נקב בקלף ובאותיות

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נקב לפני כתיבה[עריכה | עריכת קוד מקור]

איתא בגמרא (חולין קיט ב) שכל נקב שאין הדיו עובר אליו אינו נקב, כלומר שאם הנקב קטן מאוד, עד שכשמעביר עליו את הדיו הוא נסתם ואינו מחלק את האות לשניים, כשר ומותר לכתוב עליו. ובמנחות (לה ב) אומר אביי שצריך לבדוק את הקלף לפני שהוא כותב, שמא יש בו ריעותא, ואילו רב דימי מנהרדעא אומר שאין צריך לפי שהקולמוס בודק אותו.
וכתבו התוספות (ד"ה קולמוסא) שהלכה כרב דימי, שכן סתמא דגמרא בחולין כמותו, שכל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב.

דברי הגמרא ופירושן[עריכה | עריכת קוד מקור]

איתא בגמרא (מנחות כט א) בשם אשיאן בר נדבך, שאם ניקב תוכו של ה"א - כשר, ירכו - פסול.
ופירש רש"י שירכו הכוונה לרגל הימנית שלו, שאם ניקב פסול. ולגבי תוכו פירש שני פירושים: א. הרגל הפנימית. ב. הגויל החלק שבתוכו.

בירושלמי (מגילה א ט) מובא בשם אשיין בר נדבה, שאם יש נקב באמצע בי"ת, אם היה הגויל מקיפו מכל צד כשר, ואם לאו פסול.
המרדכי (מנחות תתקנג) למד שהירושלמי חולק על הבבלי, שכן לפי הבבלי לא צריך היקף גויל בכולו אם ניקב החלל.