2
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ נוקשה"
←הגדרת המושג: הוספת קישור
מ (הגן על חמץ נוקשה [edit=sysop:move=sysop]) |
עורך מתחיל (שיחה | תרומות) (←הגדרת המושג: הוספת קישור) |
||
| (3 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות|פסחים ג א|פסחים מב א- מג א|פסחים ג א|חמץ ומצה ד יא, ה ב|אורח חיים תמז יב}} | {{מקורות|פסחים ג א|פסחים מב א- מג א|פסחים ג א|חמץ ומצה ד יא, ה ב|אורח חיים תמז יב}} | ||
מהו חמץ נוקשה, ועל איזה איסור עובר המשהה/ אוכל אותו בפסח? | מהו חמץ נוקשה, ועל איזה איסור עובר המשהה/ אוכל אותו בפסח? | ||
==מקור המושג== | |||
== מקור המושג == | |||
למרות שהוא עשוי להיות שכיח מאוד במציאות, הצירוף "חמץ נוקשה" (יש גורסים "נוקשא") אינו שכיח כלל במקורות קדמונים. במשנה הוא אינו מופיע כלל (אלא בדוגמאות מעשיות שלו), וגם לא בירושלמי (אלא בכינוי "חמץ שאינו ברור"). הוא מופיע בסה"כ בשתי סוגיות בבבלי: בתחילת פרק "אלו עוברין" (פסחים מב א- מג א), ובמנחות (נד א). במנחות מוזכר המושג פעם אחת, ולפי חלק מהגרסאות, הוא אינו מוזכר כלל (כמובא לקמן בעניין "מי פירות"). נמצאנו אומרים שהמקור המרכזי לביטוי הוא הסוגיה בפסחים. | למרות שהוא עשוי להיות שכיח מאוד במציאות, הצירוף "חמץ נוקשה" (יש גורסים "נוקשא") אינו שכיח כלל במקורות קדמונים. במשנה הוא אינו מופיע כלל (אלא בדוגמאות מעשיות שלו), וגם לא בירושלמי (אלא בכינוי "חמץ שאינו ברור"). הוא מופיע בסה"כ בשתי סוגיות בבבלי: בתחילת פרק "אלו עוברין" (פסחים מב א- מג א), ובמנחות (נד א). במנחות מוזכר המושג פעם אחת, ולפי חלק מהגרסאות, הוא אינו מוזכר כלל (כמובא לקמן בעניין "מי פירות"). נמצאנו אומרים שהמקור המרכזי לביטוי הוא הסוגיה בפסחים. | ||
| שורה 22: | שורה 18: | ||
'''בעל המאור''' (שם) מבאר שהמקור לאיסור לאו בחמץ נוקשה בתושב"כ הוא מייתור המילה "כל" בפסוק "כל מחמצת לא תאכלו". כך משמע גם מ'''רש"י''' (שם ד"ה "שיאור"), וכן היא פשטות הסוגיה. אבל שיטת '''הראב"ד''' בהשגתו על בעל המאור (ב) כותב שהאיסור נדרש ממשמעות הלשון- "מחמצת" (ולא חמץ) [למחלוקת זו ישנה השלכה להלכה- עיין מנחת ברוך מז]. | '''בעל המאור''' (שם) מבאר שהמקור לאיסור לאו בחמץ נוקשה בתושב"כ הוא מייתור המילה "כל" בפסוק "כל מחמצת לא תאכלו". כך משמע גם מ'''רש"י''' (שם ד"ה "שיאור"), וכן היא פשטות הסוגיה. אבל שיטת '''הראב"ד''' בהשגתו על בעל המאור (ב) כותב שהאיסור נדרש ממשמעות הלשון- "מחמצת" (ולא חמץ) [למחלוקת זו ישנה השלכה להלכה- עיין מנחת ברוך מז]. | ||
=== משמעות הביטוי "נוקשה"=== | ===משמעות הביטוי "נוקשה"=== | ||
'''רש"י''' (מנחות נד א) פי' שהביטוי 'נוקשה' נגזר מהמילה 'קשיש' דהיינו חלש (כך ביאר ה"בארות מים" את דבריו). כלומר: איכות החימוץ שלו נמוכה. לעומת זאת '''רבנו גרשום''' (שם) מפרש ששורש המילה נוקשה הוא 'קשה', היינו : העיסה קשה ואינה ראויה לאכילה (מחלוקת זו משליכה, לכאורה, על הגדרת המושג חמץ נוקשה, עליה נכתוב בהמשך). | '''רש"י''' (מנחות נד א) פי' שהביטוי 'נוקשה' נגזר מהמילה 'קשיש' דהיינו חלש (כך ביאר ה"בארות מים" את דבריו). כלומר: איכות החימוץ שלו נמוכה. לעומת זאת '''רבנו גרשום''' (שם) מפרש ששורש המילה נוקשה הוא 'קשה', היינו : העיסה קשה ואינה ראויה לאכילה (מחלוקת זו משליכה, לכאורה, על הגדרת המושג חמץ נוקשה, עליה נכתוב בהמשך). | ||
