קבלת כבוד מאביו או מאמו

ידועה ההלכה כי יש חיוב לכבד תלמידי חכמים , והנה יש לברר מה הדין במקרה שהבן תלמיד חכם ואביו ואימו רוצים לכבדו, האם ישנה אפשרות שבה יוכל לקבל מהם, וכן נראה האם יש אפשרות שבה מותר לקבל מאביו שהוא עצמו תלמיד חכם והוא אינו תלמיד חכם, והאם יש חילוק בזה בין אם האב תלמיד חכם בעצמו, לבין אם אינו תלמיד חכם.

פשט הסוגייא

בגמרא (קידושין ל"א ב') איתא: "אמר ליה רבי יעקב בר אבא לאביי, כגון אנא דעד דאתינא מבי רב, אבא מדלי לי כסא, ואמא מזגא לי חמרא היכי אעביד?אמר ליה מאמך קביל ומאביך לא תקבל דכיון דבר תורה הוא חלשא דעתיה".ע"כ. ופי' רש"י (שם ד"ה דכיון דבר תורה הוא) וז"ל:"חלשא דעתיה אם תקבל ממנו עבודה".עכ"ל.ונראה, שמדברי אביי עולה שיסוד החילוק בין היתר קבלת הכבוד מאמו לאיסור קבלת כבוד מאביו, נובע מכך שאביו של ריב"א הוה בר-אוריין, וא"כ מימלא שמעינן דהיכא דהאבא לא הוי בר-אוריין, שפיר מצי הבן לקבל כבוד מיניה. אמנם נראה שבאמא אין בעייה לקבל. וכן הוא מדברי רש"י הנ"ל שפירש שרק באב דבר אוריין הוא אין לקבל.

היתר הר"ן בקבלת הכבוד מת"ח כאשר מפציר בו

וכתב הר"ן (קידושין יב: בדפי הרי"ף ד"ה גרסינן בגמרא) וז"ל: "ומיהו אם היה אביו מקפיד הרבה בדבר יקבל ממנו, דגרסינן בירושלמי (פ"ק דפאה) אימו של ר' ישמעאל באה וקבלה עליו לרבותיו, ואמרה להם גערו בישמעאל בני שאינו נוהג בי כבוד, באותה שעה נתכרכמו פניהם של רבותינו. אמרו, אפשר שר' ישמעאל אינו נוהג בכבוד הוריו, אמרו לה מה הוא עושה לך,אמרה להם כשיוצא מבית המדרש אני מבקשת ממנו לרחוץ רגליו ולשתות מהם,ואינו מניחני. אמרו לו חכמים הואיל והוא רצונה הוא כבודה. ומכאן אתה למד אף לאביו",עכ"ל.ונראה דסבירא ליה להר"ן שמסתמא אימו של ר' ישמעאל הייתה מפצירה בו על כך והוא בחושבו לנכון שהדבר כזלזול בכבודה לא נעתר לבקשתה,עד שהורו חכמים שרצונה זהו כבודה, הלכך גם כשאביו מפציר בו ומקפיד על זה אפילו אם הוא בן תורה מותר לקבל ממנו כבוד, כיוון שרצונו זהו כבודו, ולא כפי שהבנו לעיל, שאין שום אופן שבו שרי לקבל מאב בר אוריין.

קשיים בדברי הר"ן

ולענ"ד דברי הר"ן מוקשים, ראשית דהרי וודאי שיש הבדל בין כבוד אביו לכבוד אימו, שגם אם אביו אינו תלמיד חכם נראה לכאורה שקשה להשוות דינו לדין האמא, דהרי מוכח מהגמרא שכבוד האב יותר גדול (שם) "אליעזר אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם? אמר ליה הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך".ע"כ.שנית, יש להקשות מהמעשה דריב"א בגמ' דידן, דשם משמע שאין האמא צריכה להפציר בבנה על מנת שיקבל ממנה כבוד, אך מהירושלמי שממנו למד הר"ן אין משמע כן, אלא רק כאשר האם (מפצירה בו) מקפידה בכך, רשאי לקבל כבוד ממנה. עוד יש להקשות דמהטעם שנקט אביי בגמ' דידן, עולה שיש לחלק כפי שכבר כתבנו לעיל, דאם האב ת"ח לעולם אין לקבל ממנו דחלשא דעתיה, ורק אם אינו ת"ח שרי. ואילו מהר"ן עולה שאין חילוק, שכל היכא דהאב מפציר בבנו שרי ליה לקבל ממנו כבוד, ואפי' אביו ת"ח.

