הבדלים בין גרסאות בדף "יאוש שלא מדעת"

יאוש שלא מדעת (עריכה)

גרסה מ־10:39, 6 בדצמבר 2021

הוסר בית אחד , 10:39, 6 בדצמבר 2021

עריכה

מושך בשבט

169

עריכות

@@ שורה 4: / שורה 4: @@
 == מקור הדין בגמרא ==
-ה'''גמרא''' [https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90/%D7%9B%D7%90/%D7%91 (ב"מ כא ב)] מביאה מחלוקת בדין יאוש שלא מדעת - אדם שמצא אבידה והמאבד לא יודע על כך, וכשיוודע לו יתייאש<ref>ה'''נימוקי יוסף''' (דף לב בדפי הרי"ף) מסביר ע"פ ה'''גמרא''' (ב"מ כג א) שיאוש = המאבד אמר משהו מסגנון "ווי ליה לחסרוניה" - הצטער על הכסף שמפסיד, כי בכך גילה דעתו שהתייאש מהם.</ref>, והגמרא דנה אם דנים בו כאילו התייאש כבר בשעה שהמוצא מצא את האבידה<ref>ע"פ '''קובץ יסודות וחקירות''' (ע' יאוש שלא מדעת) ו'''אנציקלופדיה תלמודית''' (כרך כ"א ע' יאוש שלא מדעת)</ref>.
+ה'''גמרא''' [https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90/%D7%9B%D7%90/%D7%91 (ב"מ כא ב)] מביאה מחלוקת בדין יאוש שלא מדעת - אדם שמצא אבידה והמאבד לא יודע על כך, וכשיוודע לו יתייאש,<ref>ה'''נימוקי יוסף''' (דף לב בדפי הרי"ף) מסביר ע"פ ה'''גמרא''' (ב"מ כג א) שיאוש = המאבד אמר משהו מסגנון "ווי ליה לחסרוניה" - הצטער על הכסף שמפסיד, כי בכך גילה דעתו שהתייאש מהם.</ref> והגמרא דנה אם דנים בו כאילו התייאש כבר בשעה שהמוצא מצא את האבידה.<ref>ע"פ '''קובץ יסודות וחקירות''' (ע' יאוש שלא מדעת) ו'''אנציקלופדיה תלמודית''' (כרך כ"א ע' יאוש שלא מדעת)</ref>
-אביי סובר שיאוש שלא מדעת לא נחשב ליאוש, ורבא סובר שיאוש שלא מדעת נחשב ליאוש<ref>בהמשך הדף יבוארו [[#ביאור שיטת רבא|שיטת רבא]] ו[[#ביאור שיטת אביי|אביי]]</ref>.
+אביי סובר שיאוש שלא מדעת לא נחשב ליאוש, ורבא סובר שיאוש שלא מדעת נחשב ליאוש.<ref>בהמשך הדף יבוארו [[#ביאור שיטת רבא|שיטת רבא]] ו[[#ביאור שיטת אביי|אביי]]</ref>
 == ביאור שיטת רבא ==
@@ שורה 17: / שורה 17: @@
 עוד לגבי סברת רבא, בספר '''יהגה האריה'''<ref>לרב [https://www.hamichlol.org.il/%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%A0%D7%A6%27%D7%99%D7%A7 אריה פומרנצ'יק]</ref> (ב"מ כא ב<ref>עמוד סא [https://beta.otzar.org/#/b/155407/p/65/t/16270.2712844655846496/fs/0/start/0/end/0/c/1627758013074 במהדורה הסרוקה באוצר החכמה]</ref>) מקשה על שיטת רבא; שאם היינו יודעים שראובן יתן מחר מתנה לשמעון, לא נאמר שכבר עכשיו החפץ שייך לשמעון, כי הוא לא קנה, אז למה כאן אומרים שזה נחשב ליאוש אפילו שלא התייאש?!<ref>הרב אריה פומרנצ'יק כותב שלאחר כתיבת הקושיה מצא שכך הקשה ה[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9612&st=&pgnum=59 '''ריטב"א'''], "וכמעט שעלתה בתיובתא!"</ref>
-ומתרץ [https://beta.otzar.org/#/b/155407/p/65/t/16270.2712844655846496/fs/0/start/0/end/0/c/1627758013074 (שם)] שגם רבא מודה שהיאוש חל רק כשמתיאש בפועל, ומה שה'''גמרא''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90/%D7%9B%D7%90/%D7%91 שם]) אמרה שמתייאש, זה לאו דוקא, אלא שהתורה לא חייבה במצוות "השם תשיבם"<ref>ר' [https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%AA%D7%A0%22%D7%9A/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%91#.D7.90 דברים כב א]; "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך"</ref> אלא על אבידה שייתכן שישיב אותה, אבל כאן שיודעים בבירור שמיד כשיודע לו יתיאש ולא יצטרך להחזירו, לא מתחייב כלל להשיב, ולכן היאוש המאוחר מועיל, כי החפץ בא לידי המוצא באיסור והוא לא חייב להחזיר את החפץ<ref>לפי"ז אם התכוון לגזול יעבור על "לא תגזול" כי עדיין היא של הבעלים, ואם הבעלים לא יתייאש אח"כ, המוצא לא קונה את החפץ, כי:<br>א. לא היה יאוש.<br>ב. התחייב ב"השב תשיבם"</ref>.
