הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו מממון לממון"

"[[מיגו]]" הינו מושג בדיני ממונות השייך להלכות טוען ונטען. מיגו (פירוש מילולי – "מתוך") הינו מצב בו יכול אחד מבעלי הדין להכריע את הדיון אם יטען טענה מסוימת, אך בפועל, הוא טען טענה אחרת. במצב זה ישנה סיבה לבית הדין להכריע את הדיון לטובת בעל דין זה, מתוך יכולתו להכריע את הדיון ע"י הטענה הטובה (וראה עוד להלן בסברת הדין).<br>

מקור נוסף נמצא '''בגמרא''' בבבא בתרא (לב ב). בסוגיה מתואר כי על רבה בר שרשום יצא קול שהינו מחזיק קרקע של יתומים שלא כדין. כששאל אותו רבה לפשר הדבר ענה כי אכן זוהי קרקע שנמצאת אצלו ב[[משכנתא]] מאביהם של היתומים ושלמו ימי המשכנתא. אך, ישנו חוב נוסף שאבי היתומים היה חייב לו, ולכן החליט להמשיך ולהחזיק בקרקע ולגבות ממנה חוב זה כדי שלא יצטרך להישבע על החוב כדין [[הבא ליפרע מן היתומים]]. מדייקים '''רבינו יונה''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&st=&pgnum=164 (לג א ד"ה כי)] ועוד ראשונים שרבה בר שרשום מספר את האירוע הזה דווקא לאחר שמסיים לאכול את פירות הקרקע ולגבות את כל החוב הנוסף ולא קודם לאכילה. ולכאורה, הרי יש לו מיגו גם קודם שאוכל מתוך שיכול לטעון קניתי, כיון שעברו [[מקור וטעם לחזקת ג' שנים|ג' שנים]] שאוכל את פירות הקרקע בשופי. אחד מתירוציו של רבינו יונה הינו שקודם לאכילת הפירות זהו מיגו מממון לממון. שהרי, היתומים כעת תובעים את הקרקע ומכוח מה שיכול לטעון שקנה את גוף הקרקע אתה רוצה להאמינו לגבי חוב ממוני (הלוואה וכדו') שהאב חייב לו שזהו נושא אחר לחלוטין. מה שאין כן לאחר אכילת הפירות, שכאשר היתומים תובעים שיחזירו להם את שווי הפירות שנאכלו מהקרקע הטענה שיכול לטעון שקנה את הקרקע עצמה כוללת את אכילת הפירות שנאכלו על ידו מהקרקע, וממילא, שתי הטענות עוסקות בהצדקה של אכילת הפירות - אם מפני שגוף הקרקע שלו ואם כגביית חוב ואם כן אנו עסוקים באותו ממון.

'''הטור''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14271&st=&pgnum=575 (חושן משפט קנ)] הביא את דברי רבינו יונה בסוגיית רבה בר שרשום להלכה - שהסוגיה מדברת דווקא לאחר אכילת הפירות, שאם לא כן, לא מצינו מיגו כזה, וכן פסק דין זה גם '''בשולחן ערוך''' {{ויקיטקסט|שולחן_ערוך_חושן_משפט_קנ|קנ ד}}.  בעל '''הסמ"ע''' (בסמ"ע [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40539&st=&pgnum=44 (קנ ד ט)] ובפרישה) הבין שכוונתו של רבינו יונה משום "מיגו להוציא" ולא מצד מיגו מממון לממון. אמנם, יש אכן בלשון הטור משמעות כזו, וכן ברבינו יונה מופיע גם הסבר זה ע"מ לבאר מדוע מדובר בסוגיה דווקא לאחר אכילת הפירות. אך, בטור מוכח שמדובר על סברת מיגו מממון לממון שכן הלשון שמביא הטור מרבינו יונה זהה ללשון הרבינו יונה בעליות בתירוץ של מיגו מממון לממון (יש להעיר כי הסמ"ע לא ראה את דברי הרבינו יונה בעליות אלא רק את מה שהטור ציטט מדבריו, וכן גם הש"ך להלן, כמו שהעירו עליו שם האחרונים), וכן ביאר '''הב"ח''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14271&st=&pgnum=575 (קנ ו)] שהוא משום מיגו מממון לממון, והביא ראשונים נוספים דס"ל כן - '''מרדכי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14321&st=&pgnum=580&hilite= (בבא מציעא ב א רטז)] '''והגהות מרדכי''' בשם '''ר"ת''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14321&st=&pgnum=598 (בבא מציעא ב א תטז)] וכן פסק גם '''הר"ש מקינון''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22743&st=&pgnum=488 (ספר הכריתות ה ג קעח)] וכן הביא הב"ח בשם '''ראבי"ה'''.<br>