==פריטים שהוגדרו בש"ס ובראשונים כחמץ נוקשה== | ==פריטים שהוגדרו בש"ס ובראשונים כחמץ נוקשה== | ||
| שורה 43: | שורה 36: | ||
===מי פירות (מצה עשירה)=== | ===מי פירות (מצה עשירה)=== | ||
ה'''גמ'''' במנחות [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=54&format=pdf (נג ב- נד א)] מביאה מחלוקת תנאים ביחס לעיסה הטעונה חימוץ (כגון שתי הלחם), שהחמיצה בתפוחים, שהוא מי פירות (כך הוכיחו '''תוס'''' שם ד"ה "תפוח" מהירושלמי): לת"ק חימוץ כזה אינו חשוב חימוץ, ולר"ח בן גמליאל הוא נחשב חימוץ. הגמ' מביאה '''משנה''' בתרומות (י ב) לפיה אם חימץ עיסת חולין ע"י תפוח תרומה, חל דין תרומה על כל העיסה, והיא נאסרת לזרים. הגמ' מסבירה שמשנה זו מתאימה גם לשיטת ת"ק, כי אעפ"י שלדעתו אין בכך חימוץ גמור, מ"מ יש חמץ נוקשה. | ה'''גמ'<nowiki/>''' במנחות [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=54&format=pdf (נג ב- נד א)] מביאה מחלוקת תנאים ביחס לעיסה הטעונה חימוץ (כגון שתי הלחם), שהחמיצה בתפוחים, שהוא מי פירות (כך הוכיחו '''תוס'''' שם ד"ה "תפוח" מהירושלמי): לת"ק חימוץ כזה אינו חשוב חימוץ, ולר"ח בן גמליאל הוא נחשב חימוץ. הגמ' מביאה '''משנה''' בתרומות (י ב) לפיה אם חימץ עיסת חולין ע"י תפוח תרומה, חל דין תרומה על כל העיסה, והיא נאסרת לזרים. הגמ' מסבירה שמשנה זו מתאימה גם לשיטת ת"ק, כי אעפ"י שלדעתו אין בכך חימוץ גמור, מ"מ יש חמץ נוקשה. | ||
מגמ' זו עולה, לכאורה, שעיסה שנתחמצה במי פירות היא חמץ נוקשה. כך משמע גם מה'''גמ'''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=35b&format=pdf (פסחים לה ב)] שאומרת שעיסה שמעורבין בה מי פירות כמו יין ושמן אין באכילתה כרת, ומשמע שלאו יש בה (ולאו זה הוא משום חמץ נוקשה, כמו ששנינו שהוא 'באזהרה'). מאידך, ה'''גמ'''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=40&format=pdf (פסחים מ א)] מספרת שרבא התיר לקלות קליות בתנור, אעפ"י שכתוצאה מהחום נפלטים מי הפירות ונוגעים בשאר הקליות. רבא מנמק את היתרו בכך שמי פירות אינם מחמיצים (ואם היה בכך משום חמץ נוקשה היה לרבא לומר שאין בהם כרת, אך לא להתיר)! | מגמ' זו עולה, לכאורה, שעיסה שנתחמצה במי פירות היא חמץ נוקשה. כך משמע גם מה'''גמ'<nowiki/>''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=35b&format=pdf (פסחים לה ב)] שאומרת שעיסה שמעורבין בה מי פירות כמו יין ושמן אין באכילתה כרת, ומשמע שלאו יש בה (ולאו זה הוא משום חמץ נוקשה, כמו ששנינו שהוא 'באזהרה'). מאידך, ה'''גמ'''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=40&format=pdf (פסחים מ א)] מספרת שרבא התיר לקלות קליות בתנור, אעפ"י שכתוצאה מהחום נפלטים מי הפירות ונוגעים בשאר הקליות. רבא מנמק את היתרו בכך שמי פירות אינם מחמיצים (ואם היה בכך משום חמץ נוקשה היה לרבא לומר שאין בהם כרת, אך לא להתיר)! | ||