+ומתרץ [https://beta.otzar.org/#/b/155407/p/65/t/16270.2712844655846496/fs/0/start/0/end/0/c/1627758013074 (שם)] שגם רבא מודה שהיאוש חל רק כשמתיאש בפועל, ומה שה'''גמרא''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90/%D7%9B%D7%90/%D7%91 שם]) אמרה שמתייאש, זה לאו דוקא, אלא שהתורה לא חייבה במצוות "השם תשיבם"<ref>ר' [https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%AA%D7%A0%22%D7%9A/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%91#.D7.90 דברים כב א]; "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך"</ref> אלא על אבידה שייתכן שישיב אותה, אבל כאן שיודעים בבירור שמיד כשיודע לו יתיאש ולא יצטרך להחזירו, לא מתחייב כלל להשיב, ולכן היאוש המאוחר מועיל, כי החפץ בא לידי המוצא באיסור והוא לא חייב להחזיר את החפץ.<ref>לפי"ז אם התכוון לגזול יעבור על "לא תגזול" כי עדיין היא של הבעלים, ואם הבעלים לא יתייאש אח"כ, המוצא לא קונה את החפץ, כי:<br>א. לא היה יאוש.<br>ב. התחייב ב"השב תשיבם"</ref>
-ה"'''ברכת אברהם'''" [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47521&st=&pgnum=142&hilite= (שם)] כותב שגדר יאוש שלא מדעת הוא לא מצד שעומד להתייאש בסוף, אלא מצד שאם היה יודע עכשיו את מצב החפץ היה מתייאש<ref>וכך מובא גם ב[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9612&st=&pgnum=59 '''ריטב"א'''] המובא ב[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%94_%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A6%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%91/%D7%93%D7%A3_%D7%9B%D7%90#%D7%93%D7%A3_%D7%9B%D7%90_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%91 '''שטמ"ק'''] וב'''תוספות''' [https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90/%D7%9B%D7%91/%D7%91 (כב ב)]</ref>.
+ה"'''ברכת אברהם'''" [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47521&st=&pgnum=142&hilite= (שם)] כותב שגדר יאוש שלא מדעת הוא לא מצד שעומד להתייאש בסוף, אלא מצד שאם היה יודע עכשיו את מצב החפץ היה מתייאש.<ref>וכך מובא גם ב[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9612&st=&pgnum=59 '''ריטב"א'''] המובא ב[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%94_%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A6%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%91/%D7%93%D7%A3_%D7%9B%D7%90#%D7%93%D7%A3_%D7%9B%D7%90_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%91 '''שטמ"ק'''] וב'''תוספות''' [https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90/%D7%9B%D7%91/%D7%91 (כב ב)]</ref>
 '''מהר"ץ חיות''' (שם) מחדש, שגם אם אחרי שנודע למאבד שמעו אותו אומר שהוא לא מתייאש זה נחשב ליאוש, כי הדין לא תלוי במה שהתברר בסוף אלא בדרכם של בני אדם,<ref>יש 2 אפשרויות:<br>א. אומרים שהוא משקר.<br>ב. אומרים שבטלה דעתו אצל כל אדם כיוון שאין בה סימן.</ref> וכיוון שדרכם להתייאש זה נחשב ליאוש<ref>לכאורה שיטת ה'''מהר"ץ''' לא מסתדרת כלל עם שיטת ה[https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90/%D7%9B%D7%91/%D7%91 '''תוספות'''] וצ"ע, ועיין בספר '''ביאורי סוגיות''' לרבי סמואל הוניגסברג סימן קח.</ref>
@@ שורה 25: / שורה 25: @@
 == פסיקה ==
 ה'''רמב"ם''' [https://rambam.alhatorah.org/Full/Gezeilah_vaAveidah/14.4#e0n6 (גזילה ואבידה יד,ה)] פוסק, יאוש שלא מדעת אפילו בדבר שאין בו סימן אינו יאוש. כיצד נפל ממנו דינר ולא ידע בו שנפל אע"פ שכשידע בו שנפל יתייאש הרי זה אינו יאוש עתה עד שידעו הבעלים שנפל. אבל אם עדיין אומרים הבעלים שמא נתתיו לפלוני או במגדל הוא מונח או שמא טעיתי בחשבון וכיוצא באלו הדברים אין זה יאוש.
 == ראו גם ==