הבדלים בין גרסאות בדף "סוף זמן קריאת שמע של ערבית"

מ
שוחזר מעריכות של איתן ברוך (שיחה) לעריכה האחרונה של א.א
מ (שוחזר מעריכות של איתן ברוך (שיחה) לעריכה האחרונה של א.א)
תגית: שחזור
 
(4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 79: שורה 79:
<BR />ב'''לבוש''' כתב שהטעם שיש לקרוא מיד בצאת הכוכבים הוא משום 'זריזין מקדימין למצוות', וכן העתיק ב'''משנה ברורה''' (כו), והוסיף (כז) שאף אם לא קרא מיד אינו נחשב עובר על דברי חכמים, רק אינו נקרא זריז. אמנם אם הוא אוכל או עסוק במלאכה המטרדת, מדינא אסור.  
<BR />ב'''לבוש''' כתב שהטעם שיש לקרוא מיד בצאת הכוכבים הוא משום 'זריזין מקדימין למצוות', וכן העתיק ב'''משנה ברורה''' (כו), והוסיף (כז) שאף אם לא קרא מיד אינו נחשב עובר על דברי חכמים, רק אינו נקרא זריז. אמנם אם הוא אוכל או עסוק במלאכה המטרדת, מדינא אסור.  
<BR />הרב '''ערוך השלחן''' (יח) תמה על השלחן ערוך מדוע פסק שיש לקרוא לכתחילה מיד בצאת הכוכבים, שהרי אף שפסק שלא כהרא"ש והרשב"א, מ"מ הרי גם הרמב"ם והסמ"ג לא הזכירו דבר זה. ודעת ר' יונה שאומר כן הוא דעת יחידי וגם ראייתו אינה פשוטה. וסיים שם שייתכן שזהו הטעם שרבים אינם מדקדקים בדבר {{ראה עוד|סוף שמן קריאת שמע של ערבית|חובת קריאה מיד בצאת הכוכבים}}.
<BR />הרב '''ערוך השלחן''' (יח) תמה על השלחן ערוך מדוע פסק שיש לקרוא לכתחילה מיד בצאת הכוכבים, שהרי אף שפסק שלא כהרא"ש והרשב"א, מ"מ הרי גם הרמב"ם והסמ"ג לא הזכירו דבר זה. ודעת ר' יונה שאומר כן הוא דעת יחידי וגם ראייתו אינה פשוטה. וסיים שם שייתכן שזהו הטעם שרבים אינם מדקדקים בדבר {{ראה עוד|סוף שמן קריאת שמע של ערבית|חובת קריאה מיד בצאת הכוכבים}}.
== האם זמן שכיבה היא חופפת לזמן הלילה או שלא ==
ב'''שולחן ערוך''' (סימן רל"ה סעיף א) דנים בשאלה אם הסתפק האם קרא. לכאורה הדין הוא שספק דאורייתא לחומרא. מצד שני, אם יודע בוודאות שקרא קריאת שמע אך הוא בבין השמשות יש לראות מה הדין במקרה כזה. לכאורה בין השמשות הוא ספק יום ספק לילה אך אם אומרים שזה תלוי בזמן שכיבה אז זה לא ספק. למאן דאמר שזמן שכיבה כבר מתחיל מאז אז הוא בוודאי פטור, ולמאן דאמר שלא הוא בוודאי חייב לחזור שהרי הוא לא קרא אותה בזמנה.
ה'''פרי מגדים''' הסתפק מה הדין אם יודע שקרא אך לא יודע אם זה היה בבין השמשות. לכאורה זה תלוי בפסק אם קרא בלילה אחרי צאת הכוכבים או לא, ואם קרא לפני בין השמשות – האם בין השמשות זה ספק יום ספק לילה ואז לכאורה זה ספק ספיקא. כל זה אם זה תלוי בלילה, אך אם זה תלוי בזמן שכיבה אז זה רק ספק.
