|
|
| שורה 143: |
שורה 143: |
|
| |
|
| ====מחלוקת הפוסקים==== | | ====מחלוקת הפוסקים==== |
| | ה'''טור''' (אורח חיים שיט) העתיק להלכה את דברי הגמרא בביצה הנ"ל, ולא חילק בין שבת ליום טוב. שלשיטתו גם בשבת תערובת שהפסולת בה מרובה מן האוכל אסור לטלטלה כלל, לפי שהאוכל בטל לפסולת והכל מוקצה. אמנם כאשר האוכל מרובה, יש לברור את הדבר שיש בו טירחה מועטת בברירתו. |
|
| |
|
|
| |
|
| שורה 218: |
שורה 219: |
| 1. כי במשכן כל אחת מהן הייתה מלאכה עצמאית. | | 1. כי במשכן כל אחת מהן הייתה מלאכה עצמאית. |
| 2. מכיוון שיש רגילות לעשות כל אחת ואחת מהן כחלק אינטגראלי מתהליך עשיית הפת, רגילות המובילה לייחודן כמלאכות עצמאיות. | | 2. מכיוון שיש רגילות לעשות כל אחת ואחת מהן כחלק אינטגראלי מתהליך עשיית הפת, רגילות המובילה לייחודן כמלאכות עצמאיות. |
|
| |
| ===''' בירור רעיוני במהותה של מלאכת בורר'''===
| |
| כשבוחנים את המלאכות האסורות בשבת, כמעט לגבי כל מלאכה ברור מאיזה טעם נאסרה - היא יוצרת איזו מציאות קיומית חדשה. כך לדוגמא במלאכת קוצר, נאסרה פעולת ניתוק דבר ממקור גידולו / חיותו, כי האדם יוצר במעשיו תוצר חדש לגמרי, מציאות חדשה, ודבר זה נאסר בשבת. אמנם, במלאכת בורר, בדומה למלאכת הוצאה, קשה לראות מה התוצר החדש שנעשה, שהרי רק הופרדה תערובת, ולא נעשתה פעולה בגוף הדבר! קצת קשה לומר שבהפרדת המינים יש משום יצירה חדשה! ומאליה עולה השאלה - למה לאסור על הפרדת המינים בתערובת?
| |
|
| |
| במבט מעמיק על הפעולה האסורה, ניתן לראות שנאסרה הוצאת פסולת מאוכל, הוצאת הרע מהטוב. תפקידנו בעולם הזה הוא להבדיל את הרע מהטוב ולחזק את מציאות הטוב - "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" ('''תהלים''' לד טו), וכך אנו פועלים יום יום על ידי קיום המצוות ועבודת המידות, שמכוונים אותנו לדרך הישר, להתרחק מנטיות שליליות ולהתנהל בצורה בריאה ונכונה. בשבת נאסרה עלינו פעולת הברירה, המבדילה בין הרע והטוב, מכיוון שבשבת אנו מצווים להתמקד רק בטוב. כפי שנאמר בבראשית ב, ג - "וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ..." - "וקִדשו במן, שלא ירד בו מן כלל" ('''רש"י''' ד"ה "ויברך ויקדש"). קדוש, נבדל, יום השבת מובדל מכיוון שלא לוקטים בו מן, כי בשבת אין צורך לצאת וללקוט, אלא המן יעמוד מוכן ומובדל אצלנו, ואנחנו נדרשים רק לאכלו - לקחת את הטוב בצורה ישירה, בלא צורך בהפרדתו מהרע. שבת, שהיא "מעין עולם הבא", צריכה להיות כמו העולם הבא, שבו "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". השבת צריכה להיות נקייה מהתעסקות עם הרע ומלאה בהתעסקות בטוב, נקייה מהתעסקות בברירת המציאות ומלאה בהנאה מזיו השכינה.
| |
|
| |
| לבירור הדברים יש להעמיק את המבט על גדרי המלאכה. השיטה שנקבעה להלכה בקביעת גדרי המלאכה היא שיטת ר"ח. לשיטתו, ההיתר לברור הוא בשלושה תנאים: 1. אוכל מתוך פסולת. 2. ביד ולא בכלי. 3. לאלתר. מותר לברור אם מוציאים את האוכל - הטוב, אם ההתעסקות היא רק בו, כנדרש לעיל. אסור לברור בכלי - מפני שזה יוצר ריחוק, ההתעסקות עם הטוב כבר לא ישירה, כי הברירה בעזרת כלי מזכירה לי את הצורך להתרחק מהפסולת, מהרע. ברירת הטוב ביד, היא התעסקות ישירה עם הטוב. הברירה צריכה להיות לאלתר, ושלא תהיה שהות בין פעילות הברירה לאכילה - כדי שההתעסקות עם האוכל תהיה מיידית וישירה, בלי עיכובים.
| |
| עולה מדברינו שאיסור מלאכת בורר נועד לכוון אותנו בשבת להתעסקות אך ורק עם הטוב, ולהימנע מעיסוק בצדדים הרעים, כדי להישאר בתודעה של "מעין עולם הבא", כדי לא לפספס את מהותה של השבת בהתעסקות עם דברים צדדיים, ולהישאר מכוונים "ליהנות מזיו השכינה".
| |
|
| |
|
| [[קטגוריה:ל"ט מלאכות]] | | [[קטגוריה:ל"ט מלאכות]] |