הבדלים בין גרסאות בדף "כלים הניטלים ושאינם ניטלים בשבת"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 46: שורה 46:
===סוגיה שלישית===
===סוגיה שלישית===
בהמשך אותה '''משנה''' (יז ד) מובא בסתם שכל הכלים ניטלים לצורך ושלא לצורך, ולדעת ר' נחמיה אין ניטלים אלא לצורך. וב'''גמרא''' (קכד א) פליגי האמוראים בהבנת מחלוקתם.
בהמשך אותה '''משנה''' (יז ד) מובא בסתם שכל הכלים ניטלים לצורך ושלא לצורך, ולדעת ר' נחמיה אין ניטלים אלא לצורך. וב'''גמרא''' (קכד א) פליגי האמוראים בהבנת מחלוקתם.
<BR/>רבה (ויש גורסים אביי) מסביר שת"ק מתיר מלאכתו להיתר לצורך גופו ומקומו, ומלאכתו לאיסור לצורך גופו בלבד, ובא ר' נחמיה ואומר שגם מלאכתו להיתר מותר רק לצורך גופו. לעומת זאת רבא סובר שת"ק מתיר מלאכתו להיתר לצורך גופו ומקומו ומחמה לצל, ואילו מלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו לבד, אך לא מחמה לצל, ור' נחמיה ס"ל שגם במלאכתו להיתר מותר רק לצורך גופו ומקומו.
<BR/>רבה (ויש גורסים אביי) מסביר שת"ק מתיר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר לצורך גופו ומקומו, וכלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו בלבד, ובא ר' נחמיה ואומר שגם מלאכתו להיתר מותר רק לצורך גופו. לעומת זאת רבא סובר שת"ק מתיר מלאכתו להיתר לצורך גופו ומקומו וגם מחמה לצל כלומר לצורך הכלי עצמו ולא בשביל שימוש בו, ואילו מלאכתו לאיסור מותר לצורך גופו ומקומו לבד אך לא מחמה לצל, ואילו ר' נחמיה ס"ל שגם במלאכתו להיתר מותר רק לצורך גופו ומקומו.


עולה מזה לכאורנ שבין לרבא ובין לרבה דעת ר' נחמיה היא שאין לחלק כלל בין כלי שמלאכתו לאיסור לבין כלי שמלאכתו להיתר, אלא שלרבה מותר בהם רק לצורך גופן ולא לצורך מקומן, ואילו לרבא מותר בהם בין לצורך גופן בין לצורך מקומן. כן כתב להדיא בעל המאור, ומש"כ בברייתא שאינם ניטלים אלא לתשמישן הוא לאפוקי מחמה לצל או לצורך מקומן, וכמו כן למיעוטי תשמישין רחוקים שאינם מצויים כגון שופר לגמע בו מים וכד' (וצ"ע אם רבנן מודו ליה בזה. ובעה"מ כתב שהוא כמחמה לצל, ולפי"ז לאביי אסור ולרבא עכ"פ במלאכתו לאיסור אסור כיון שהוא תשמיש רחוק). אמנם ברש"י (קכד א ד"ה א"ל) מבואר להדיא שבין לרבה ובין לרבא אליבא דר' נחמיה דווקא מלאכתו להיתר שרי, אבל מלאכתו לאיסור אסור בכל גווני. והוא מבאר כן מפני שלשיטתו צורך גופו אליבא דר' נחמיה לא דמי לגופו אליבא דרבנן, שלר' נחמיה דווקא לצורך תשמישן המיוחד להן שרי, וא"כ אינו בנמצא בכה"ג במלאכתו לאיסור, ולכן אסור לעולם.  
===בירור דעת ר' נחמיה===
עולה מזה לכאורה שבין לרבא ובין לרבה דעת ר' נחמיה היא שאין לחלק כלל בין כלי שמלאכתו לאיסור לבין כלי שמלאכתו להיתר, אלא שלרבה מותר בהם רק לצורך גופן ולא לצורך מקומן, ואילו לרבא מותר בהם בין לצורך גופן בין לצורך מקומן. כן היא דעת '''רבנו תם''' (שבת לו א ד"ה הא ר' נחמיה, ספר הישר תשובות ב) וכן כתב להדיא '''בעל המאור''', ומש"כ בברייתא שאינם ניטלים אלא לתשמישן הוא לאפוקי מחמה לצל או לצורך מקומן, וכמו כן למיעוטי תשמישין רחוקים שאינם מצויים כגון שופר לגמע בו מים וכד' (וצ"ע אם רבנן מודו ליה בזה. ובעה"מ כתב שהוא כמחמה לצל, ולפי"ז לאביי אסור ולרבא עכ"פ במלאכתו לאיסור אסור כיון שהוא תשמיש רחוק). אמנם ברש"י (קכד א ד"ה א"ל) מבואר להדיא שבין לרבה ובין לרבא אליבא דר' נחמיה דווקא מלאכתו להיתר שרי, אבל מלאכתו לאיסור אסור בכל גווני. והוא מבאר כן מפני שלשיטתו צורך גופו אליבא דר' נחמיה לא דמי לגופו אליבא דרבנן, שלר' נחמיה דווקא לצורך תשמישן המיוחד להן שרי, וא"כ אינו בנמצא בכה"ג במלאכתו לאיסור, ולכן אסור לעולם.  


והקשה ר"ת על דבריו (לו א ד"ה הא ר' נחמיה) מהגמרא לקמן (קמו א) שם מבואר שר' נחמיה מתיר לטלטל סכין לצורך שבירת חבית על מנת לאכול דבלה. ובספר הישר (תשובות ב) תירץ שלרש"י צריך לומר ששובר את החבית במקצוע של דבילה שמותר לו ליטלה לצורך חיתוך הדרוסות, ואף שרש"י עצמו פירש שם (ד"ה אלא בדרוסות) שחותכה בסייף, כתב ר"ת שאגב חורפיה לא עיין בה. וכן כתב בשמו הרשב"א בחידושיו (קכד א ד"ה ואתא).
והקשה ר"ת על דבריו (לו א ד"ה הא ר' נחמיה) מהגמרא לקמן (קמו א) שם מבואר שר' נחמיה מתיר לטלטל סכין לצורך שבירת חבית על מנת לאכול דבלה. ובספר הישר (תשובות ב) תירץ שלרש"י צריך לומר ששובר את החבית במקצוע של דבילה שמותר לו ליטלה לצורך חיתוך הדרוסות, ואף שרש"י עצמו פירש שם (ד"ה אלא בדרוסות) שחותכה בסייף, כתב ר"ת שאגב חורפיה לא עיין בה. וכן כתב בשמו הרשב"א בחידושיו (קכד א ד"ה ואתא).

תפריט ניווט