יישוב הקושיות

האיברא, דנראה ליישב הקושיא השנייה, דלעולם אין חיוב שהאם תקפיד ורשאי לקבל ממנה כבוד, אך היכא שהבקשה גובלת בזלזול בכבודה, רק במקום שתקפיד על כך שזהו רצונה שרי. וכהאי גוונא הווה לגבי אמו של ר' ישמעאל מפני שאין זה דרך כבוד שאימו תשתה את המים שנשטפו בו רגליו. ועל הקושיא הראשונה נראה ליישב שאימו של רבי ישמעאל הפצירה בו, ואנו לוקחים את דין ההפצרה גם כן לדין כיבוד אביו, שאם האב או האם מפצירים בבנם(שלא חייב שהיא תפציר בך) אז זה רצונם זהו כבודם ויקבל מהם.ועל הקושיא השלישית יש לומר שהר"ן דיבר על אב בר תורה שמפציר בו שכן מוכח מדבריו, ולכן אפשר לקבל ממנו כבוד (שכן אימו של ר' ישמעאל הפצירה בו) אבל אם אינו מפציר בו אין יכול להשתמש בכבודו.

דחיית הפרי חדש לדברי הר"ן ודחיית דבריו

הרב פרי חדש בליקוטי יורה דעה (סי' רמ' דנ"ח ע"ג) כתב על דברי הר"ן וז"ל:"ויש לדחות ראייתו, דהיכא דאביו בן תורה אפילו יקפיד הרבה לא יקבל, משום דלא סגי דלא חלש דעתיה", (וכן הובא בברכי יוסף) עכ"ל.ודחה זאת מרן הגר"ע (יבי"א שם) וז"ל: "אולם גם לדבריו יש לומר שזהו דווקא שאביו וגם אימו הגישו לו כל אחד מהם כוס אחד, והוא אינו זקוק אלא לכוס אחד, יש להעדיף לקבל מאימו ולא יקבל מאביו משום שאם יקבל מאביו כיוון שבר תורה הוא חלשא דעתיה כשיראה שכיבוד האם חמור בעיניו יותר" , עכ"ל. דהיינו שאם אביו או אימו יגישו לפניו דבר מאכל או כוס תה, ומפצירים בו על כך, ואם לא יקבל יקפידו מאוד יש לו לקבל מהם.

גם ספר חסידים סובר כהר"ן

בספר חסידים (סי' שלז) כתב וכ"כ: "שאע"פ שאין לבן להקיץ את אביו, אפילו כשבא ריוח לידו, (כאותו מעשה של דמא בן נתינה, בקידושין לא.) מכל מקום אם יודע הבן שאביו יצטער ותר על שלא הקיצו, ויודע שאדרבה ישמח אביו אם יקיצנו בשביל הריוח, או בשביל דבר מצוה או ללכת לבהכ"נ שפיר דמי להקיצו". ע"כ. ודון מינה לנ"ד, שאם יודע הבן שאביו ישמח בקבלו ממנו את הכיבוד שמגיש לו, או כוס תה, או שאר מאכל ומשקה, יקבל ממנו, אך יעשה כן לאחר בקשת המחילה מכבוד אביו, ובכה"ג אפילו אם אביו תלמיד חכם מותר לקבל ממנו שזה גם כן כמו דברי הר"ן ומרן. ודלא כדברי הרב גדולות אלישע (ס"ס רמ') והברכי יוסף שהביאו דברי הפרי חדש להחמיר בזה שלא לקבל מאביו גם אם מפציר בו.

דברי הבית יוסף שרק אם אביו מפציר בו יקבל ממנו

כתב הבית יוסף בסוגייתינו (יו"ד סי' רמ' הכ"ה ד"ה גרסינן בירושלמי (א)) וז"ל: "גרסינן בירושלמי אימו של רבי ישמעאל קבלה עליו לרבותינו, אמרה געורו בישמעאל בני שאינו נוהג בי כבוד, אמרו לה מה עביד לך, אמרה כד נפיק מבי וועדא אנא בעא משגה רגלוי ומישתי מהן ולא שביק לי. אמרי הואיל והוא רצונה הוא כיבודה. ופסק רבנו ירוחם [נ"א ח"ד] כן בין באביו בין באימו, ולי נראה דאיכא לפלוגי במילתא בין אם אביו בן תורה, לאם אינו בן תורה, מגדרסינן בתלמודא דידן (שם ע"ב) אמר ליה רבי יעקב בר אבוה לאביי, כגון אנא דעד דאתינא מבי רב אבא מדלה לי כסא ואמא מזגא לי חמרא היכי אעביד. א"ל מאמך קביל, מאבוך לא תקבל, דכיוון שבר תורה הוא חלשא דעתיה", עכ"ל. עולה, מדברי מרן הבית יוסף שאם הוא בן תורה אין לקבל ממנו כלל וכלל, אלא אם כן הוא אינו בן תורה, שאם הוא רוצה הוא יכול לקבל ממנו. ודבר זה קשה כי הר"ן לעיל אינו פירש כן , אלא פריש דאפילו שהאב הוא בן תורה ומפציר בו, יקבל ממנו. ונראה דאפשר לתרץ דמאי דנקט הבית יוסף שלא לקבל ממנו, זהו רק באופן שלא הפציר בו, אבל אם הפציר בו אכן יכול לקבל ממנו. וכן מסתבר ממאי דחילק הר"ן ופריש כך.

