9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מבלי שבירר בעלות המוכר (לאו קא מודית)"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מבלי שבירר בעלות המוכר (לאו קא מודית) (עריכה)
גרסה מ־06:51, 8 בדצמבר 2016
, 06:51, 8 בדצמבר 2016אין תקציר עריכה
| שורה 2: | שורה 2: | ||
אדם המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מפלוני, וכנגדו טוען אדם אחר בעלות על הקרקע, מפני שהמכירה היתה שלא כדין אלא גזולה היתה ביד פלוני. | אדם המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מפלוני, וכנגדו טוען אדם אחר בעלות על הקרקע, מפני שהמכירה היתה שלא כדין אלא גזולה היתה ביד פלוני. | ||
==המקרה בגמרא== | ==המקרה בגמרא== | ||
ב'''גמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=30&format=pdf (בבא בתרא ל א- ל ב)] | ב'''גמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=30&format=pdf (בבא בתרא ל א- ל ב)] מובא מקרה שבו פלוני מוחזק בקרקע, כנגדו בא מערער ושואל אותו: "מה אתה עושה בתוך שלי"? עונה המוחזק: "קניתי את השדה מפלוני שקנה אותה ממך". משיב לו המערער: מכיוון שאתה הודית שהקרקע הייתה שלי ושלא קנית אותה ממני, צא ממנה כי אין אתה בעל דברים שלי, כלומר אין לך אין לך שום זיקה לקרקע ואין לך מה לטעון כנגדי כלל. בהמשך הגמרא מובאת פסיקת רבא שאכן זה הדין והמוחזק צריך לצאת מהקרקע. | ||
הראשונים דנו בגוף המקרה להבין אם מדובר שיש למערער עדות על בעלותו בקרקע ואם יש למחזיק חזקת ג' שנים, לפי שמתוך דברי הגמרא דברים אלו אינם מפורשים. | |||
כמו כן דנו הראשונים לענין עצם הדין, מדוע לא נאמן המחזיק בטענתו וכפי שיתבאר להלן. | |||
===אם יש עדות מרא קמא=== | ===אם יש עדות מרא קמא=== | ||
לפי רוב הראשונים הגמרא עוסקת במקרה שבו המערער לא מוכח כבעלים הראשון של השדה | לפי רוב הראשונים הגמרא עוסקת במקרה שבו המערער לא מוכח כבעלים הראשון של השדה, שכן מוכח ממה שאומר המערער "את לאו קמודית דהאי ארעא דידי היא", משמע שרק מתוך הודאת המחזיק יש לו טענה על בעלותו, שהרי אם היו לו עדים לא היה צריך לומר כן. כך כתב '''רבנו חננאל''' (שיטת הקדמונים ל א), וכדבריו כותבים גם ה'''תוספות''' (ד"ה לאו קמודית), ה'''רשב"ם''' (ל ב ד"ה אמר ליה), ה'''רא"ש''' (בבא בתרא ג ז), '''רבנו יונה''' (ל א ד"ה ההוא), ה'''נמוקי יוסף''' (ל א ד"ה א"ל ולאו קמודית), ה'''רשב"א''', וכן עולה מדברי רוב ככל ראשונים. <BR/> | ||
להלן יתבאר בדברי הראשונים, מדוע מוציאים את המחזיק | להלן יתבאר בדברי הראשונים, מדוע אם כן מוציאים את המחזיק מן הקרקע על אף שאין למערער עדות מרא קמא. | ||