ב'''טור''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A1%D7%91 (או"ח תסב)] הובאה מחלוקת משולשת בראשונים בנוגע לחימוץ במי פירות: | ב'''טור''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A1%D7%91 (או"ח תסב)] הובאה מחלוקת משולשת בראשונים בנוגע לחימוץ במי פירות: | ||
| שורה 56: | שורה 49: | ||
בפרק הלכה למעשה נרחיב עוד, בס"ד, בנושא המצה העשירה. | בפרק הלכה למעשה נרחיב עוד, בס"ד, בנושא המצה העשירה. | ||
===חיטי קורדנייתא=== | ===חיטי קורדנייתא=== | ||
| שורה 62: | שורה 54: | ||
===קטניות (?)=== | ===קטניות (?)=== | ||
'''הרמב"ם''' בתחילת פ"ה הלכות חו"מ הוציא שני נושאים מכלל חמץ: בהלכה א' הוא מתיר את הקטניות, ובהלכה ב' את מי הפירות (וכנ"ל). '''הראב"ד''' השיג על אחת מההלכות הללו, שאמנם אין בהם חמץ גמור, אך יש לאסור משום חמץ נוקשה. ההבנה המקובלת היא שהראב"ד השיג על הנושא של המחמץ במי פירות, כלומר: הראב"ד סבור כדעת רש"י שמי פירות מחמיצים חמץ נוקשה (כך הבינו הרב המגיד ורבינו מנוח ועד רבים מהמפרשים). ברם ב''''קובץ'''' (על הלכה זו ברמב"ם) הבין שהראב"ד בא לחלוק על היתר הקטניות, וטוען שיש בהם משום חמץ נוקשה. ה'קובץ' שם טוען שגם תוס' והרשב"א סוברים כראב"ד בעניין זה [לפי"ז איסור הקטניות אינו רק מנהג אלא מן הדין]. | '''הרמב"ם''' בתחילת פ"ה הלכות חו"מ הוציא שני נושאים מכלל חמץ: בהלכה א' הוא מתיר את הקטניות, ובהלכה ב' את מי הפירות (וכנ"ל). '''הראב"ד''' השיג על אחת מההלכות הללו, שאמנם אין בהם חמץ גמור, אך יש לאסור משום חמץ נוקשה. ההבנה המקובלת היא שהראב"ד השיג על הנושא של המחמץ במי פירות, כלומר: הראב"ד סבור כדעת רש"י שמי פירות מחמיצים חמץ נוקשה (כך הבינו הרב המגיד ורבינו מנוח ועד רבים מהמפרשים). ברם ב'<nowiki/>'''קובץ'''' (על הלכה זו ברמב"ם) הבין שהראב"ד בא לחלוק על היתר הקטניות, וטוען שיש בהם משום חמץ נוקשה. ה'קובץ' שם טוען שגם תוס' והרשב"א סוברים כראב"ד בעניין זה [לפי"ז איסור הקטניות אינו רק מנהג אלא מן הדין]. | ||
== הגדרת המושג == | ==הגדרת המושג== | ||
בהגדרת המושג "חמץ נוקשה" נחלקו, לכאורה, המפרשים: '''רבנו חננאל''' (פסחים מג א) כתב: "פי' נוקשה- שאינו חמץ גמור" . לעומתו כתב '''הריטב"א''' (מב א ד"ה "ר' אליעזר") שחמץ נוקשה הוא חמץ רע שאינו ראוי לאכילה, וכ"כ '''רש"י''' (מג א ד"ה "מאן תנא"). לדעת '''המג"א''' (או"ח תמב א) וה'''פמ"ג''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2356 (פתיחה כוללת פתיחה להלכות פסח ב ב ו)] וה'''תפארת ישראל''' (כללי חמץ ונוקשה) הראשונים הנ"ל אכן חולקים בהגדרת "חמץ נוקשה". אמנם ל"'''מנחת ברוך'''" [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=669&st=&pgnum=120&hilite=(סימן מ"ד)] אין מחלוקת: גם לרש"י וסיעתו, הגדרת חמץ נוקשה הוא שלא נעשה חמץ גמור, ומה שנקטו שאינו ראוי לאכילה הוא בדרך "סימן", כלומר: בדר"כ חמץ שאינו מגיע לגמרו הוא אינו ראוי לאכילה. ה"מנחת ברוך" מוכיח זאת מכך שרש"י עצמו (שם בד"ה "והאוכלו בארבעים") בהסבר הגמ' שמתייחסת לשאור כחמץ נוקשה, מציין שהשאור אינו ראוי לאכילה משום שלא גמר