הבדלים בין גרסאות בדף "מלאכת בורר"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוסרו 8,554 בתים ,  14:20, 15 בדצמבר 2016
אין תקציר עריכה
שורה 181: שורה 181:


ב'''פרי מגדים''' (משבצות זהב ב) מסתפק אם תפוחים חמוצים ומתוקים מיקרי שני מינים או מין אחד.
ב'''פרי מגדים''' (משבצות זהב ב) מסתפק אם תפוחים חמוצים ומתוקים מיקרי שני מינים או מין אחד.
 
===גדר תערובת===
{{לוקה בחסר}}
===קילוף ופירוק פסולת בדרך אכילה (עוף, דגים ופירות בקליפתם)===
{{לוקה בחסר}}
==ברירה בכלים ובגדים==
==ברירה בכלים ובגדים==
{{לוקה בחסר}}
{{לוקה בחסר}}
שורה 191: שורה 194:
<BR/>ובשו"ת '''להורות נתן''' (ב ע י) תמה על דברי הפרי מגדים הנ"ל דבשלמא כשבורר אוכל מתוך פסולת ולא בירר הכל, הרי שעדיין אין האוכל מבורר לגמרי ולא עביד מידי, אבל כשבורר אוכל מתוך פסולת הרי שגם אם ברר באופן חלקי הרי יש בידו אוכל מבורר ומה אכפת לן שעדיין נשאר אוכל עם פסולת.
<BR/>ובשו"ת '''להורות נתן''' (ב ע י) תמה על דברי הפרי מגדים הנ"ל דבשלמא כשבורר אוכל מתוך פסולת ולא בירר הכל, הרי שעדיין אין האוכל מבורר לגמרי ולא עביד מידי, אבל כשבורר אוכל מתוך פסולת הרי שגם אם ברר באופן חלקי הרי יש בידו אוכל מבורר ומה אכפת לן שעדיין נשאר אוכל עם פסולת.
<BR/>אמנם יש לומר בכוונת הפרי מגדים שכיון שדרך ברירה היא דווקא פסולת מתוך אוכל, אין שם בורר אלא כשמפריד כל הפסולת מן האוכל, ורק כשעושה בשינוי ובורר האוכל מן הפסולת הוא דשרי. אמנם ההיתר לא יהיה חמור מן האיסור, דכשם שבאיסור לא חשיב ברירה אלא כשבורר כל הפסולת, כן בהיתר, היינו כשבורר האוכל, לא חשיב ברירה אלא כשבורר כל האוכל.  
<BR/>אמנם יש לומר בכוונת הפרי מגדים שכיון שדרך ברירה היא דווקא פסולת מתוך אוכל, אין שם בורר אלא כשמפריד כל הפסולת מן האוכל, ורק כשעושה בשינוי ובורר האוכל מן הפסולת הוא דשרי. אמנם ההיתר לא יהיה חמור מן האיסור, דכשם שבאיסור לא חשיב ברירה אלא כשבורר כל הפסולת, כן בהיתר, היינו כשבורר האוכל, לא חשיב ברירה אלא כשבורר כל האוכל.  
==טיוטא==
===גדר תערובת===
פעולת הברירה היא הוצאת החלקים הרצויים מתוך תערובת שבה מעורבים חלקים רצויים ושאינם רצויים. פעולת ברירה יכולה להתבצע רק במקרה שבו יש תערובת - אם אין תערובת, אין ברירה. כך עולה מדברי '''התוספתא''' (טז) '''והרמב"ם''' (ח יב). יש לברר על מה בדיוק חל שם תערובת.
עוד לפני בירור גדרי התערובת, יש להעיר שברירה לא חלה רק על אוכלים, אלא אף בכלים וכד' עשוי לחול שם תערובת. כך היה במשכן, ממנו למדים את מקור המלאכות - שם בררו את הסממנים זה מזה. כך גם עולה מדברי '''רש"י''' (עד ב ד"ה "שבע חטאות" - שם מסביר שיש חיוב על ברירת "צרורות גסות" מתוך עפר). וכך אכן פוסקים '''הט"ז''' (שיט יב), '''ה"אגלי טל"''' (בורר סי' יב), '''המשנ"ב''' (שיט סקט"ו), '''שש"כ''' (ג, א - {ב}), '''וה"ילקוט יוסף"''' (שיט סט).
