קידושין בחליפין

הגמרא בדף ג' ע"א ע"ב דנה בשאלה האם אישה יכולה להתקדש בקניין חליפין - ולמה לא?

הסוגיה

כתוב במשנה הראשונה במסכתנו "האישה נקנית בשלוש דרכים: בכסף, בשטר ובביאה." הגמרא חוקרת כל מילה במשנה ושואלת למה נאמר המניין שלוש דרכים. רב הונא לשיטתו עונה שהמניין בא למעט את קניין חליפין מקנייני אישה, כי אם המשנה לא הייתה כותבת "בשלוש דרכים" היה אפשר לחשוב לעשות גזרה שווה בין קניין אישה לקניין שדה וללמוד שאישה גם נקנית בחליפין. לאחר מכן הגמרא שואלת על המשנה, אם באמת אפשר לעשות גזרה שווה שתלמד אותנו שאישה תקנה בחליפין למה המשנה מיעטה על ידי המניין את הקניין הזה, הרי התורה אמרה שאישה תקנה בחליפין. הגמרא עונה שהמשנה מיעטה חליפין כי הגזרה השווה לא נכונה, כי חליפין עובדים גם בכלי ששווה פחות מפרוטה ואילו אישה לא יכולה להיקנות בפחות משווה פרוטה.

שיטת רש"י

לדעת רש"י(ד"ה לא מקניא) אישה לא נקנית בחליפין בכלל כי זה קניין מגונה בגלל האפשרות לעשותו גם בפחות משווה פרוטה. הגמרא רצתה ללמוד מהגזרה השווה בין לקיחת אישה ללקיחת שדה עפרון שאישה תקנה בחליפין, אך דחתה מכיוון שאפשר לעשות חליפין גם בפחות משווה פרוטה דבר שהוא גנאי בעיניי האישה, ולכן היא לא מתקדשת בקניין הזה. הסבר זה מסתבר מכיוון שגרסת הגמרא היא מקניא נפשה מלמד שבגלל הקפדתה היא איננה מקודשת.

שיטת ר"ת

ר"ת(ד"ה ואשה) הקשה על פירושו של רש"י שתי קושיות: א. רש"י מפרש שאישה לא מתקדשת בחליפין כי גנאי הוא לה, אם כן אם תסכים להתקדש בחליפין תהיה מקודשת?! בנוסף, ראינו בהמשך הגמרא שכשהביאו נימוק סובייקטיבי כזה הגמרא הקשתה מבנותיו של רבי ינאי (יא א) שהיו מקפידות על עצמן להתקדש רק בשלושה קבין של דינרים, האם פחות מכך יחשב גנאי לגביהן ולא יתקדשו? ב. רש"י מפרש שמנסים ללמוד קניין חליפין משדה לאישה ע"י הגזרה השווה שביניהם, אם באמת יש גזרה שווה כזו למה לא מנסים ללמוד קניינים משדה לאישה ע"י הגזרה השווה הזו, כמו חזקה או שטר. בעקבות הקושיות הללו הגיע ר"ת לשתי מסקנות: א. האישה לא נקנית בחליפין סתם ככה ולא בגלל קפידתה של האישה. ויש לשנות את גרסת הגמרא בהתאם: במקום גרסתו של רש"י "לא מקניא נפשה" יש להוריד את קפידתה של האישה- "לא מקניא". ב. הגמרא לא הקישה באופן מלא שדה לאישה אלא רק הקישה קניין כסף באישה לקניין כסף בשדה, ע"י ה'קיחה' שמתבארת בשדה עפרון כלקיחה בכסף. כלומר לומדים רק את קניין כסף משדה לאישה ע"י הגזרה שווה 'קיחה קיחה'. לכן אי אפשר לרבות עוד קניינים משדה לאישה כמו שטר וחזקה. חליפין בכל זאת אפשר לנסות לרבות מתוך הדמיון שלהם לכסף. דהיינו הגמרא ניסתה ללמוד חליפין משדה כמו שלמדו כסף משדה בעזרת הדמיון בין כסף לחליפין אך דחתה את הלימוד מפני שקניין חליפין לא דומה לכסף, כי הוא עובד גם בכלי ששוויו פחות מפרוטה, ופחות משווה פרוטה הוא לא כסף.