הדוחק בהסבר זה בבית יוסף

איברא, דהיישוב בדברי הבית יוסף,שיקבל מאביו רק אם מפציר בו קשה, שהרי אימו של רבי ישמעאל הייתה מפצירה בו הרבה ואפילו הכי חילק מרן בין אם היה אביו בן תורה או לא, דמשמע גם אם מפציר בו לא יקבל ממנו. ומרן פאר הדור והדרו הרב עובדיה יוסףזצ"ל (בשו"ת יבי"א יו"ד טז') נקט בקושי זה צ"ע . אולם נראה לי שאפשר ליישב זאת ממאי דפסק הבית יוסף בשולחן ערוך (סי' רמ' סכ"ה)וז"ל: "אם האב רוצה לשרת את הבן מותר לקבל ממנו אלא אם כן האב הוא בן תורה", ע"כ. ונראה לענ"ד, שגם בשו"ע נראה ליישב שאם אביו בן תורהומפציר בו יכול לקבל ממנו, ומאי שהביא את אימו של רבי ישמעאל שהייתה מפצירה בו בבית יוסף, מפני שדבר זה שעשתה לר' ישמעאל היה בזוי ביותר, והרבותא היא שאף שעשתה דבר כזה בזוי אם מפצירה בו יכול לקבל, וזה הקמ"ל שבא להשמיע לנו מרן בבית יוסף שאע"פ שזה בזוי יכול לקבל מאימו . ואף שלא חילק כמו שכתב הר"ן, משמע שסובר כמותו.

ראייה מספר המקנה שכאביו בר אוריין ומפציר בו יכול לקבל ממנו

כתב ספר המקנה (קידושין לא:) בסוגייתינו וז"ל: "דהאדאמרינןכיוןדברתורההואחלשאדעתיה, היינוטעמאמשוםדאע"גדקי"ל (קידושיןלבסע"א) האבשמחלעלכבודוכבודומחול, וכןהרבשמחלעלכבודוכבודומחול, משוםדאורייתאדיליההיא, מ"מצריךלעשותלוהידורקצתאףעלפישמחל, כדאמרינןלקמן (לב:), דרבאהוהמשקיביהלולאדבריה, ודלכסאלרבפפאולרבהונאבריהדרביהושעוקמומקמיה, לרבפינחסולרבמריבנירבחסדאולאקמומקמיהואיקפדעלייהווכו', משוםדאפי' הכיהידורהיוצריכיםלעשותלו. ע"כ. ולפי זה כשהאב או הרב מקפידים מאוד אם לא יקבל, עצם ההפצרה חשיבה להידור קצת ובפרט עם בקשת המחילה מכבודם שבוודאי שפיר דמי לקבל מהם והרי רב פפא ורב הונא בדר"י קבלו גם כן מרבא שהיה רבם ודוחק לומר דשאני התם שהיה בנישואין של בנו ודרך בעל הנישואין לארח ולכבד את אורחיו משא"כ בעלמא, כי מה שונה כבוד תלמיד חכם בשמחת בנו לבין כבוד תלמיד חכם בעלמא הרי אם אסור לקבל בעלמא וודאי שגם בחתונה אסור לקבל, ואם מותר לקבל בעלמא שמפציר בו, מותר לקבל בשמחת בנו. ומ"מ וודאי שמוכח מדבריו שאם מפציר בו יקבל.