אפשר לחלק את סוגי התערובות לארבעה:
1. ערבוב גמור - אי סדר מוחלט, כגון: פסולת ואוכל, סלט ירקות.
2. תערובת במקום המגע - מעורבב רק במקום המגע, שני דברים הדבוקים יחד זה על גב זה. כגון: שומן על מרק, קרום על חלב.
3. תערובת שכבות - שני דברים המונחים זה על גבי זה, ואינם דבוקים, כגון: בגדים, ספרים.
4. קליפה - פסולת שעוטפת אוכל, כגון: תפוז, בננה.
לגבי קליפה, הרוב המוחלט של הפוסקים סובר שמותר להוציא את הפסולת (קליפה) מעל האוכל (פרי) כדי לאוכלו לאלתר, כי זאת דרך אכילה ולא דרך ברירה. כך פוסקים '''ה"אגלי טל"''' (בורר סי' ו), '''ה"ביאור הלכה"''' (שיט ד ד"ה "מתוך אוכל"),  '''שש"כ''' (ג לג) '''וה"חזון עובדיה"''' (שבת ד בורר, יא).
בדין תערובת שכבות, מותר להזיז את השכבות העליונות על מנת להגיע לשכבות התחתונות, ואין בזה משום ברירה. וכן מותר להוציא חתיכת בשר מתוך רוטב או ירק גדול מתוך מרק, אם רוצה לאוכלו לאלתר. כך פוסקים '''המשנ"ב''' (שיט סקט"ו) '''ה"ביאור הלכה"''' (שיט ג ד"ה "לאכול מיד"),  '''וה"חזון עובדיה"''' (שבת ד, ד {ד}).
בדין תערובת במקום המגע, נראה שכנ"ל.  וכך אכן מביא '''ה"אגלי טל"''' (בורר סי' י). אך '''השש"כ''' מחמיר (ג נ-נא), והמחמיר תבוא עליו ברכה.
לגבי ערבוב גמור, קשה לקבוע גדר ברור. '''ה"אור שמח"''' (ח יא) סובר שרק על שני מינים הבלולים זה בזה חל שם תערובת. לעומתו סוברים '''הרמ"א''' (שיט ג) '''והמשנ"ב''' (שיט סקי"ד) שכל שני מינים המעורבים יחד ולא מונחים כל אחד בפני עצמו נחשבים לתערובת. וכך פסק '''השש"כ''' (ג ג). '''הרב שלמה זלמן אויערבאך''' תולה את מעורבות המינים בדעת בני אדם (עיין שש"כ ג {ז}), וכן גם הרב '''"ילקוט יוסף"''' (שיט מא). '''"ערוך השולחן"''' (שיט ט) מסביר שאם נוטל דבר ניכר מתוך כלל הפריטים - אין זאת ברירה אלא נטילה בעלמא. וכך פוסק '''ר' חיים גריינמן''' בחידושיו, וכן '''השש"כ''' (ג ד).
===''' בדין אכילת דג בשבת'''===
על סמך כל הנאמר לעיל, ננתח מקרה שכיח ביותר, ונדון בפסיקות השונות לגביו. בעת אכילת דג בשבת, האם מותר להוציא ממנו את העצמות? האין זה ממש בורר אוכל מתוך פסולת, או שמא זו דרך אכילתו?
דעת '''הרב עובדיה'''  היא שמותר להוציא "העצמות הדקין הבלועים בדגים בשעת האכילה" (לשונו בילקו"י). מכיוון שזוהי דרך אכילתו בחול, יהיה מותר לאכול כך גם בשבת. בנוסף לכך, בגלל שעצמות הדג מחוברות אליו מעצם ברייתו - לא נחשב כתערובת אלא כדבר המחובר, וממילא לא שייך בזה ברירה.
