תל המתלקט

מקורות
בבלי:	שבת ק א
רמב"ם:	שבת יד טז, יז ד
שולחן ערוך:	אורח חיים שמה א, שסג לו

האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.

תל המתלקט

הגמרא (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.

הרי"ף והרא"ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך הרמב"ם (שבת יד טז) הזכירו, וכן הטור והשלחן ערוך (אורח חיים שמה א).

יותר או פחות מארבע אמות

רש"י (ד"ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.
כן כתבו גם שאר הראשונים, הרשב"א, הריטב"א, המאירי ועוד.

בחידושים המיוחסים לר"ן (ק א ד"ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.
השפת אמת (ד"ה אר"י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.
המאירי (שבת ק א ד"ה תל המתלקט) חולק על הר"ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה להלן.

היכן נחשב רשות היחיד

מדברי רש"י (ד"ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד במקום גובהו.
משמע לכאורה ברש"י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.

המהרש"ל למד בדעת רש"י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם המחצית השקל (אורח חיים שמה א ד"ה הוי רה"י).
אבל אחרונים אחרים הבינו ברש"י, ביניהם יצחק ירנן על הרמב"ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.

הרמב"ם (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד בכולו, כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד המהרש"ל בדעתו. אבל בספר מעשה רקח הבין כדעת רש"י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.

אופן חישוב התל

בשו"ת מהרלב"ח (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד.
והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת ר' אברהם זכות כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.
גם במאירי (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי.

מדרון

הגמרא (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם בתוספתא (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה.

האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע

הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך בתוספתא (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.

הרמב"ם (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת הראב"ד שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.
כדברי הראב"ד כתב גם הרשב"א (שבת ק א ד"ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב הריטב"א.

יש שכתבו שגם דעת הרמב"ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע במגיד משנה, וכן כתב מרכבת המשנה (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא בביאור חדש על הרמב"ם. ובמעשה רקח כתב לדייק קצת מלשון הרמב"ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה"ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.
אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב"ם ולחלק בין הדברים.

מדרון מדין מחיצה או מדין היכר

במאירי (ד"ה מבוי) הביא שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר. ולפי אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע"פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.