הבדלים בין גרסאות בדף "דרכים שלא לעבור בבל יראה ובל ימצא"

דרכים שלא לעבור בבל יראה ובל ימצא (עריכה)

גרסה מ־14:09, 5 ביוני 2016

נוספו 86 בתים , 14:09, 5 ביוני 2016

אין תקציר עריכה

ידידיה אברהם

233

עריכות

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{מקורות|פסחים א א|פסחים דץ ה: ו:|חמץ ומצה ב ג ד|אורח חיים תלד תלו}}[[קטגוריה:פסחים ד. ה: ו:]][[קטגוריה:חמץ ומצה א ב ג]][[קטגוריה:אורח חיים:תלג תלד]]
+               {מקורות|פסחים א א|פסחים דץ ה: ו:|חמץ ומצה ב ג ד|אורח חיים תלד תלו}}[[קטגוריה:פסחים ד. ה: ו:]][[קטגוריה:חמץ ומצה א ב ג]][[קטגוריה:אורח חיים:תלג תלד]]
   ההתמודדות עם הלאוים של בל יראה ובל ימצא
@@ שורה 14: / שורה 14: @@
 מפשט הפסוקים עולה שהאיסור הקל (לא יראה לך) חל במרחב גדול (בכל גבולך) ואילו האיסור החמור(לא ימצא) חל במרחב מצומצם יותר(לא ימצא בבתיכם)
 הברייתא העלתה הוא אמינא זו:
-"ועדיין אני אומר, בבתים עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן הנכרי ,בגבולין, שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה,
+"ועדיין אני אומר, בבתים עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן הנכרי ,בגבולין,
+שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה,
 מיניין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה? ת"ל שאור שאור לגזרה שווה"
@@ שורה 43: / שורה 46: @@
 '''
 == ביטול ==
+ ''' '''טקסט מודגש'''
   נחלקו ראשונים במהות ביטול החמץ .יש שסברו שמהות הביטול היא הפקרה ולשיטתם חיסול הקשר לחמץ הוא במישור של ניתוק הזיקה אליו.                                                                                                           אלא שבניגוד להפקר רגיל הרי שבחמץ ההפקרה יותר קלה לביצוע שהרי בביטול חמץ לא הצריכו פעולת הפקרה רשמית ואפילו אמרו "מבטלו בלבו".
 '
@@ שורה 56: / שורה 59: @@
 ''
 === 'שיטת הרמב"ן' ===
+'' '''טקסט מודגש'''
-"זה שהסכימה דעתו לדעת תורה ויצא לבטלו, שלא יהא בו דין ממון אלא שיהא מוצא מרשותו לגמרי, שוב אינו עובר עליו, דלא קרינא ביה "לך "כיון שהוא אסור ואינו רוצה בקיומו".                                                                                                               לשיטתו אין הביטול פעולת הפקר,שהרי אין בו לשון הפקר ולא דיני הפקר,אלא שתוצאתו הסופית היא הפקר.                                                                                                                          בדיני אבידה,השלמת הבעלים עם כך שלא יוכל לממש את בעלותו בחפץ(יאוש),גורמת לכך שהחפץ יוצא מרשותו והזוכה בו קנאו,מכאן למד הרמב"ן,שהסכמה עם דעת התורה שאין לחמץ ערך ממוני ואין אפשרות להשתמש בו(לממש בו בעלות) גורמת ממילא ליציאתו להפקר.                                                 ולמד הרמב"ן מהות בטול זו מלשון הפסוקים:
+"זה שהסכימה דעתו לדעת תורה ויצא לבטלו, שלא יהא בו דין ממון אלא שיהא מוצא מרשותו לגמרי, שוב אינו עובר עליו, דלא קרינא ביה "לך "כיון שהוא אסור ואינו רוצה בקיומו".                                                                                                               לשיטתו אין הביטול פעולת הפקר,שהרי אין בו לשון הפקר ולא דיני הפקר,אלא שתוצאתו הסופית היא הפקר.                                                                                                                          בדיני אבידה,השלמת הבעלים עם כך שלא יוכל לממש את בעלותו בחפץ(יאוש),גורמת לכך שהחפץ יוצא מרשותו והזוכה בו קנאו,מכאן למד הרמב"ן,שהסכמה עם דעת התורה שאין לחמץ ערך ממוני ואין אפשרות להשתמש בו(לממש בו בעלות) גורמת ממילא ליציאתו להפקר.
+ולמד הרמב"ן מהות בטול זו מלשון הפסוקים:
 "תשביתו אותו משאור, ולא יראה שאור אלא שיהא בעיניך כשרוף, והוי רואה אותו כעפר ואפר ולא תהא רוצה בקיומו"                                                                                                                                 הציווי "תשביתו" אינו הגדרה ברורה לדרך הביעור,ולכן מהלשון "ולא יראה לך" יש ללמוד שאי ראיית השכל, אי ההתייחסות לחמץ כחמץ שמיש,מציאתו מרשותו ומספיקה כדי לא לעבור.
@@ שורה 63: / שורה 68: @@
 ===''הרמב"ם ורש"י' ===''
 הביטול הוא פעולה בחמץ עצמו ויוצא  לפועל כיחס נפשי אל החמץ "לא יראה",ניתוק יסוד "הנראות" כאי ראיית השכל והחשבתו כעפר,אלא שלא הצריכו את השלב של יצאת החמץ מרשותו(כרמב"ן) ואפילו נשאר בבעלותו ככל עפר,ואולי גם יחלקו על אפשרויות ההפקרה המחודשות של כל אחת מהשיטות ואולי זו הסיבה שנמנעו מהגדרת הביטול כהפקר(עיין רמב"ם שמהתורה הפקר בפני אחד).
 == שני מרכיבים בבעלות ==
@@ שורה 74: / שורה 80: @@
-== את היחס בין שני לאוים אלו ניתן להבין באחת משלושה דרכים: ==
+=== את היחס בין שני לאוים אלו ניתן להבין באחת משלושה דרכים: ===
 א. מ"לא יראה לך" לומדים שאיסור השהיית חמץ הוא רק על חמץ שיש עליו בעלות. מ"לא ימצא" לומדים שהמושג "  בעלות"  מתרחב. בכל התורה דבר הגורם לממון אינו כממון, בפסח דבר הגורם לממון מגדיר את החמץ כחמץ שיש עליו בעלות.למקומו הפיזי של החמץ "הימצאותו" נגישות, אין משמעות.
@@ שורה 122: / שורה 128: @@
 : "נראה לר"י דאע"ג דסגי בביטול בעלמא החמירו חכמים לבדוק חמץ שלא יבא לאוכלו" נחלקו על רשי שאין הבדיקה פעולה מן התורה אלא חיובה מדרבנן.
-לאור שיטתם בהמשך המסכת (כ"א ע"א ד"ה ואי)מוכח שעל חמץ שאינו ידוע אין עוברים,שאינו נחשב מצוי,וכן פירשו במוצא גלוסקא,שדוקא כשמוצא ונודע לו אליה הרי שמכאן והלאה יעבור אם לא יפעל כנגדה ולא למפרע שעד אז חסר בתנאי העברה,החמץ אינו נחשב מצוי,                                            לכן ודאי שהבדיקה מועלת לא לעבור כי הופכת את החמץ ללא ידוע,אלא שלשיטתם לא זאת דרישת התורה,או כי במקום שיש אפשרות להיות "מלאך שרת" הרי שזו החובה,לעשות את הפעולה המרבית,כי נתנה התורה את האפשרות לבטל שהביטול ודאי מונעה כל בעיה ,או שישנה עדיפות לבדיקה כי במקום שאפשר לברר בקלות לא סומכים על החזקה.
+לאור שיטתם בהמשך המסכת (כ"א ע"א ד"ה ואי)מוכח שעל חמץ שאינו ידוע אין עוברים,שאינו נחשב מצוי,וכן פירשו במוצא גלוסקא,שדוקא כשמוצא ונודע לו אליה הרי שמכאן והלאה יעבור אם לא יפעל כנגדה ולא למפרע שעד אז חסר בתנאי העברה,החמץ אינו נחשב מצוי,
-  ולשיטתם הבדיקה צריכה להיות ברמה שתמנע את חשש האכילה ומלכתחילה אינה פעולה מן התורה.
+ לכן ודאי שהבדיקה מועלת לא לעבור כי הופכת את החמץ ללא ידוע,אלא שלשיטתם לא זאת דרישת התורה,או כי במקום שיש אפשרות להיות "מלאך שרת" הרי שזו החובה,לעשות את הפעולה המרבית,כי נתנה התורה את האפשרות לבטל שהביטול ודאי מונעה כל בעיה ,או שישנה עדיפות לבדיקה כי במקום שאפשר לברר בקלות לא סומכים על החזקה.
+ולשיטתם הבדיקה צריכה להיות ברמה שתמנע את חשש האכילה ומלכתחילה אינה פעולה מן התורה.
 === שיטת הטור ===
-: "דהשתא אפילו אם נשאר בבית חמץ שלא מצא אינו עובר עליו, דהוי הפקר ולא דיליה הוא"  לשיטתו לבדיקה אין כל תוקף שלא לעבור בב"י וחייב לבטל שמא ישאר חמץ,ואפילו אם לא ידע בו יעבור,ופירש הצל"ח שמאחר ותיקנו חכמים את חובת הבטול "הבודק צריך שיבטל" (ו ע"ב) הרי זה שלא עשה כמצוות חכמים הרי שפושע הוא וקושיית הגמרא "וכי משכחת ליה לבטליה" שמשמע שהביטול יועיל אם ימצא גלוסקא ולא יעבור למפרע,נאמרא רק לפני שחידשו האמוראים שחייב לבטל.
+: "דהשתא אפילו אם נשאר בבית חמץ שלא מצא אינו עובר עליו, דהוי הפקר ולא דיליה הוא"  לשיטתו לבדיקה אין כל תוקף שלא לעבור בב"י וחייב לבטל שמא ישאר חמץ,ואפילו אם לא ידע בו יעבור,
+ופירש הצל"ח שמאחר ותיקנו חכמים את חובת הבטול "הבודק צריך שיבטל" (ו ע"ב) הרי זה שלא עשה כמצוות חכמים הרי שפושע הוא וקושיית הגמרא "וכי משכחת ליה לבטליה" שמשמע שהביטול יועיל אם ימצא גלוסקא ולא יעבור למפרע,נאמרא רק לפני שחידשו האמוראים שחייב לבטל.
 ''