הבדלים בין גרסאות בדף "אשו משום חציו ומשום ממונו"

# המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש"י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש.

# לפי שיטתו של רש"י כל אדם יכול להדליק את רכושו של חברו ולהיפטר ע"י הפקרת הגחלים.

<br>

התוספות חלקו על רש"י וטענו שלדעת ריש לקיש אין צורך בבעלות על הגחלת כדי להתחייב, ובעקבותיהם הלכו ה'''רשב"א''', '''תוספות רבינו פרץ''' ו'''האגודה'''.

=== פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו ===

== חיוב בושת ==

'''רש"י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד"ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה<br>

לעומת זאת ה'''רמב"ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא"ש''' (ב ח) וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב"ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.<br>

== הריגה באמצעות אש ==