ב'''ירושלמי''' (ברכות פרק א הלכה א) כתוב שאם ספק בירך ברהמ"ז חוזר כי זה דאורייתא. הוא מסתפק האם זה מדאורייתא או מדרבנן. הגמרא מדמה זאת לקרא בבין השמשות שצריך לחזור. אך קשה, הרי אם זה בזמן שכיבה אז מה שייך לדמות בין המקרים? הרי זה לא מדבר על ספק בכלל. אלא צריך לומר שהירושלמי הבין שזה באמת תלוי בלילה. לכן לפי הירושלמי הוא לא יחזור בהסתפקות של הפרי מגדים מפני שזה ספק ספיקא.
ה'''גר"א''' כתב על השולחן ערוך לעיל שבספק באמת צריך לחזור ופשט זאת מהירושלמי. כלומר הגר"א זיהה שהשולחן ערוך סובר כמו הירושלמי הנ"ל וסובר שזה תלוי בזמן הלילה.
ב'''גמרא''' (ברכות ב' עמוד ב) נשאלת השאלה מדוע המשנה כתבה את זה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן זה זמן קריאת שמע ולא פשוט כתבה צאת הכוכבים. הגמרא ענתה שהיא רק כתבה את זה כדי ללמד אותנו על הדרך שכוהנים גם כן אוכלים משעת צאת הכוכבים. תירוץ זה הוא לכאורה קשה הרי אם כן למה היא כתבה את השאלה בתשובה ולא הפוך? כלומר המידע שנמסר לנו הוא בשאלה. אנחנו יודעים שזמן קריאת שמע הוא בצאת הכוכבים, וזה בא ''ללמד''  שגם כוהנים אז אוכלים. אם כן, היה ראוי לכתוב? מאימתי כוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? משעה שקורין קריאת שמע בערבין.
ה'''גר"א''' ב'''אמרי נעם''' (עמ' ט על ב עמוד ב) מביא עוד הסבר. הוא מסביר שבגלל שהפסוק שמלמד אותנו שזה מצאת הכוכבים מדבר על אכילת הכוהנים, שבפרשיה זו נאמר "ובא השמש" שפירושו מצאת הכוכבים, המשנה השתמשה בה עבור קריאת שמע כדי להורות שזה גם כן מתחיל מהשעה הזאת. כלומר, הגר"א הבין שלא מדובר פה בקשר אקראי, אלא בקשר ממש עקרוני ומהותי ששניהם מתחילים מהלילה.
באמרי נעם כתוב שבאמת זה רק לשיטת הירושלמי הסוברים שזה משעת הלילה, אך לשיטת הבבלי שזה משעת שכיבה וזה לא בהכרח חופף לזמן הלילה, ובאקראי בעלמא זה יצא כך לדעת המשנה, לא שייך לעשות את הדימוי שהרי לא לומדים את זה מהפסוק הזה בכלל בקריאת שמע. לכן הבבלי היה מוכרח להביא תירוץ אחר כי לפיו לא שייך לדמות את השניים. לפי זה, הירושלמי סוברים שכבר מעלות השחר אסור לקרוא קריאת שמע שהרי נגמר אז הלילה. לעומת זאת, בבבלי כתוב שאפשר כי עדיין הרוב ישנים אז לפי אחת השיטות. יוצא אם כן שהבבלי הולך לשיטתו שזה באמת לא תלוי בלילה בהכרח.
'''רב האי גאון''' המובא ב'''רשב"א''' סובר שזה מחלוקת התנאים בתוך הבבלי. מי שאומר שזה בצאת הכוכבים או בבין השמשות סובר שזה באמת תלוי בגדר לילה, וחולקים מתי מתחיל הלילה. מי שאומר שזה בין השמשות הבין ש"ובא השמש" זה טהר גברא כלומר הזמן שטובלים ונטהרים שזה עד השקיעה, ומי שאומר שזה בצאת הכוכבים סובר שפירושו טהר יומא – כלומר נגמר היום והאור לגמרי שזה בצאת הכוכבים.[[:קובץ:///C:/Users/ezra/Desktop/זמן קריאת שמע של ערבית.docx# ftn1|[1]]] לעומת זאת רבי חנינא סובר שזה תלוי בזמן שכיבה ולא בלילה ממש, ולכן תלה את זה בזמן שאיננו משהו מיוחד (שקיעה או צאת הכוכבים).


