הצגת המקור של הדף "אשו משום חציו ומשום ממונו"

== אשו משום חציו - מסקנת הגמרא ==
=== קושיית הגמרא על רבי יוחנן ===
ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי "טמון" - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי, ונחלקו הראשונים איך לבאר את קושיית הגמרא. 
<br>
'''רש"י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד"ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש"י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' {{היברובוקס|15294|37|כג א ד"ה טמון באש}} חולק על רש"י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.<br>
רש"י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש"י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.<br>
'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד"ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. 

=== תירוץ הגמרא ===
ה'''גמרא''' מיישבת שגם רבי יוחנן יודה שאדם המזיק באש פטור בטמון במקרים שבהם לא ניתן להגדיר את הנזק כחציו (בלשון הגמרא "כלו לו חציו"), לדוגמא במקרה שבו נפלה דליקה בחצרו ורק לאחר זמן הגדר נפלה והאש התפשטה אל חצר חברו. במצב כזה האש לא נחשבת כחציו משום שבשעה שהדליק את האש היא עוד לא הייתה ראויה להזיק בגלל הגדר.<br> 
הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו.
על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.<br>
'''רש"י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד"ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו "כלו לו חציו" הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של "אשו משום ממונו" ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''' {{היברובוקס|40773|73|כג א ד"ה אית ליה}} וה'''ר"י מלוניל''' {{מ|כג א ד"ה אי הכי}}.<br>
המהרש"ל '''בחכמת שלמה''' {{היברובוקס|21223|13|כג א ד"ה אית ליה}}  מביא שישנה גרסה אחרת ברש"י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש"י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי"ף והרמב"ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}.