הרשב"א והר"ן

הרשב"א (ד"ה למעוטי חליפין) הקשה על פירושו של ר"ת מלשון הגמרא, הרי לפי פירושם היה על הגמרא לכתוב "חליפין איתנהו בפחות משווה פרוטה, ושווה פרוטה לא מקרי כסף" בלי קשר לאישה. לכן הרשב"א הגיע למסקנה שאומנם ר"ת צודק ולא מקישים אישה לשדה אלא מקישים בין קניין אישה בכסף לקניין שדה בכסף. אבל הגמרא לאחר מכן לא ניסתה ללמוד גם חליפין מתוך הדמיון לכסף כמו שמסביר ר"ת אלא ניסתה להרחיב את היקש הקניינים לשאר קנייני השדה, ובתוכם חליפין. אך הגמרא ראתה שלא ייתכן שקניין חליפין יהיה דרך קניין אפשרית באישה כי גנאי הוא לה (לפי הר"ן (ד"ה למעוטי חליפין א א בדפי הרי"ף) 'אנן סהדי' שאין אישה תרצה להתקדש בפחות משווה פרוטה). כי קניין חליפין הוא קניין פחות שעובד בפחות משווה פרוטה והחפץ שנותן לה המקדש בכלל לא נחשב שלה כי ניתן על מנת להקנות בלבד. דהיינו בקניין חליפין בכלל לא משנה ערכו של החפץ הניתן. אם כן הואיל ובלתי אפשרי שקניין חליפין יהיה דרך קניין באישה אפשר להבין שבכלל לא הוקשו כל קנייני אישה לשדה אלא רק הכסף בלבד.

התוס' רי"ד

התוס' רי"ד (ד"ה למעוטי חליפין) שואל על שיטת הראשונים: למה אם נתן לה חפץ שווה פרוטה לא מקודשת? מה פוגע השימוש בלשון חליפין הרי קיבלה שווה כסף, אין הבדל מהותי בין קידושין כאלו לקידושין בשווה כסף. ולכן הגיע הרי"ד למסקנה שהגמרא לא עוסקת בחליפין כאלו, כי בהם אישה תהיה מקודשת. אלא לדעתו הגמרא עוסקת במקרה ספציפי של קניין חליפין בתוך סוג החליפין 'חליפי סודר'. מדובר במקרה בו המקדש מתחייב לתת למתקדשת כסף, ואת ההתחייבות הוא מקיים באמצעות קניין סודר, נותן לה חפץ כלשהו משלו כדי שתקנהו ובכך התחייבותו להביא לה כסף תתחזק. לעומת זאת בשאר המקרים של חליפין בהם האיש מקדש את המתקדשת בחפץ שהוא נותן לה ולא בהתחייבות באמת האישה תהיה מקודשת ולא בחליפין כאלו הגמרא עוסקת כי הם לא שונים במיוחד מקידושין בחפץ שווה כסף. דהיינו, הגמרא מנסה ללמוד ע"י הגזרה השווה בין שדה לאישה שיהיה אפשר לקנות אישה בחליפי התחייבות כמו שאפשר לקנות איתם בשדה. אך הגזרה השווה נופלת מפני שחליפי התחייבות כאלו עובדים גם בסודר שערכו פחות משווה פרוטה, ואישה בפחות משווה פרוטה לא נקנית. ולכן גם חליפי התחייבות בסודר שערכו יותר משווה פרוטה נופל כי אין גזרה שווה למחצה. באופן עקרוני יותר חליפי התחייבות לא קונים באישה משום שהיא מקנה עצמה בכסף שהוא מתחייב לתת לה, אך הוא לא מביא לה כסף אלא התחייבות.

פסק הלכה

אישה לא נקנית בחליפין גם לרי"ף (א א בדפי הריף) וגם לרמב"ם וגם לרא"ש (א) גם לטור וגם לשו"ע.