==דין הנאנס ולא קרא קריאת שמע לפני עלות השחר==
==דין הנאנס ולא קרא קריאת שמע לפני עלות השחר==
שורה 122: שורה 105:
ב'''תוספות''' לעומת זאת, מבואר ששתי הלשונות בגמרא חלוקות הן. שכתבו [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=8b&format=pdf (ח ב ד"ה לא לעולם)] שלפי לישנא קמא זמן זה שבין עלות השחר לנץ החמה, אף שנחשב הוא לילה לענין שאר מצוות (כמבואר במגילה כ.), לענין קריאת שמע נחשב הוא יום כיון שיש אנשים שכבר קמים בזמן זה, ולכן אין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של ערבית. לעומת זאת לגבי הברייתא השניה כותבים התוספות (ט א ד"ה לעולם) דבר הפוך, שזמן זה הוא יום לענין שאר מצוות, אך לענין קריאת שמע הוא אינו יום, כיון שיש אנשים שקמים בזמן זה, ולכן אין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של שחרית.
ב'''תוספות''' לעומת זאת, מבואר ששתי הלשונות בגמרא חלוקות הן. שכתבו [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=8b&format=pdf (ח ב ד"ה לא לעולם)] שלפי לישנא קמא זמן זה שבין עלות השחר לנץ החמה, אף שנחשב הוא לילה לענין שאר מצוות (כמבואר במגילה כ.), לענין קריאת שמע נחשב הוא יום כיון שיש אנשים שכבר קמים בזמן זה, ולכן אין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של ערבית. לעומת זאת לגבי הברייתא השניה כותבים התוספות (ט א ד"ה לעולם) דבר הפוך, שזמן זה הוא יום לענין שאר מצוות, אך לענין קריאת שמע הוא אינו יום, כיון שיש אנשים שקמים בזמן זה, ולכן אין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של שחרית.
<BR />עולה מדברי התוספות שסוברים הם כבעל המאור שהברייתות ושתי הלישנות בגמרא פליגי אהדדי, האם זמן זה שבין עלות השחר לנץ, הוא זמן קריאת שמע של ערבית או של שחרית. אך לא הכריעו התוספות כפי איזו לישנא יש לפסוק.
<BR />עולה מדברי התוספות שסוברים הם כבעל המאור שהברייתות ושתי הלישנות בגמרא פליגי אהדדי, האם זמן זה שבין עלות השחר לנץ, הוא זמן קריאת שמע של ערבית או של שחרית. אך לא הכריעו התוספות כפי איזו לישנא יש לפסוק.
====== הסבר האגרות משה לתוספות ======
קיימת שאלה אם באמת "ובשכבך" מתייחס לזמן שאנשים ''ישנים'' אז גם "ובקומך" אמור להיות מזמן שאנשים ''ערים'' שזה כל היום. אז למה אם כן אי אפשר לקרוא קריאת שמע של שחרית עד צאת הכוכבים (או אולי אפילו עד סוף האשמורה הראשונה)? על מנת לתרץ זאת ה'''כסף משנה''' כתב בהלכות קריאת שמע פרק א הלכה י שאין הכי נמי. כלומר, באמת זמן קריאת שמע של שחרית הוא כל היום, אלא שכדי להסמיך אותה לתפילה שחובתה עד ארבע שעות (כי זה סוף זמן קרבן התמיד של שחרית ותפילות כנגד תמידין תיקנום), קבעו חכמים שאפשר לקרוא קריאת שמע עד שלוש שעות. הכסף משנה הביא ראיה לדבריו מזה שאפשר לקרוא את קריאת שמע אחר זמנה עם הברכות, כלומר זה לא דבר דפיניטיבי ומוחלט.
אולם, ה'''מגן אברהם''' וה'''ט"ז''' דחו הסבר זה על הסף מפאת הקושיות הבאות:
# ניתן לקרוא קריאת שמע עד סוף שעה רביעית, אך אם באמת מצוותה עד סוף היום, אז היה חובה לקרוא אותה עד הלילה אם לא קרא אותה קודם.