דעת '''ה"ביאור הלכה"''' (שיט ד ד"ה "מתוך אוכל") שבברירת העצמות מתוך הדג יש ממש איסור! אך מלמד זכות על מי שעושה כן כדי לאכול לאלתר, ומציע שמפני שיש עצמות רכות שאפשר לאכול, הן לא נחשבות לפסולת. וכן מביא שאפשר לומר שהעצמות והדג הם ב"חיבור אחד", כמין אחד מחובר, ואין בזה ברירה אלא רק תיקון האוכל (מסתמך על דברי '''מהרש"ל'''). אך לכתחילה באמת אסור, "ואם כן נכשלין באיסור חיוב חטאת"!  ולכן מציע פתרונות שונים, כמו להוציא את הבשר מעל העצמות, להוציא את העצמות עם קצת בשר עליהם, שאז אין הוצאת פסולת מתוך אוכל, אלא הוצאת אוכל מתוך אוכל ("ביאור הלכה" ד"ה "חייב").
דעת '''ה"חזון איש"''' (הל' שבת סי' נד) היא שאסור בכלל להוציא את העצמות מתוך הדג, וכל דרך שבה יוציאו את העצמות היא איסור דאורייתא! מותר רק להוציא את הבשר מעל העצם או לאכול הכל ולהוציא את העצמות מתוך הפה.
'''השש"כ''' (ג יב-טז) פוסק לכתחילה כחזו"א, אך מביא גם שאפשר לנהוג כדעת המשנ"ב בבורר לאכול לאלתר. לעומתו פוסק '''הרב מלמד ב"פניני הלכה"''' (שבת א בורר ט) כרב עובדיה אם בורר את העצמות תוך כדי אכילה,  ומביא שכך "העיקר להלכה". ו"נהרה נהרה ופשטיה", והמחמיר תבוא עליו ברכה.
===בגבולות המלאכה והבדלתה ממלאכות אחרות===
'''הגמרא''' ( עג ב - עד א) מבררת את גבולות מלאכת בורר:
:"הזורה הבורר והטוחן והמרקד" - היינו זורה היינו בורר היינו מרקד?!
:אביי ורבא דאמרי תרוייהו: כל מילתא דהויא במשכן, אף על גב דאיכא דדמיא לה - חשיב לה.
:וליחשב נמי כותש?!
:אמר אביי: שכן עני אוכל פתו בלא כתישה.
:רבא אמר: הא מני - רבי היא, דאמר: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, ואי חשיב כותש - הויא ליה ארבעים. וליפוק חדא מהנך ולעייל כותש?! - אלא מחוורתא כדאביי.
הגמרא מבררת מדוע מלאכות זורה, בורר ומרקד נשנות בנפרד, שהרי תכליתן היא אחת - הפרדת האוכל מן הפסולת (כמו שמסביר '''רש"י''' במקום, ד"ה "ה"ג היינו")?! עונים אביי ורבא, שכל מלאכה שהייתה במשכן היא חשובה, ולכן מקבלת מקום משלה.
'''מרש"י ד"ה "שכן"'''(עד, א) עולה שעיקר ההבדל נעוץ בכך שהמשנה נקטה מלאכות על דרך "סידורא דפת" (סדר הכנת הלחם), ולאו דווקא על פי עשייתן המקורית במשכן, לדוגמא - מלאכת אופה במקום מבשל. מלאכת בורר היא חלק אינטגראלי מסדר הכנת הפת, והיא פעולה עצמאית ברצף הפעולות הנדרשות. ואכן כך עולה מתירוצו של אביי, שבורר - בניגוד לכותש - היא מלאכה הנהוגה על ידי רובא דעלמא כחלק בלתי נפרד מתהליך הכנת הפת.


עולה מדברינו שישנן שתי סיבות לכך שמלאכות זורה, בורר ומרקד נשנות כל אחת בנפרד למרות הדמיון ביניהן:
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==
1. כי במשכן כל אחת מהן הייתה מלאכה עצמאית.
2. מכיוון שיש רגילות לעשות כל אחת ואחת מהן כחלק אינטגראלי מתהליך עשיית הפת, רגילות המובילה לייחודן כמלאכות עצמאיות.


[[קטגוריה:ל"ט מלאכות]]  
[[קטגוריה:ל"ט מלאכות]]  

תפריט ניווט