אמנם '''בעל העיטור''' (מ - מודעה מג א ד"ה ואיכא לפרושי) כותב אפשרות לפרש את הסוגיה בשידוע שהקרקע של המערער היתה, וכגון שיש עדים על דבר זה. | אמנם '''בעל העיטור''' (מ - מודעה מג א ד"ה ואיכא לפרושי) כותב אפשרות לפרש את הסוגיה בשידוע שהקרקע של המערער היתה, וכגון שיש עדים על דבר זה, ואף שהמחזיק אכל שני חזקה אינו נאמן כיון שאין עדות שהמרא קמא מכר את הקרקע. ומה שדייקו הראשונים מדבריו "את לאו קמודית", כתב בעל העיטור שלאו דווקא הוא, אלא עדים יש למערער. | ||
<BR/>שיטת בעל העיטור הובאה בכמה ראשונים, אבל דעת יחיד היא ולא נתקבלה. | |||
===אם יש חזקת שלוש שנים=== | ===אם יש חזקת שלוש שנים=== | ||
ה'''רשב"ם''' (ל ב ד"ה אמר ליה) כותב שמפשט הגמרא עולה שלמוחזק אין [[חזקת שלוש שנים]] בשדה, שהרי לא כתוב "ואכלתיה שני חזקה". אמנם הוסיף ואמר שגם אם למוחזק היה חזקת ג' שנים מוציאים אותו מתוכה מפני שאין לו עם חזקה זו טענה. | |||
בשאר ראשונים דבר זה אינו מפורש, ומשמע בדברי חלק מן הראשונים שמדובר שיש למוחזק עדים שאכל ג' שנים, אלא שאין זה מועיל לו להיות חזקה, כיון שחסר לו טענה ו[[כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה]]. כן משמע ב'''רבנו יונה''' וב'''רא"ש''' וב'''רשב"א''', וכן קצת משמע ב'''רי"ף'''. | |||
<BR/>אמנם בדברי ה'''רמב"ן''' וה'''תוספות''' (ל א ד"ה לאו) יש ללמוד שמדובר כאן שאין למחזיק חזקת ג' שנים. | |||
===ההוא דדר בקשתא בעיליתא=== | ===ההוא דדר בקשתא בעיליתא=== | ||
| שורה 53: | שורה 61: | ||
===דעת הרשב"ם=== | ===דעת הרשב"ם=== | ||
ה'''רשב"ם''' (ל ב ד"ה אמר ליה) כתב שכיון שאין למחזיק חזקת ג' שנים אפילו אם באו עדים שהחזיק בה המוכר יום אחד אינו מועיל. ולכאורה דבריו הם כדעת ר"י בתוספות. | ה'''רשב"ם''' (ל ב ד"ה אמר ליה) כתב שכיון שאין למחזיק חזקת ג' שנים אפילו אם באו עדים שהחזיק בה המוכר יום אחד אינו מועיל. ולכאורה דבריו הם כדעת ר"י בתוספות. | ||
כך | כך למדו גם הרמב"ן (ד"ה ונראה שדעתו) והרשב"א (ל א ד"ה ומיהו) בדעתו, וביארו טעמו שלא שייך כאן טענינן ללוקח כיון שהמחזיק הודה שהמערער הוא מרא קמא, ממילא אין למוכר מיגו דלא היו דברים מעולם, ולכן אין לו נאמנות גם בטענת 'מינך זבניתיה', ואיך נטען אותה ללוקח. | ||
<BR/>ה'''רשב"א''' (ל א ד"ה ומיהו) הביא דעת הרשב"ם והסכים לדבריו. | |||
אבל ה'''ש"ך''' כתב (יג) בדעת הרשב"ם שדעתו היא שאפילו בלא חזקת ג' שנים מועילה עדות שדר בה המוכר יום אחד, אמנם זהו בתנאי שיטען 'קמי דידי זבנה מינך'. ודייק הש"ך את דבריו מסוף דברי הרשב"ם (ד"ה אמר ליה) שכתב שאם אין הלוקח יודע אם המוכר לקח את הקרקע או לא אינו מועיל כלום, משמע דווקא מפני שאינו יודע, אבל אם היה יודע כגון שטוען 'קמי דידי' היה נאמן. ומה שכתב הרשב"ם 'מאחר שזה לא החזיק ג' שנים' דמשמע שדווקא מפני זה אינו מועילה עדות דחד יומא, כתב הש"ך שזהו דווקא היכא שיש עדי מרא קמא כגון בעובדא דקשתא בעיליתא, אבל הכא שהכל הוא על פי הודאתו מהני ליה מיגו. | |||
==שאלת הראשונים בסוגיה== | ==שאלת הראשונים בסוגיה== | ||