# הקשה המגן אברהם שברכות קריאת שמע תוקנו כחלק מהתפילה וזה כלל לא קשור לקריאת שמע ובאמת זמנם עד שעה רביעית אז זה לא ראיה.
# לפי זה יוצא שקריאת שמע היא לא זמנית אלא זמנה לא נגמר, ואינה מצוות עשה שהזמן גרמה. אך זה קשה שהרי כתוב בגמרא במפורש שהיא כן מצוות עשה שהזמן גרמה (ניתן לתרץ זאת שקריאת שמע של ערבית לחוד הוא כן מצוות עשה שהזמן גרמה שמצוותה רק בלילה, וכן קריאת שמע של שחרית לחוד היא מצוות עשה שהזמן גרמה, ולא שייך לצרפם יחד. אך תירוץ זה לא נראה שהרי הרמב"ם הכליל את שניהם כמצווה אחת במניין המצוות).
בעקבות קושיות אלו הסבירו שלא שייך להשוות זמן שכיבה וזמן קימה, כי לשונית זמן שכיבה הכוונה כל הזמן שאתה שוכב שזה גם בזמן שאתה ישן. לעומת זאת המילה "קימה" משמעותה רק תהליך ההתעוררות, ואם רצו לומר שזה כל הזמן ביום שאנשים ערים היו אומרים זמן ישיבה או זמן עמידה או משהו כזה.
ה'''אגרות משה''' (או"ח חלק ד סימן נ) התקשה בדברי המשנה, שהרי מדברי המשנה לא משמע משם שכפרה לא מעכבת באכילת תרומה כדברי הגמרא, שהרי יכול להיות שהיא מעכבת אלא שצריך עוד פעם הערב שמש אחר הכפרה כמו שהדין הוא לגבי קדשים, ובנוסף לא מוכח מדברי המשנה מהי זמן קריאת שמע של ערבית או השעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן, שהרי לא כתוב בכלל שזה בצאת הכוכבים.
על מנת לתרץ זאת הוא מביא את שתי הברייתות בדף ח שראינו לעיל. לכאורה, בשיטת התוספות שהם חולקות זו על זו לא מובן, מה הטעם שאחד מהברייתות הולך אחר אלה שישנים ואחד הברייתות הולך אחר אלה שלא? הוא מסביר שלפי הברייתא הראשונה שהולכת אחר אלה שקמים, הסיבה היא שזמן קימה מוגדר כזמן שבו קמים, וממילא לא שייך לדבר על הרוב, כי זה תהליך הקימה ולא הרוב שקמו כבר. בתהליך בעצם הגדרתו כתהליך יש חלק שכן קמו וחלק שלא. בנוסף, עד עלות השחר אנשים שמתעוררים בדרך כלל חוזרים לישון, לעומת זאת אחר עלות השחר הם נשארים ערים לכן זה נחשב כבר תחילת תהליך הקימה.
לעומת זאת, הברייתא השנייה סוברת שמיעוט הקמים בשעות אלו אינם יכולים להפקיע זמן זה מזמן שכיבה כל עוד יש עדיין רוב שישנים, על אף העובדה שבפועל התחיל תחילת תהליך הקימה במיעוטה. לכן הברייתא השנייה סוברת שזה נחשב זמן שכיבה עד הנץ שאז כבר אין רוב של ישנים. כלומר, תמיד הולכים על אחר הרוב.
האגרות משה בעצם סובר כפי שהסבירו המגן אברהם והט"ז שזמן קימה הוא רק תהליך הקימה על פי משמעות הכתוב. לפי הסברו של האגרות משה למחלוקת, לפי הברייתא הראשונה יש לבאר מתי תחילת זמן קריאת שמע האם זה מהשקיעה או רק מצאת הכוכבים. הוא מסביר שניתן ללמוד זאת מקל וחומר: אם אחרי עלות השחר שעדיין קיימים רוב ששוכבים, ומגיעים מיעוט של קמים ומפקיעים את זמן השכיבה, קל וחומר שלפני צאת הכוכבים שיש רק מיעוט שישנים, הערים לא יאפשרו את החלת זמן השכיבה.
לפי הברייתא השנייה אפשר לומר שזה מצאת הכוכבים ושזה הולך אחר הרוב, או שאפשר לומר כמו שהרמב"ן הסביר במלחמות לעיל שמפני ש"ובשכבך" זה בלשון יחיד אז אפשר ללכת אפילו אחר מיעוט.