להחמיץ. | בהגדרת המושג "חמץ נוקשה" נחלקו, לכאורה, המפרשים: '''רבנו חננאל''' (פסחים מג א) כתב: "פי' נוקשה- שאינו חמץ גמור" . לעומתו כתב '''הריטב"א''' (מב א ד"ה "ר' אליעזר") שחמץ נוקשה הוא חמץ רע שאינו ראוי לאכילה, וכ"כ '''רש"י''' (מג א ד"ה "מאן תנא"). לדעת '''המג"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%9F_%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%9E%D7%91#%D7%90_%D7%9E%D7%90 או"ח תמב א]) וה'''פמ"ג''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2356 (פתיחה כוללת פתיחה להלכות פסח ב ב ו)] וה'''תפארת ישראל''' (כללי חמץ ונוקשה) הראשונים הנ"ל אכן חולקים בהגדרת "חמץ נוקשה". אמנם ל"'''מנחת ברוך'''" [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=669&st=&pgnum=120&hilite=(סימן מ"ד)] אין מחלוקת: גם לרש"י וסיעתו, הגדרת חמץ נוקשה הוא שלא נעשה חמץ גמור, ומה שנקטו שאינו ראוי לאכילה הוא בדרך "סימן", כלומר: בדר"כ חמץ שאינו מגיע לגמרו הוא אינו ראוי לאכילה. ה"מנחת ברוך" מוכיח זאת מכך שרש"י עצמו (שם בד"ה "והאוכלו בארבעים") בהסבר הגמ' שמתייחסת לשאור כחמץ נוקשה, מציין שהשאור אינו ראוי לאכילה משום שלא גמר להחמיץ. | ||
===מיני חמץ נוקשה=== | ===מיני חמץ נוקשה=== | ||
| שורה 90: | שורה 82: | ||
ה"מנחת ברוך" (שם) מדגיש שגם לשיטתו, שלכל סוגי החמץ הנוקשה יש מכנה משותף, אין הכרח לומר שדיניהם יהיו זהים. | ה"מנחת ברוך" (שם) מדגיש שגם לשיטתו, שלכל סוגי החמץ הנוקשה יש מכנה משותף, אין הכרח לומר שדיניהם יהיו זהים. | ||
==סיבת הפטור== | |||
== | |||
בסיבת הפטור ב"חמץ נוקשה" נחלקו האחרונים: ה"מנחת ברוך" (שם ענף ב) מביא שלגר"א והפנ"י ועוד אחרונים הפטור שייך לפטור של "שלא כדרך אכילתו" (האמור בכל איסורי התורה, כמובא ברמב"ם הלכות מאכלות אסורות יא י). אך ה"מנחת ברוך" עצמו חלק על כך, והביא שגם ה"מקור חיים" סובר שבאיסור חמץ בכלל לא נאמר פטור זה של "שלא כדרך אכילתו". לשיטתו יסוד הפטור הוא שחמץ נוקשה אינו בכלל חמץ. | בסיבת הפטור ב"חמץ נוקשה" נחלקו האחרונים: ה"מנחת ברוך" (שם ענף ב) מביא שלגר"א והפנ"י ועוד אחרונים הפטור שייך לפטור של "שלא כדרך אכילתו" (האמור בכל איסורי התורה, כמובא ברמב"ם הלכות מאכלות אסורות יא י). אך ה"מנחת ברוך" עצמו חלק על כך, והביא שגם ה"מקור חיים" סובר שבאיסור חמץ בכלל לא נאמר פטור זה של "שלא כדרך אכילתו". לשיטתו יסוד הפטור הוא שחמץ נוקשה אינו בכלל חמץ. | ||
===האם חמץ נוקשה הוא בכלל חמץ?=== | ===האם חמץ נוקשה הוא בכלל חמץ?=== | ||
מה"מנחת ברוך" (שם) מתבאר שיסוד המחלוקת הוא בחקירה כיצד להתייחס לחמץ נוקשה: האם הוא בכלל איסור חמץ אלא שהתורה הקלה בו (כך הבינה סיעת הגר"א) או שהוא כלל אינו מוגדר כחמץ (הבנת המנחת ברוך). הנפק"מ המרכזית מחקירה זו היא ביחס לאיסור "בל יראה" (השהיית חמץ) בחמץ נוקשה: לגר"א וסיעתו- איסור זה קיים בחמץ נוקשה, שהרי חמץ גמור הוא, ואילו ל"מנחת ברוך" אין איסור "בל יראה" בחמץ נוקשה, משום שאינו בכלל חמץ. נפק"מ נוספות: האם קיימת בחמץ נוקשה מצות 'תשביתו', דין חמץ נוקשה מחצות יום יד' ניסן והלאה ודין חמץ נוקשה