשת המינים' הופרך מכח ברייתא (שמוכח שאף על אורז מברכים מזונות, ולאו דווקא על חמשת המינים בלבד), מ"מ הדין הראשון, שעל חמשת המינים מברכים מזונות אפילו כשהם בתערובת, נתקבל להלכה.
=== קמח העשוי לדבק ===
עוד מביאה ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=39&format=pdf (ברכות לט א)] את דברי רב אשי בשם רב כהנא, שאמר שעל תבשיל סלק שאין בו הרבה קמח מברכים 'אדמה', ועל תבשיל של לפת ובו הרבה קמח, 'בורא מיני מזונות'. אך לאחר מכן חזר בו, ואמר שעל שניהם מברכים 'בורא פרי האדמה' מכיוון שהקמח בא "לדבוקי בעלמא".
<BR/>כלומר, חמשת מיני דגן מקבלים חשיבותם לענין ברכה, רק כאשר הם באים כמזון, אבל אם הם באים על מנת לדבק הרי שאינם עיקר ויורדת חשיבותם.  


ובאמת להלן ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=37b&format=pdf (ברכות לז ב)] מביאה דברי רבא לגבי 'ריהטא' (שזהו חביץ קדרה הנ"ל), שמברכים עליו מזונות בין בעיר ובין בכפר, כלומר בין שיש בו הרבה קמח, כפי שעושים בני הכפרים, ובין שיש בו מעט קמח והרבה דבש, כפי שעושים בני הכרכים, מברכים עליו 'מזונות' (וחזר בו רבא מתחילת דבריו שרצה לחלק ביניהם).
== פסיקת הראשונים ==
 
ה'''רי"ף''' (כה ב) על הגמרא (ברכות לו ב) פוסק לענין חביץ קדרה כרב יוסף שהכריע כרב כהנא שמברכים עליו 'מזונות'. ובהמשך דבריו מוסיף שהלכה כרב ושמואל ש'כל שיש בו מחמשת מיני דגן מברכים עליו מזונות', ומסביר הרי"ף, שאף שדברי רב ושמואל 'כל שהוא מחמשת מיני דגן' נדחו מכח קושיה מהברייתא, מ"מ דבריהם לענין 'כל שיש בו מחמשת מיני דגן' לא נדחו.
עוד מביאה ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=39&format=pdf (ברכות לט א)] את דברי רב כהנא שאמר שעל תבשיל סלק שאין בו הרבה קמח – מברכים 'אדמה', ובתבשיל של לפת ובו הרבה קמח – 'בורא מיני מזונות'. חזר בו ואמר שעל שניהם מברכים 'בורא פרי האדמה' מכיוון שהקמח בא "לדבוקי בעלמא".
ניתן לומר שרב כהנא הכיר את רב ושמואל ולכן פסק בהתחלה שעל לפת מברכים מזונות, והוא מסייג את דברי רב ושמואל ומביא לנו יסוד של 'לדבוקי בעלמא' והכוונה היא שהקמח במקרה הזה הוא רק כדבק לתבשיל. חמשת מיני דגן מקבלים את החשיבות שלהם כשהם באים כמזון, אבל אם הם דבק אז כמובן שהם לא עיקר ויורדת חשיבותם... (קמח נהיה דבר מדבק כשמערבבים אותו עם מים ולכן משתמשים בו). ומה שחילק בין הרבה קמח לקצת, זה פשוט משום שחשב שכשמים קצת קמח – המטרה היא לדבק, והרבה קמח – זה כבר כנראה חלק מהמאכל. וחזר בו בהבנת המציאות. הוא הבין שגם בתבשיל של לפת ובו הרבה קמח – המטרה הייתה לדבק וברכת התבשיל אדמה. כך שבגדול קיבל את דברי רב ושמואל לגבי 'כל שיש בו מחמשת מיני דגן'.
 
ה'''רי"ף''' (כה ב) על הגמרא (ברכות לו ב) פוסק את המימרא של רב ושמואל של 'כל שיש בו מחמשת מיני דגן', המימרא הזו לא נדחתה שהרי הגמרא לא הקשתה עליה בכלל. הרי"ף מראה את הקושיה על 'כל שהוא מחמשת מיני דגן' ומראה שנדחתה.


ה'''רשב"א''' על הגמרא אומר שמה שאמרו רב ושמואל שכל שהוא מחמשת המינים מברכים מזונות, זה כן להלכה. אך מה שדייקנו שרק מה שמחמשת המינים ברכתו 'מזונות', ועל כן אורז לדוגמא ברכתו 'שהכל', הוא שנדחה. וכמובן ש'כל שיש בו מחמשת מיני דגן' לא נדחה שהרי הגמרא לא הקשתה. מה גם שבדף לז: רואים שהתקבלה המימרא של 'כל שיש בו מחמשת מיני דגן'.
ה'''רשב"א''' על הגמרא אומר שמה שאמרו רב ושמואל שכל שהוא מחמשת המינים מברכים מזונות, זה כן להלכה. אך מה שדייקנו שרק מה שמחמשת המינים ברכתו 'מזונות', ועל כן אורז לדוגמא ברכתו 'שהכל', הוא שנדחה. וכמובן ש'כל שיש בו מחמשת מיני דגן' לא נדחה שהרי הגמרא לא הקשתה. מה גם שבדף לז: רואים שהתקבלה המימרא של 'כל שיש בו מחמשת מיני דגן'.