דברי המאירי בסוגייתינו

המאירי בסוגייתינו כתב כדברי הר"ן הנ"ל(קידושין לא: ד"ה כשם) וז"ל: "שאםהבןרואהשכבודויקרבעיניהוריומפנישהואאהובונכבדבעיניהםיותרמדאיורצהלעשותכרצונםרשאי, ולאעודאלאאפילורצוהםלשרתוולעבדוומכירבהםשזההוארצונםיקבלמהם",ע"כ. ולהלן (סוףעמודקפג) הביאהדיןשבגמ', שאםהיההבןת"חורצואביוואמולשמשויקבלמאמוולאיקבלמאביו, שמכיוןשהואבןתורהישלובזהחלישותהדעת. ע"כ. ולהלן (עמודקפו) כתב: "האבאוהרב, ואפי' הנשיא, שמחלועלכבודםכבודםמחול, אפי' להשתמשמהם, ומכלמקוםאףבמהשמחלועלכבודםראוישלאיקבלמהםאלאבהידורובסירובעדשיעשועצמםכמכיריםשלאמןהדיןהוא". עכ"ד . נמצאשגםהמאיריס"לכהר"ןשאםמקבלמהםלאחרשמפציריםבו, ויקפידוהרבהאםלאיקבלמהם, רשאיומצוהלקבלמהם, שרצונםזההואכבודם. כמו הבנתנו גם בדברי הבית יוסף.

כמה ראיות וסיכום ביניים

ויש לסכם את השיטות, שיטת הר"ן היא כמו שאמרנו שרק אם אביו מפציר בו יכול לקבל ממנו, וכן העמדתי בשיטת הבית יוסף לענ"ד. החולק הוא הרב פרי חדש דאמר שאין לקבל מאביו גם אם הוא מקפיד בו בשום אופן. ונראה לי גם כן להביא ראייה לשיטת הר"ן מהגמרא עצמה, הרי אם אביו של ר' יעקב הוא תלמיד חכם האיך הוא הביא לר' יעקב לשתות הרי אסור לו, לענ"ד משמע שאם היה מפציר בו היה יכול לקבל ממנו. וכן נראה לי ממאי דאמרינן בגמרא לקמן (שם לב:) "רבא משקי בי הילולא דבריה" משמע שאפשר לקבל כבוד מתלמיד חכם אם מפציר בך, וכל שכן שאתה גם תלמיד חכם שמפורש בגמרא שאפשר לקבל.

גדר תלמיד חכם שיש לו רשות לקבל מאביו בר אוריין לאחר שהפציר בו

לכאורה היה נראה לומר דמאי דפסק מרן השולחן ערוך שאם אביו הוא בן תורה לא יקבל ממנו אלא אם כן הפציר בו, ואם יקבל ממנו ללא הפצרה אזי נתחלשה דעתו של אביו, דהגדר של תלמיד חכם הואלפי מה שכתב הרשב"ץ בתשובה (ח"א סי' לג') וכ"כ: "וגדר תלמיד חכם שמנדה לכבודו, היינו חכם שראוי למנותו פרנס על הציבור שלמד כל התלמוד בדברים הנהוגים, ושיהיה התלמוד שגור בפיו, ויודע להוציא ממנו דין על קו היושר", ע"כ.ע"ש. אלא שמרן בשו"ת אבקת רוכל (סוף סי' רב') הביא דברי הרשב"ץ הנ"ל וכתב:"שמה שהצריך שלמד כל התלמוד נראה שלבני דורו כתב כן אבל בדורות אלו לא ימצא מי שלמד כל התלמוד כי אם אחד מעיר, ועוד שהרשב"ץ הוא יחיד בזה, ולא מצאנו לו חבר לא בראשונים ולא באחרונים", עכ"ל. וכן הגאון רבי יוסף ידיד בשו"ת ימי יוסף (ח"א או"ח סי' ד') שכתב:"שאין נחשב לתלמיד חכם בזמן הזה אלא הבקי בש"ס ובטור ובשולחן ערוך ויודע להבין ולהורות ולדמות מילתא למילתא בסברא ישרה ובעומק העיון", ע"ש. וכל שכן לשון בן תורה שמשמעותו שלומד תורה כאשר תשיג ידו וכגון אברך כולל שתורתו אומנותו ולפי ערך הדור נקרא בן תורה ואין ראוי לקבל ממנו, ואע"פ שכתבנו לעיל שזהו דווקא שאביו וגם אימו מושיטים לו כוס, והוא אינו זקוק אלא לכוס אחד בזה הוא שיקבל רק מאימו ולא יקבל ממנו ושכן כתב הגאון בעל שבות יעקב, מ"מ מדברי מרן מוכח שאפילו רק אביו מוזג לו כוס, אם הוא בן תורה לא יקבל ממנו, ורק אם אביו מקפיד הרבה יקבל ממנו ויבקש ממנו מחילה, דבעינן "הידור" כמו שהעמדנו לעיל, אבל אין לו לבקש מאביו שיעשה לו שירות בבישול והגשת מאכל או משקה, אפילו אחר בקשת מחילה, אלא אם כן הוא רעב ויודע שאביו או אימו ישמחו להביא לו שכיבודם זהו רצונם. והכל לפי ראות עיני החכם.