במנחות. [הערה: דברי המנחת ברוך כאן אמורים להלכה- כפוסקים שאין מלקות בחמץ נוקשה, משא"כ לפוסקים שיש מלקות בחמץ נוקשה, מודה המנחת ברוך שחמץ נוקשה הוא בכלל חמץ, כעולה מדבריו בסימן מח ענף ב]. | מה"מנחת ברוך" (שם) מתבאר שיסוד המחלוקת הוא בחקירה כיצד להתייחס לחמץ נוקשה: האם הוא בכלל איסור חמץ אלא שהתורה הקלה בו (כך הבינה סיעת הגר"א) או שהוא כלל אינו מוגדר כחמץ (הבנת המנחת ברוך). הנפק"מ המרכזית מחקירה זו היא ביחס לאיסור "בל יראה" (השהיית חמץ) בחמץ נוקשה: לגר"א וסיעתו- איסור זה קיים בחמץ נוקשה, שהרי חמץ גמור הוא, ואילו ל"מנחת ברוך" אין איסור "בל יראה" בחמץ נוקשה, משום שאינו בכלל חמץ. נפק"מ נוספות: האם קיימת בחמץ נוקשה מצות 'תשביתו', דין חמץ נוקשה מחצות יום יד' ניסן והלאה ודין חמץ נוקשה במנחות. [הערה: דברי המנחת ברוך כאן אמורים להלכה- כפוסקים שאין מלקות בחמץ נוקשה, משא"כ לפוסקים שיש מלקות בחמץ נוקשה, מודה המנחת ברוך שחמץ נוקשה הוא בכלל חמץ, כעולה מדבריו בסימן מח ענף ב]. | ||
==שיטות הראשונים להלכה== | |||
== | |||
===פתיחה=== | ===פתיחה=== | ||
כמו שכבר נתבאר, העמיד רב יהודה ב'''גמ'''' (שם) את המשנה (שהובאה בסתם) שבראש פרק "אלו עוברין" כר"מ, הואיל ומצאנו שחייב לאו בחמץ נוקשה. הוכחת רב יהודה לכך שגם החלק במשנה לפיו חייבים מלקות על תערובת חמץ מתאים לשיטת ר"מ, היא מק"ו, כי לפי רב יהודה תערובת חמץ חמורה יותר מחמץ נוקשה. הגמ' מסייעת את שיטת רב יהודה מברייתא, ומשתמע שהגמ' מקבלת את דברי רב יהודה גם לגבי הקביעה, שתערובת חמץ חמורה מחמץ נוקשה (בניגוד לרב נחמן בסוגיה, הסבור שחמץ נוקשה בעין חמור יותר מתערובת חמץ גמור). בהמשך מביאה הגמ' ברייתא נוספת, לפיה נחלקו ר"א וחכמים בדין האוכל תערובת חמץ: לר"א חייב מלקות ולרבנן 'פטור מכלום'. כיוון שחמץ נוקשה קל יותר מתערובת חמץ, כנ"ל, נמצאנו אומרים שלפי חכמים האוכל חמץ נוקשה, אף הוא פטור מכלום. הרי"ף (פסחים יג א) העתיק רק את הברייתא של מחלוקת ר"א וחכמים בעניין תערובת חמץ, והבינו הראשונים (כמו שיתבאר לקמן), שכוונתו לפסוק כחכמים, שפטור מכלום הן בתערובת חמץ והן בחמץ נוקשה, ובניגוד לסתם המשנה. נתונים אלו הם הנתונים העיקריים, שעמדו לפני הראשונים בפסק ההלכה, והם העומדים בבסיס מחלוקת. לאורם נבוא לסקור כמה שיטות מרכזיות בראשונים בעניין חמץ נוקשה (וביחס בינו לבין תערובת חמץ). | כמו שכבר נתבאר, העמיד רב יהודה ב'''גמ'''' (שם) את המשנה (שהובאה בסתם) שבראש פרק "אלו עוברין" כר"מ, הואיל ומצאנו שחייב לאו בחמץ נוקשה. הוכחת רב יהודה לכך שגם החלק במשנה לפיו חייבים מלקות על תערובת חמץ מתאים לשיטת ר"מ, היא מק"ו, כי לפי רב יהודה תערובת חמץ חמורה יותר מחמץ נוקשה. הגמ' מסייעת את שיטת רב יהודה מברייתא, ומשתמע שהגמ' מקבלת את דברי רב יהודה גם לגבי הקביעה, שתערובת חמץ חמורה מחמץ נוקשה (בניגוד לרב נחמן בסוגיה, הסבור שחמץ נוקשה בעין חמור יותר מתערובת חמץ גמור). בהמשך מביאה הגמ' ברייתא נוספת, לפיה נחלקו ר"א וחכמים בדין האוכל תערובת חמץ: לר"א חייב מלקות ולרבנן 'פטור מכלום'. כיוון שחמץ נוקשה קל יותר מתערובת חמץ, כנ"ל, נמצאנו אומרים שלפי חכמים האוכל חמץ נוקשה, אף הוא פטור מכלום. הרי"ף (פסחים יג א) העתיק רק את הברייתא של מחלוקת ר"א וחכמים בעניין תערובת חמץ, והבינו הראשונים (כמו שיתבאר לקמן), שכוונתו לפסוק כחכמים, שפטור מכלום הן בתערובת חמץ והן בחמץ נוקשה, ובניגוד לסתם המשנה. נתונים אלו הם הנתונים העיקריים, שעמדו לפני הראשונים בפסק ההלכה, והם העומדים בבסיס מחלוקת. לאורם נבוא לסקור כמה שיטות מרכזיות בראשונים בעניין חמץ נוקשה (וביחס בינו לבין תערובת חמץ). | ||
=== | ===הרי"ף עפ"י הסבר הרמב"ן והר"ן=== | ||
הרמב"ן (מלחמות ה' על הרי"ף שם) והר"ן (שם ד"ה "הרי") הבינו שהרי"ף התכוון לפסוק כחכמים בברייתא (שאין בתערובת חמץ מלקות, ומק"ו גם לא בחמץ נוקשה), שהם רבים, וכנגד משנתינו, שהועמדה כדעת ר"מ, שהוא יחיד. הרמב"ן והר"ן מתמודדים עם טענת בעל המאור, שיש לפסוק כ'סתם משנה'. הם מציינים שכנגד סתם המשנה הנ"ל (מב א), הקובעת שקיים לאו באכילת חמץ נוקשה, ישנה "סתם '''משנה'''" נוספת בפרקנו (מח ב) שאומרת שהאוכל שאור (שהוא חמץ נוקשה) פטור. ממילא לא שייך לומר שהלכה בחמץ נוקשה כסתם משנה שאסרתו. אדרבה- הכלל הוא שהלכה כ'סתמא בתרא' באותה מסכת, וא"כ יש לפסוק שהאוכל חמץ נוקשה פטור (וה"ה שבתערובת חמץ) פטור מן התורה. אולם הר"ן הוסיף שמכל מקום בחמץ נוקשה (ובתערובת חמץ) יש איסור דרבנן. | הרמב"ן (מלחמות ה' על הרי"ף שם) והר"ן (שם ד"ה "הרי") הבינו שהרי"ף התכוון לפסוק כחכמים בברייתא (שאין בתערובת חמץ מלקות, ומק"ו גם לא בחמץ נוקשה), שהם רבים, וכנגד משנתינו, שהועמדה כדעת ר"מ, שהוא יחיד. הרמב"ן והר"ן מתמודדים עם טענת בעל המאור, שיש לפסוק כ'סתם משנה'. הם מציינים שכנגד סתם המשנה הנ"ל (מב א), הקובעת שקיים לאו באכילת חמץ נוקשה, ישנה "סתם '''משנה'''" נוספת בפרקנו (מח ב) שאומרת שהאוכל שאור (שהוא חמץ נוקשה) פטור. ממילא לא שייך לומר שהלכה בחמץ נוקשה כסתם משנה שאסרתו. אדרבה- הכלל הוא שהלכה כ'סתמא בתרא' באותה מסכת, וא"כ יש לפסוק שהאוכל חמץ נוקשה פטור (וה"ה שבתערובת חמץ) פטור מן התורה. אולם הר"ן הוסיף שמכל מקום בחמץ נוקשה (ובתערובת חמץ) יש איסור דרבנן. | ||
| שורה 130: | שורה 113: | ||
לסיכום: לעניין חמץ נוקשה הראב"ד כבעל המאור. | לסיכום: לעניין חמץ נוקשה הראב"ד כבעל המאור. | ||
==שיטת הרמב"ם== | |||
== | |||
===הסוברים שלרמב"ם האוכל חמץ נוקשה חייב מלקות=== | ===הסוברים שלרמב"ם האוכל חמץ נוקשה חייב מלקות=== | ||
בשו"ת "ברכת אברהם" (סימן כא) קובל השואל, ר' דניאל הבבלי, על כך שהרמב"ם לא הזכיר את המושג "חמץ נוקשה" ב"משנה תורה". השואל (שדעתו כדעת "בעל המאור"), הבין מהשמטת מושג זה, שהרמב"ם סבור שאין שום איסור בהשהייה או באכילה של חמץ נוקשה. | בשו"ת "ברכת אברהם" (סימן כא) קובל השואל, ר' דניאל הבבלי, על כך שהרמב"ם לא הזכיר את המושג "חמץ נוקשה" ב"משנה תורה". השואל (שדעתו כדעת "בעל המאור"), הבין מהשמטת מושג זה, שהרמב"ם סבור שאין שום איסור בהשהייה או באכילה של חמץ נוקשה. | ||
