הבדלים בין גרסאות בדף "נאמנות האב על בנו לבכורה ולאיסורים (דין 'יכיר')"

ר' אלחנן ב'''קובץ הערות''' (מא ג - ד) וב'''קובץ שעורים''' (תנו) מסייג את דברי הרמ"ה ורק היכא שדין אחד הוא תולדה מהשני לא אומרים פלגינן, ולכן לא שייך להאמין שבנו ממזר ונכדו לא, או שהבן עבד והאם לא שפחה, אבל היכא שמעיד שני דברים ואין אחד מהם תולדה מהשני, אומרים פלגינן. וכך למד הגרש"ש ב'''שערי יושר''' (ו יג).

הגמ' ב'''יבמות''' (מז א) דנה באדם שאמר על עצמו שהוא גוי, ונוקטת שנאמן לפסול עצמו ולא לפסול בניו, והגמ' שואלת שיפסול בניו מדין 'יכיר'. '''תוס'''' מבאר שהכוונה שבניו יהיו ממזרים מדין עכו"ם הבא על בת ישראל. ומוכיח ה'''חזו"א''' (נט כז) שאומרים פלגינן שהרי על עצמו הוא לא נאמן, ורק נאסר מדין 'שוויא אנפשיה' ובכל זאת הגמ' נקטה שצריך להיות נאמן על בניו מדין 'יכיר'. וכן הוכיח '''אור גדול''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14583&st=&pgnum=53 (ב)]. '''שעורי ר' שמואל''' (ב"ב לא) דוחה ראיה זו, שמספיק שנאמן על עצמו מדין 'שוויא' כדי שזה לא ייחשב סתירה בין דינו לדין הבן. ומבסס דבריו על ה'''שערי יושר''' (ו יג).

ה'''רמב"ם''' (נחלות  ד ב) נוקט מסברא שאע"פ שאם יש בני בנים הוא לא נאמן לומר שבנו ממזר, זה רק לגבי פסול יוחסין, אבל לגבי הממון אפילו אם יש לבן בנים נאמן לומר שהוא אינו בנו ולא יירשנו. ובפשטות כוונתו שעושים פלגינן מממון ליוחסין, לגבי ממון מאמינים לו שהוא לא בנו, ולא לגבי היוחסין. וכן למדו בדבריו הגרש"ש ב'''שערי יושר''' (ו יג) וה'''חזו"א''' (נט כט). אבל ה'''חת"ס''' (סז) נוקט שלא עושים פלגינן בין ממון לאסורים, ומיישב בדוחק את דברי הרמב"ם שאין הכוונה שהאב אומר שהוא אינו בנו, וממזר, אלא הכוונה שהאב אומר שהוא לא בנו ולא בן אשתו, אלא בן של זוג אחר. <BR/>

ויש להוכיח להיפך מ'''ב"ב''' (קלד ב) שהאומר יש לי בן פוטר את אשתו מיבום במיגו שיכל לגרשה, ולמה הגמ' לא אמרה שפוטר מדין 'יכיר', אלא וודאי שנאמנות האב כלפי הבן לא מועילה לגבי לפטור את האם מיבום, כך הוכיחו ונקטו רע"א [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1161&st=&pgnum=187 (שו"ת א קי)] ו'''שב שמעתתא''' (ב כ) וה'''שערי יושר''' (ו יג). '''חלקת יואב''' דחה שהגמ' מדברת לפי רבנן שאין נאמנות של 'יכיר' לומר זה בני.

הגרש"ש ב'''שערי יושר''' (ו יג) לשיטתו שהנאמנות רק כלפי הבן מחדש כמה דינים: '''א. ''' שבמעיד על זר שהוא בנו, בנו יורש אותו, אבל אין הוא יורש את בנו. '''ב. ''' למרות שמאמינים לאב להעיד על זר שהוא בנו, אין האב נאמן להעיד עליו דברים כגון שהוא ממזר וכדו'. '''ג. ''' מדייק מה'''ש"ג''' (קדושין עח ב) שאין הבי"ד מענישים את הבן ע"פ עדות 'יכיר', משום שזה לא מדיני הבן אלא דין על בי"ד. וה'''רי"ד''' (תשובות צב) נקט שמענישים. וכן נראה מסתימת לשונם של ה'''רמב"ם''' וה'''שו"ע'''.

ה'''גרש"ש''' בשערי יושר (ו יג) מחדש שאין נאמנות של 'יכיר' לאב לומר על בתו שהיא ממזרת, חללה, וכדו'. ה'''תשב"ץ''' (ג רעב) נקט שאין כל הבדל בין בן לבת. וכן מדויק בש"ג (קדושין עח ב). וכן רוב האחרונים נקטו שאין הבדל בין בן לבת.