האם אפשר להעמיד את כיבוד האב שהוא ת"ח גם כשהבן אינו ת"ח

בגמרא (שם) איתא: "אמר ליה ר' יעקב בר אבא לאביי כגון אנא דעד דאתינא מבי רב אבא מדלי לי כסא ואמא מזגא לי חמרא היכי אעביד וכו', ע"כ. וכן בגמרא לקמן (שם לב:) "דרבאהוהמשקיביהלולאדבריה, ודלכסאלרבפפאולרבהונאבריהדרביהושעוקמומקמיה, לרבפינחסולרבמריבנירבחסדאולאקמומקמיהואיקפדעלייהווכו', ע"כ. ונראה לי שבהכרח הכבוד מתלמיד חכם או מאבא הוא מוכח שגם אתה צריך להיות תלמיד חכם, שכן נראה בבירור מהגמרות הנ"ל, וכן נראה מהגמרא ירושלמי (פ"ק דפאה) מאימו של רבי ישמעאל שבנה היה ת"ח, וכן משאר הגמרות שוודאי היו תלמידי חכמים גדולים ולכן יש מציאת היתר מסויימת שיקבלו כבוד מאדם ראוי, אולם האם בן שהוא אינו תלמיד חכם ואפילו לא בן תורה יוכל לקבל כבוד מאביו שהוא בן תורה.

נראה שגם בן שאינו ת"ח יכול לקבל מאביו כבוד

ונראה לי שיש לדייק ממאי דאמר רב יעקב (בגמרא שם) "היכי אעביד"? וכתב רש"י ע"ז (בד"ה כגון אנא) "כגון שאני אהוב לאבי ויקר לאימי ועושין לי זאת מה אעשה", עכ"ל. דאפשר לומר, שדווקא בגלל שאני אהוב לאבי ויקר לאימי הם עושין לי זאת, וזאת אומרת שאע"פ שהוא תלמיד חכם, הוא אינו מבקש ההיתר לקבל מהם כבוד מפני שהוא תלמיד חכם, אלא מפני שהוא אהוב ויקר לאימו. והדין נותן להקל אף באביו ת"ח אם מפציר בו, משמע שגם אם אינו בן תורה אם אביו מפציר בו יכול לקבל. וכן נראה לי מהמשך הגמרא (שם) דכך איתא: "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובים בבית המשתה בנו של רבן גמליאל והיה רבן גמליאל עליהם נתן הכוס לר' אליעזר ולא נטלו נתנו לר' יהושע וקבלו אמר לו ר' אליעזר מה זה יהושע אנו יושבין ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו אמר ליה מצינו גדול ממנו ששימש אברהם גדול הדור היה וכתוב עליו "והוא עומד עליהם" [בראשית יח'] ושמא תאמרו כמלאכי השירות נדמו לו לא נדמו לו אלא לערביים ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו אמר להם רבי צדוק עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ואתם עוסקים בכבוד הבריות הקב"ה משיב רוחות ומעלה נשיאים ומוריד מטר ומצמיח אדמה ועורך שולחן בפני כל אחד ואחד ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו וכו' ".ע"כ. וכן נראה מהגמרא הזאת שאברהם אבינו גדול הדור היה, והיה עומד ומשקה למי שנדמו לו כערביים , וכן שהקב"ה בכבודו ובעצמו עושה זאת כל יום ואנו מקבלים ממנו השפעתו בכל יום ויום בין הצדיקים בין הבינונים ובין הרשעים, ואין לך ראייה גדולה מזו.

היוצא מהסוגייא הנלמדת ופסיקת ההלכה

היוצא מן האמור לעיל, שבן שהוא תלמיד חכם וגם כשאינו תלמיד חכם, יכול לקבל מאביו שהוא עם הארץ. אמנם באב תלמיד חכם (דהיינו לפי ערך הדור שתורתו אומנתו והוא אברך כולל) יכול לקבל רק אם הפציר בו אביו, ומ"מ גם לאחר שכיבדו אביו יעשה הידור מסויים לכבודו, ויכול להסתמך על ההפצרה דהיאגם כן חשיבה להידור.