הבדלים בין גרסאות בדף "פסל היוצא מן הסוכה"

'''רש"י''' (ד"ה מהו דתימא) הרגיש בדבר וכתב לבאר שההו"א של הגמרא היא שכיון שדופן אחת לא נמשכת עם הסכך, מוכח שמילתא בפני עצמה היא והרי אין בה ז' טפחים להכשר סוכה, קמ"ל שעל כל פנים נחשבת היא לחלק מן הסוכה והוי כשנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, שאפילו שהדופן טפח לא נמשכת לאורך כל הסוכה אפילו הכי כשרה.   

<BR/>לכן כתב ה'''מהרש"א''' לבאר שבאמת כוונת רש"י על הפסל עצמו שאין לו הכשר סוכה, אך לא שאין בסכך ז' טפחים אלא שאין לפסל ג' דפנות וזו כוונת הגמרא שאין בה הכשר סוכה, ולכן הוה אמינא דפסול וקמ"ל דעל כל פנים נכשר הוא מכח הסוכה עצמה שהיא כשרה. וראה להלן בשיטת הרא"ש.

גם מרן ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים תרלא ז) העתיק כדברי הרא"ש והטור, וכפי שביארו בדבריו ה'''מגן אברהם''' (ד) ושאר אחרונים.

כדי להסביר את חידוש הברייתא, מסבירה הגמרא את דברי רבה ורב יוסף שמדובר שדופן אחת נמשכת עם הסכך והשניה לא, וקמ"ל דאפ"ה כשרה. ומתוך דברי הגמרא ניתן להבין שדווקא בכה"ג שיש דופן אחת שנמשכת עם הסכך הוא דאמרינן פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה, אבל אם הסכך נמשך לבדו, אינו מועיל. אך מאידך אפשר לפרש בגמרא, שפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה אפילו ללא דופן הנמשך עמו, אלא שדווקא כאשר יש דופן הנמשך יש הוה אמינא שאין הסוכה כשרה (כביאור רש"י או כביאור הרא"ש כנ"ל), אך אם אין דופן נמשכת פשיטא שנידון כסוכה דבזה אין חידוש כלל. ונחלקו האחרונים בדבר.

ה'''קרבן נתנאל''' על הרא"ש (ז) למד הן בדברי רש"י והן בדברי הרא"ש שבעינן עם הפסל היוצא מן הסוכה גם דופן ובלא זה אין הפסל כשר לשבת תחתיו. ולמד כן מדברי רש"י שהשווה זאת לסוכה שהיא ב' כהלכתן ושלישית אפילו טפח, והתם ודאי צריך שאחת הדפנות תהיה ארוכה. וכתב כן גם לעיל (א ג ר).

בדברי ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (תרלא ז) קשה להכריע, לפי שהם בעצם הביאו דברי הרא"ש שכתב שענין הדופן המתארכת עם הפסל הוא כדי להסביר את ההוה אמינא של הגמרא, שבכך שהאריך את הדפנות מוכח שרוצה הוא סוכה גדולה והפסל בפני עצמו עומד ואין לו אלא דופן אחת. ואם כן אפשר שלמסקנת הגמרא שאפילו הכי מועיל מדין פסל, יועיל אף ללא הדופן המתארכת עמו.

<BR/>אמנם מלשון הטור והמחבר באופן שבו העתיקו דברי הרא"ש משמע בדבריהם שבעינן דופן אחת נמשכת יחד עם הפסל, ובלאו הכי לא חשיב כפסל היוצא מן הסוכה, וכדעת הקרב"נ. וכן משמע ב'''לבוש''' (ז) ב'''טורי זהב''' (ה) וב'''גר"ז''' (ט).  

ה'''גמרא''' (סוכה יד ב) מביאה מחלוקת אמוראים בענין סיכוך בנסרים רחבים ד' טפחים, שאם מניחו על צידו הרחב, לכולי עלמא אסור לישון תחתיו, אלא שנחלקו כאשר הניח את הנסר על צידו הצר, לדעת רב הונא פסולה ולדעת רב חסדא ורבה בר רב הונא כשרה. ובהמשך הגמרא מבואר שגם דעת רב נחמן כרב הונא לפסול, וטעם הדבר שאף שהניחו על צדו הצר, מ"מ כיון שהוא נסר שיש ברחבו ארבעה טפחים, נעשה הוא כשיפוד של מתכת.

<BR/>כעין ראיה לדעת הפוסלים מביאה הגמרא ברייתא האומרת שאם נתן על הסוכה נסר רחב ארבעה טפחים, אף על פי שלא הכניס לתוכה אלא שלושה פסולה, ולכאורה מדובר באופן שסיכך בנסרים על צידם הצר, שיש בו רק ג' טפחים. אך הגמרא דוחה ראיה זו ואומרת שכוונת הברייתא היא שהניח את הנסר בפתח הסוכה ולא באופן שטפח אחד נשאר בחוץ, וכיון שקיימא לן ש'פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה' הרי שגם הטפח שיוצא החוצה נחשב הוא לחלק מן הסוכה, ואם כן יש בנסר ד' טפחים ופסול.