אך יש לברר כעת את שיטת רבי אליעזר לפי כל אחד מהשיטות בברייתות. רבי אליעזר אומר במשנתנו שסוף זמן שכיבה זה בסוף האשמורה הראשונה. כלומר, הוא סובר שזמן שכיבה פירושו זמן התחלת תהליך השכיבה. זמן התהליך נגמר באשמורה הראשונה שאז כבר הרוב המוחלט של בני אדם הלכו לישון.
בדף ג' קיימים שני תירוצים לשיטת רבי אליעזר במשנה. אחד אומר שהוא סובר שרק מצאת הכוכבים מתחיל זמן שכיבה ואחד אומר שכבר מהשקיעה (מחלוקת זו מופיעה כשני תירוצים המנסים לסדר בין שיטת רבי אליעזר בברייתא השלישית בדף ב עמוד ב). לפי הברייתא הראשונה שסוברת שתהליך הקימה הוא כבר מעלות השחר, לרבי אליעזר שסובר שגם זמן שכיבה זה התהליך זה יתחיל מהשקיעה שכבר אז הולכים לישון ולא קמים אם מתעוררים וזה תחילת התהליך כמו השיטה השנייה שמה. לעומת זאת לפי הברייתא השנייה הסוברת שזמן קימה רק מהנץ, זה מצאת הכוכבים כמו השיטה הראשונה שמה כי הולכים אחר הרוב.  
יוצא אם כן שלשתי הברייתות המשנה שלנו מדברת על צאת הכוכבים. לפי הברייתא הראשונה חכמים סוברים שזה מצאת הכוכבים, ולפי הברייתא השנייה רבי אליעזר סובר מצאת הכוכבים אז חייב להיות שהמשנה מדברת על צאת הכוכבים וממילא המשנה לא צריכה לומר בפירוש על מה היא דיברה כי ניתן להסיק זאת בעצמנו כפי שעשינו.


ה'''רשב"א''' (ח ב ד"ה הכי גרסינן) כתב תחילה לבאר שמה שאמרה הגמרא 'לעולם לילה הוא' ו'לעולם יממא הוא' אינו לעניין שאר מצוות ששנינו במגילה, אלא לענין קריאת שמע בלבד דתליא בזמן שכיבה וקימה. שכיון שרוב העולם ישנים בזמן זה, הרי זה נחשב לזמן שכיבה ומותר לקרוא קרית שמע של ערבית, ובנוסף מכיוון שיש אנשים שכבר קמים בזמן זה, ולא בדרך מקרה, אלא דרך קבע זהו זמן קימתן, אף שהם מיעוט, בכל זאת חשיב גם הוא זמן קימה, ולכן ראוי הוא לקריאת שמע של שחרית.
ה'''רשב"א''' (ח ב ד"ה הכי גרסינן) כתב תחילה לבאר שמה שאמרה הגמרא 'לעולם לילה הוא' ו'לעולם יממא הוא' אינו לעניין שאר מצוות ששנינו במגילה, אלא לענין קריאת שמע בלבד דתליא בזמן שכיבה וקימה. שכיון שרוב העולם ישנים בזמן זה, הרי זה נחשב לזמן שכיבה ומותר לקרוא קרית שמע של ערבית, ובנוסף מכיוון שיש אנשים שכבר קמים בזמן זה, ולא בדרך מקרה, אלא דרך קבע זהו זמן קימתן, אף שהם מיעוט, בכל זאת חשיב גם הוא זמן קימה, ולכן ראוי הוא לקריאת שמע של שחרית.
שורה 152: שורה 110:


ה'''ריטב"א''' (ט א ד"ה אמר ר' אחא) כתב שהברייתות לא פליגי אהדדי, שאם כן היה לה לגמרא להקשות מזו על זו ולתרץ הא דידיה הא דרביה. ולענין עצמו, היאך אפשר לקרוא באותו זמן גם קריאת שמע של שחרית וגם של ערבית, ביאר הריטב"א, שכיון שתלה הכתוב הדבר בזמן שכיבה וקימה, אין זה חשוב האם מוגדר זמן זה כיום או כלילה, אלא כיון שיש שקמים בזמן זה, מותר לקרוא. ומ"מ הוסיף זהו דווקא בדיעבד, אבל לכתחילה פסקינן כרבן גמליאל שיש לקרוא עד עלות השחר.<BR />כדברים אלו כתב גם ה'''מאירי''' (ב א ד"ה והוספנו) שקריאת שמע אינה נקבעת לפי הגדרת יום ולילה, אלא לפי זמן שכיבה וקימה. אמנם לענין ההכרעה, משמע בדבריו כהראב"ד, שללישנא בתרא רשב"י מתיר לקרוא לכתחילה אחר עלות השחר, אך אנן פסקינן כוותיה רק בשעת הדחק, כלומר באנוס, וכדברי ר' יהושע בן לוי.
