10,100
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ביעור חמץ שנמצא בתוך הפסח"
אין תקציר עריכה
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות||פסחים ו א|פסחים ב ב|חמץ ומצה ג ח|אורח חיים תמו א-ג}} | {{מקורות||פסחים ו א|פסחים ב ב|חמץ ומצה ג ח|אורח חיים תמו א-ג}}0 | ||
== | ==סוגית הגמרא ושיטות הראשונים== | ||
ה'''גמרא''' (פסחים ו א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב שהמוצא חמץ ביום טוב, צריך לכפות עליו את הכלי. ומוסיף ואומר שאם הוא של הקדש, אינו צריך לפי שאנשים בדלים ממנו. | |||
''' | <BR/>מבואר בגמרא שהצורך בכפיית כלי הוא כדי שלא יבואו לאכול את החמץ, אך אין היתר להזיזו ממקומו או לבערו ביום טוב עצמו, אלא רק לטלטל כלי אחר על מנת לכסותו. | ||
==החמץ | לא מבואר מתןך דברי הגמרא מדוע לא לשרוף את החמץ, או לכל הפחות להוציא אותו מהבית, שהרי לכאורה האדם עובר איסור כל זמן שהחמץ בביתו. אמנם מסתבר שישנה חלוקה בין אדם שביטל את החמץ ואין עליו איסור תורה של בל יראה ובל ימצא, לבין אדם שלא ביטל, ודנו הראשונים בדבר כדלהלן. | ||
'''רש"י''' | |||
==האם האיסור לטלטלו הוא דווקא כשביטל את החמץ או אף כשלא ביטל== | |||
'''רש"י''' (ו א ד"ה כופה) מעמיד את דברי רב באדם שביטל את החמץ וממילא כבר לא רובץ עליו איסור תורה, וכיון שאסור לטלטל את החמץ משום מוקצה צריך לכפות עליו כלי שלא יבוא לאוכלו. | |||
'''הפנ"י''' [ד"ה בגמ'] שואל כיצד לפי רש"י מסתפקים בכפיית הכלי, הרי עובר על "תשביתו"? וא"ת שהעמידו דבריהם במקום מצווה, א"כ הוא הדין במקרה שלא ביטל, ומדוע שיהיה הבדל? מייסד '''הפנ"י''' שכשחלה מצוות שריפה על החמץ אין אפשרות להיפטר מאיסור החמץ אלא באופן של שריפה, וכיוון שביטל את החמץ א"כ אין פה איסור תורה אלא איסור מדברי חכמים, והם אמרו שאיסור כגון זה לא הותר ביו"ט ב"מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך", שהעמידו דבריהם במקום מצוות עשה. ואומר הפנ"י שאה"נ אם אכן הוחמצה עיסה במועד יש לבערה.<BR\> | |||
'''תוס'''' [ד"ה כופה], '''ותוס' הרא"ש''' [כאן] שואלים: אם מדובר שהחפץ הוא מוקצה איך אפשר לטלטל כלי בשבילו, הרי "אין כלי הניטל אלא לדבר הניטל"? ומיישבים שני יישובים: או שמדובר שצריכים למקומו של הכלי ולכן ניתן לטלטלו ממקומו, וכיוון שמותר לטלטלו מותר לקחתו כדי לכסות הכלי. תירוץ שני, אומרים התוס', כיוון שיש פה חשש דאורייתא שיבוא לאכול החמץ התירו לו לעבור איסור דרבנן כדי שלא יעבור על דאורייתא. שני ביאורים נאמרו בתירוצם השני של התוס': או שהכוונה שחכמים לא העמידו דבריהם במקום חשש איסור תורה, כפי שמשמע בפשט לשונם. אך '''הקוב"ש''' [כד] מסביר כוונתם שכיוון שיש חשש שיעבור איסור תורה א"כ נחשב צורך גופו לטלטל כלי כדי לכסות את החמץ. [נעיר שהפנ"י אמר בדעת רש"י דלעיל שהסיבה שהתירו לטלטל היא כדי שלא יבוא לאכלו והם אמרו לא לטלטלו והם אמרו לטלטל כלי בשבילו]<BR\> | '''תוס'''' [ד"ה כופה], '''ותוס' הרא"ש''' [כאן] שואלים: אם מדובר שהחפץ הוא מוקצה איך אפשר לטלטל כלי בשבילו, הרי "אין כלי הניטל אלא לדבר הניטל"? ומיישבים שני יישובים: או שמדובר שצריכים למקומו של הכלי ולכן ניתן לטלטלו ממקומו, וכיוון שמותר לטלטלו מותר לקחתו כדי לכסות הכלי. תירוץ שני, אומרים התוס', כיוון שיש פה חשש דאורייתא שיבוא לאכול החמץ התירו לו לעבור איסור דרבנן כדי שלא יעבור על דאורייתא. שני ביאורים נאמרו בתירוצם השני של התוס': או שהכוונה שחכמים לא העמידו דבריהם במקום חשש איסור תורה, כפי שמשמע בפשט לשונם. אך '''הקוב"ש''' [כד] מסביר כוונתם שכיוון שיש חשש שיעבור איסור תורה א"כ נחשב צורך גופו לטלטל כלי כדי לכסות את החמץ. [נעיר שהפנ"י אמר בדעת רש"י דלעיל שהסיבה שהתירו לטלטל היא כדי שלא יבוא לאכלו והם אמרו לא לטלטלו והם אמרו לטלטל כלי בשבילו]<BR\> | ||