בתחילת התשובה, שלל ר"א בן הרמב"ם את הנחת היסוד של השואל. לדעתו, העובדה שהרמב"ם לא הזכיר באופן מפורש את המושג "חמץ נוקשה", אינה מצביעה על כך שהרמב"ם סבור שלהלכה האוכל חמץ נוקשה פטור (והמקיימו אינו עובר על "בל יראה"). לשיטתו, דעת הרמב"ם היא, שדין חמץ נוקשה אסור (כשצורתו ניכרת) כשם שאסר תערובת חמץ, וכסתם המשנה שכרכה שני איסורים אלו זה בזה. ר"א מסביר שהרמב"ם לא השתמש במונח "חמץ נוקשה", משום שהוא אינו מבורר. הרמב"ם העדיף להשתמש בהגדרות יותר מובנות, למה שכינתה הגמ' בשם זה. | בתחילת התשובה, שלל ר"א בן הרמב"ם את הנחת היסוד של השואל. לדעתו, העובדה שהרמב"ם לא הזכיר באופן מפורש את המושג "חמץ נוקשה", אינה מצביעה על כך שהרמב"ם סבור שלהלכה האוכל חמץ נוקשה פטור (והמקיימו אינו עובר על "בל יראה"). לשיטתו, דעת הרמב"ם היא, שדין חמץ נוקשה אסור (כשצורתו ניכרת) כשם שאסר תערובת חמץ, וכסתם המשנה שכרכה שני איסורים אלו זה בזה. ר"א מסביר שהרמב"ם לא השתמש במונח "חמץ נוקשה", משום שהוא אינו מבורר. הרמב"ם העדיף להשתמש בהגדרות יותר מובנות, למה שכינתה הגמ' בשם זה. | ||
| שורה 147: | שורה 127: | ||
===הסוברים שלרמב"ם עובר בלאו אך אין מלקות=== | ===הסוברים שלרמב"ם עובר בלאו אך אין מלקות=== | ||
'''החת"ס''' (בחי' פסחים [מג א] ד"ה "הרמב"ם" בקטע "וא"ש נמי") הבין בדעת הרמב"ם (בשל השמטת המושג "חמץ נוקשה" בחיבורו, כדקדוק ר"ד הבבלי כנ"ל), שאיסור חמץ נוקשה הוא איסור דאורייתא, אלא שאין לוקין אף על אכילתו. להבנה זו בדעת הרמב"ם שותף גם '''ה"מנחת ברוך"''' (בסי' מז), שפירש כך גם את הרי"ף, כנ"ל. | '''החת"ס''' (בחי' פסחים [מג א] ד"ה "הרמב"ם" בקטע "וא"ש נמי") הבין בדעת הרמב"ם (בשל השמטת המושג "חמץ נוקשה" בחיבורו, כדקדוק ר"ד הבבלי כנ"ל), שאיסור חמץ נוקשה הוא איסור דאורייתא, אלא שאין לוקין אף על אכילתו. להבנה זו בדעת הרמב"ם שותף גם '''ה"מנחת ברוך"''' (בסי' מז), שפירש כך גם את הרי"ף, כנ"ל. | ||
===הסוברים שלרמב"ם עובר באיסור דרבנן בלבד=== | ===הסוברים שלרמב"ם עובר באיסור דרבנן בלבד=== | ||
מפרשים אחרים (כך נראה בדעת '''הלח"מ''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=91169&rid=2230 (ד יא)], ועוד מפרשים) לומדים בדעת הרמב"ם, שסובר כדעת הרי"ף עפ"י הבנת הרמב"ן והר"ן- שאיסור חמץ נוקשה הוא מדרבנן בלבד, וכן הסיק ה'''"ערוך השלחן"''' (או"ח תמב א) בדעתו. | מפרשים אחרים (כך נראה בדעת '''הלח"מ''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=91169&rid=2230 (ד יא)], ועוד מפרשים) לומדים בדעת הרמב"ם, שסובר כדעת הרי"ף עפ"י הבנת הרמב"ן והר"ן- שאיסור חמץ נוקשה הוא מדרבנן בלבד, וכן הסיק ה'''"ערוך השלחן"''' (או"ח תמב א) בדעתו. | ||
===שיטת הגר"א בדעת הרמב"ם=== | ===שיטת הגר"א בדעת הרמב"ם=== | ||
'''הגר"א''' (בביאורו לאור"ח תנג ב (בסוף הסעיף)) מבאר שלדעת הרמב"ם קיים חילוק בין איסור "בל יראה" בחמץ נוקשה- שהוא מדאוריתא, לבין איסור אכילתו- שמן התורה פטור מדין "שלא כדרך אכילתו", ואסור רק מדרבנן. | '''הגר"א''' (בביאורו לאור"ח תנג ב (בסוף הסעיף)) מבאר שלדעת הרמב"ם קיים חילוק בין איסור "בל יראה" בחמץ נוקשה- שהוא מדאוריתא, לבין איסור אכילתו- שמן התורה פטור מדין "שלא כדרך אכילתו", ואסור רק מדרבנן. | ||
=='''הלכה למעשה'''== | |||
== '''הלכה למעשה''' == | |||