ה'''ריטב"א''' (ט א ד"ה אמר ר' אחא) כתב שהברייתות לא פליגי אהדדי, שאם כן היה לה לגמרא להקשות מזו על זו ולתרץ הא דידיה הא דרביה. ולענין עצמו, היאך אפשר לקרוא באותו זמן גם קריאת שמע של שחרית וגם של ערבית, ביאר הריטב"א, שכיון שתלה הכתוב הדבר בזמן שכיבה וקימה, אין זה חשוב האם מוגדר זמן זה כיום או כלילה, אלא כיון שיש שקמים בזמן זה, מותר לקרוא. ומ"מ הוסיף זהו דווקא בדיעבד, אבל לכתחילה פסקינן כרבן גמליאל שיש לקרוא עד עלות השחר.<BR />כדברים אלו כתב גם ה'''מאירי''' (ב א ד"ה והוספנו) שקריאת שמע אינה נקבעת לפי הגדרת יום ולילה, אלא לפי זמן שכיבה וקימה. אמנם לענין ההכרעה, משמע בדבריו כהראב"ד, שללישנא בתרא רשב"י מתיר לקרוא לכתחילה אחר עלות השחר, אך אנן פסקינן כוותיה רק בשעת הדחק, כלומר באנוס, וכדברי ר' יהושע בן לוי.
====== הסבר האגרות משה בתוספות ======
ה'''אגרות משה''' (אורח חיים ד נ) שואל מה הטעם שאחת הברייתות הולכת אחר אלה שישנים, וקובעת שהזמן בין עלות השחר לנץ הוא זמן לקריאת שמע של ערבית, ואילו השניה מתייחסת דווקא לאותם שקמים בזמן זה, וקובעת אותו להיות זמן לקריאת שמע של שחרית? ומבאר, שלשון 'קימה' הוא לא מצב נמשך אלא פעולת הקימה, ולכן בעת שהתחילו לקום מהמטה, אפילו שאין זה הרוב אלא יחידים בלבד, מקרי כבר זמן קימה (וכן מתאחר עד ג' שעות שהוא זמן שהמאחרים קמים, אפילו שהם יחידים). מה שאין כן לשון 'שכיבה' הוא לשון מתמשך, ומקרי זמן שכיבה רק בזמן שהוא עת השכיבה ולא רק בזמן התחלתו או סופו. לכן לישנא קמא סובר שמעלות השחר עד הנץ כיון שיש שכבר קמים בזמן זה, אי אפשר לקרוא אותו זמן שכיבה, אפילו שהרוב עדיין שוכבים דלא מקרי זמן שכיבה אלא בששוכבים כולם. אך לישנא בתרא סובר שאין מיעוט הקמים משנים שם 'שכיבה', כיון שהרוב שוכבים נמשך זמן השכיבה דכל הלילה עד הנץ החמה. 
<BR/>על פי הסבר זה, מוסיף האג"מ לבאר שאפשר שהברייתות פליגי גם בזמן התחלת קריאת שמע, שללישנא קמא הסובר שיחידים הקמים קובעים את הזמן לזמן קימה, יסבור שזמן תחילת הקריאה הוא צאת הכוכבים, ומיעוט הישנים אחרי השקיעה אינם קובעים אותו לזמן שכיבה. אמנם ללישנא בתרא יש להסתפק אם הוא מזמן צאת הכוכבים, או שהוא סובר שזמן שכיבה מתחיל אפילו ממיעוט שוכבים, כיון שאפקיה הכתוב בלשון יחיד 'ובשכבך'.


==== הכרעה וסיכום השיטות ====
==== הכרעה וסיכום השיטות ====