הבדלים בין גרסאות בדף "ריבית שאינה באה מלווה למלוה"

===יחס הלווה אל נתינת המעות===

 

ה'''רמב"ן''' (סט ב ד"ה שרי) חולק על הראב"ד וכותב שאפילו אם פייס הלווה את חבירו וביקש ממנו שיתן למלווה כסף על מנת שיסכים להלוותו מותר, שהרי מדובר שהחבר נותן משלו ואין הוא שלוחו של הלווה. כלומר מדברי הרמב"ן מבואר שחולק על התנאי הראשון שכתב הרא"ש, אמנם לא מבואר מתוך דבריו אם חולק גם על התנאי השלישי. ומסתבר לכאורה שחולק גם על זה, שהרי אם מתיר הרמב"ן פיוס מה לי אם פייס הלווה את האוהב, או אם פייס את המלווה עצמו. וכן משמע מדברי הר"ן שהביא בשם הראב"ד שכל שכן הוא, שדיבור הלווה עם האוהב חמור יותר מדיבורו עם המלווה עצמו, ואם בראשון מתיר הרמב"ן כל שכן בזה. וכן מבואר להדיא מתוך דברי הראב"ד המובאים ב'''רשב"א''' (ד"ה הא) וב'''ר"ן''' (ד"ה הילך), וכן הוכיח הרב '''שער המלך''' (אישות ה טו ד"ה עוד ראיתי). וב'''משנה למלך''' (מלוה ולוה ה יד ד"ה כתב הטור) נסתפק בזה, והכריע מסברא דשרי.

<BR>ה'''ריטב"א''' (ד"ה אמר רבא) חידד את דברי הרמב"ן וכתב שמה שאמרה הגמרא שלא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלווה למלוה אין הכוונה מצד פעולת הנתינה, שהרי ברור שגם אם נתן הלווה את הריבית למלוה באמצעות שליח גם כן אסור, אלא הכוונה שהאוהב נותן מרצונו ומשלו, אבל אין מניעה שהלווה יפייס אותו לעשות כן. והוסיף על זה הריטב"א וכתב, שאפילו אם אחר כך הלווה החזיר לאוהבו את מה שנתן למלווה מותר, כיון שמדינא לא היה חייב לעשות כן, והרי זה שכר טורח שנותן לו עבור שטרח בשבילו אצל המלווה.

====שיטת השלחן ערוך====

<BR/>דברי מרן צריכים ביאור, שלכאורה הדעה הראשונה שהביא מרן היא דעת הרמב"ן שהתיר ללווה לפייס את חבירו, ודעת היש אומרים היא דעת הרא"ש והראב"ד שאסרו בזה. אמנם לפי זה אינו מובן מדוע אוסר שהלווה יאמר למלווה שילוה שפלוני יתן בשבילו, הרי בזה כל שכן שיתיר הרמב"ן, כמו שמפורש בראב"ד שדבר זה הוא קל יותר מאשר שיאמר שיפייס הלווה את חבירו שיתן עבורו מעות למלווה. גם לא מצאנו להדיא מי מהאשונים שמחלק בין המקרים, שמי שאוסר פיוס אוסר בין פיוס הנותן ובין פיוס המלווה, והמתיר מתיר בשניהם.

<BR/>אמנם הרב '''גידולי תרומה''' (מו ד יד ד"ה ולענין הלכה) עורר שלפי האוסרים, הוא מטעם שהנותן הוא שלוחו של הלווה, והרי זה איסור דאורייתא, אך לענין הלכה הסכים לדברי הבית יוסף. אמנם הרא"ש כתב להדיא שנראה כשלוחו ומוכח דלא הוי דאורייתא, אמנם בראב"ד כתוב 'נעשה כשלוחו', ולפי זה יש מקום לדברי הגידולי תרומה. אמנם הגידולי תרומה עצמו בסוף דבריו מסתייג וכותב שאפשר שגם לשיטתם הוא רק מדרבנן.

עוד כתב ה'''טורי זהב''' (ז) שאם הקדים הלווה לתת מתנה לחבירו כדי שישתדל עבורו אצל המלווה כל שכן שאסור.

===כל הנותן אינו מפסיד===

עוד הוסיף הרמב"ן שם, שאם אמר הלווה 'כל הנותן כך וכך לפלוני בשביל שילווני לא יפסיד' אסור, לפי שלא התירו לעשות כן אלא ב[[מודר הנאה מחבירו]] או לגבי [[דליקה בשבת]] אבל לגבי ריבית לא התירו. ומבאר שם הטעם שדווקא אם מפייס התירו, לפי שאינו מוציא משלו, אבל בכהאי גוונא שמוציא הוא ממון משלו, אסור.

<BR/>הריטב"א הביא דעות המקלות בזה, אך הכריע גם הוא כהרמב"ן.

<BR/>ב'''טור''' (יורה דעה קס) העתיק דבר זה להלכה, אלא שכתב דווקא בגדול וסמוך על שולחן אביו מותר, וב'''בית יוסף''' הסתפק אם כוונתו דבעינן תרתי להיתרא, שיהא גם גדול וגם סמוך על שלחן אביו, אבל אם היה גדול וסמוך או קטן ואינו סמוך אסור, לפי שעליו מוטלת פרנסת הקטן ונשאר בצריך עיון.

כתב '''רש"י''' בתשובה (קעז), וכן הובא בשמו ב'''מרדכי''' (בבא מציעא ה שלח) בשמו, שמותר לישראל לומר לחבירו ישראל לך ולוה לי מעות מפלוני בריבית וגם תביא לו הריבית, שלא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה, וגם השליח לא עשה איסור כי הריבית אינה שלו, ואף משום שליח אין כאן שאין שליח לדבר עבירה להתחייב שלוחו. וסיים שאין לפרסם הדבר.