ה'''ב"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1989 (או"ח סוף סימן תמ"ז)] הביא משו"ת הריב"ש שחמץ נוקשה אינו אסור בהנאה אחר הפסח, משום שלא עבר בהשהייתו איסור תורה. דברי הריב"ש נפסקו להלכה ב'''שו"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2188 (תמז יב)]. ה'''מג"א'''(תמב א) הוכיח מכך שלמחבר איסור "בל יראה" בחמץ נוקשה הוא מדרבנן בלבד. המג"א הבין שהמחבר פסק כשיטת הר"ן, וא"כ גם באכילתו אין איסור תורה. גם הגר"א בביאורו (תמז יב) כתב שבחמץ נוקשה פטור אפי' על אכילתו. '''הפמ"ג''' (בפתיחה הכוללת שם ס"ז) הסכים לראיית המג"א ביחס לדעת המחבר שאיסור השהית חמץ נוקשה הוא אכן מדרבנן, אך לגבי איסור אכילתו הוא מסתפק אם הוא מן התורה או מדרבנן. ב'''"כף החיים"''' (תמז רסה) הביא להקת אחרונים הסוברים שלעניין אכילה חמץ נוקשה אסור מן התורה. | ה'''ב"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1989 (או"ח סוף סימן תמ"ז)] הביא משו"ת הריב"ש שחמץ נוקשה אינו אסור בהנאה אחר הפסח, משום שלא עבר בהשהייתו איסור תורה. דברי הריב"ש נפסקו להלכה ב'''שו"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2188 (תמז יב)]. ה'''מג"א'''(תמב א) הוכיח מכך שלמחבר איסור "בל יראה" בחמץ נוקשה הוא מדרבנן בלבד. המג"א הבין שהמחבר פסק כשיטת הר"ן, וא"כ גם באכילתו אין איסור תורה. גם הגר"א בביאורו (תמז יב) כתב שבחמץ נוקשה פטור אפי' על אכילתו. '''הפמ"ג''' (בפתיחה הכוללת שם ס"ז) הסכים לראיית המג"א ביחס לדעת המחבר שאיסור השהית חמץ נוקשה הוא אכן מדרבנן, אך לגבי איסור אכילתו הוא מסתפק אם הוא מן התורה או מדרבנן. ב'''"כף החיים"''' (תמז רסה) הביא להקת אחרונים הסוברים שלעניין אכילה חמץ נוקשה אסור מן התורה. | ||
| שורה 182: | שורה 156: | ||
===עמילן חיטה=== | ===עמילן חיטה=== | ||
בשו"ת '''שואל ונשאל''' (אור"ח כא) דן לגבי חלקום, שמעורב בו עמילן חיטה ('נשא' בערבית), ולא נמכר לגוי לפני פסח. הוא כותב שעמילן זה הוא חמץ נוקשה שמותר בהנאה לאחר הפסח (כמו שביארנו לעיל בתחילת הפרק "הלכה למעשה"). גם ה'''בן איש חי''' (שנה א צו יא) כותב לגבי עמילן חיטה המצוי בבגדים שהוא חמץ נוקשה, וממילא יש להיזהר שלא יכניס הבגדים לפיו (אמנם שמעתי שבזמנינו לא מצוי עמילן חיטה בבגדים). | בשו"ת '''שואל ונשאל''' (אור"ח כא) דן לגבי חלקום, שמעורב בו עמילן חיטה ('נשא' בערבית), ולא נמכר לגוי לפני פסח. הוא כותב שעמילן זה הוא חמץ נוקשה שמותר בהנאה לאחר הפסח (כמו שביארנו לעיל בתחילת הפרק "הלכה למעשה"). גם ה'''בן איש חי''' (שנה א צו יא) כותב לגבי עמילן חיטה המצוי בבגדים שהוא חמץ נוקשה, וממילא יש להיזהר שלא יכניס הבגדים לפיו (אמנם שמעתי שבזמנינו לא מצוי עמילן חיטה בבגדים). | ||
[[קטגוריה: חמץ]] [[קטגוריה: פסחים מב]] [[קטגוריה: פסחים מג]][[קטגוריה: חמץ ומצה פרק ד]] [[קטגוריה: חמץ ומצה פרק ה]] [[קטגוריה: אורח חיים תמז]] | |||
[[קטגוריה:חמץ]] | |||
[[קטגוריה:פסחים מב.]] | |||
[[קטגוריה:פסחים מב:]] | |||
[[קטגוריה:פסחים מג.]] | |||
[[קטגוריה:חמץ ומצה פרק ד]] | |||
[[קטגוריה:חמץ ומצה פרק ה]] | |||
[[קטגוריה:אורח חיים סימן תמז]] | |||