2
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ נוקשה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←הגדרת המושג: הוספת קישור
מ |
עורך מתחיל (שיחה | תרומות) (←הגדרת המושג: הוספת קישור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות|פסחים ג א|פסחים מב א- מג א|פסחים ג א|חמץ ומצה ד יא, ה ב|אורח חיים תמז יב}} | {{מקורות|פסחים ג א|פסחים מב א- מג א|פסחים ג א|חמץ ומצה ד יא, ה ב|אורח חיים תמז יב}} | ||
מהו חמץ נוקשה, ועל איזה איסור עובר המשהה/ אוכל אותו בפסח? | מהו חמץ נוקשה, ועל איזה איסור עובר המשהה/ אוכל אותו בפסח? | ||
== מקור המושג == | ==מקור המושג== | ||
למרות שהוא עשוי להיות שכיח מאוד במציאות, הצירוף "חמץ נוקשה" (יש גורסים "נוקשא") אינו שכיח כלל במקורות קדמונים. במשנה הוא אינו מופיע כלל (אלא בדוגמאות מעשיות שלו), וגם לא בירושלמי (אלא בכינוי "חמץ שאינו ברור"). הוא מופיע בסה"כ בשתי סוגיות בבבלי: בתחילת פרק "אלו עוברין" (פסחים מב א- מג א), ובמנחות (נד א). במנחות מוזכר המושג פעם אחת, ולפי חלק מהגרסאות, הוא אינו מוזכר כלל (כמובא לקמן בעניין "מי פירות"). נמצאנו אומרים שהמקור המרכזי לביטוי הוא הסוגיה בפסחים. | למרות שהוא עשוי להיות שכיח מאוד במציאות, הצירוף "חמץ נוקשה" (יש גורסים "נוקשא") אינו שכיח כלל במקורות קדמונים. במשנה הוא אינו מופיע כלל (אלא בדוגמאות מעשיות שלו), וגם לא בירושלמי (אלא בכינוי "חמץ שאינו ברור"). הוא מופיע בסה"כ בשתי סוגיות בבבלי: בתחילת פרק "אלו עוברין" (פסחים מב א- מג א), ובמנחות (נד א). במנחות מוזכר המושג פעם אחת, ולפי חלק מהגרסאות, הוא אינו מוזכר כלל (כמובא לקמן בעניין "מי פירות"). נמצאנו אומרים שהמקור המרכזי לביטוי הוא הסוגיה בפסחים. | ||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
'''בעל המאור''' (שם) מבאר שהמקור לאיסור לאו בחמץ נוקשה בתושב"כ הוא מייתור המילה "כל" בפסוק "כל מחמצת לא תאכלו". כך משמע גם מ'''רש"י''' (שם ד"ה "שיאור"), וכן היא פשטות הסוגיה. אבל שיטת '''הראב"ד''' בהשגתו על בעל המאור (ב) כותב שהאיסור נדרש ממשמעות הלשון- "מחמצת" (ולא חמץ) [למחלוקת זו ישנה השלכה להלכה- עיין מנחת ברוך מז]. | '''בעל המאור''' (שם) מבאר שהמקור לאיסור לאו בחמץ נוקשה בתושב"כ הוא מייתור המילה "כל" בפסוק "כל מחמצת לא תאכלו". כך משמע גם מ'''רש"י''' (שם ד"ה "שיאור"), וכן היא פשטות הסוגיה. אבל שיטת '''הראב"ד''' בהשגתו על בעל המאור (ב) כותב שהאיסור נדרש ממשמעות הלשון- "מחמצת" (ולא חמץ) [למחלוקת זו ישנה השלכה להלכה- עיין מנחת ברוך מז]. | ||
=== משמעות הביטוי "נוקשה"=== | ===משמעות הביטוי "נוקשה"=== | ||
'''רש"י''' (מנחות נד א) פי' שהביטוי 'נוקשה' נגזר מהמילה 'קשיש' דהיינו חלש (כך ביאר ה"בארות מים" את דבריו). כלומר: איכות החימוץ שלו נמוכה. לעומת זאת '''רבנו גרשום''' (שם) מפרש ששורש המילה נוקשה הוא 'קשה', היינו : העיסה קשה ואינה ראויה לאכילה (מחלוקת זו משליכה, לכאורה, על הגדרת המושג חמץ נוקשה, עליה נכתוב בהמשך). | '''רש"י''' (מנחות נד א) פי' שהביטוי 'נוקשה' נגזר מהמילה 'קשיש' דהיינו חלש (כך ביאר ה"בארות מים" את דבריו). כלומר: איכות החימוץ שלו נמוכה. לעומת זאת '''רבנו גרשום''' (שם) מפרש ששורש המילה נוקשה הוא 'קשה', היינו : העיסה קשה ואינה ראויה לאכילה (מחלוקת זו משליכה, לכאורה, על הגדרת המושג חמץ נוקשה, עליה נכתוב בהמשך). | ||
| שורה 36: | שורה 36: | ||
===מי פירות (מצה עשירה)=== | ===מי פירות (מצה עשירה)=== | ||
ה'''גמ'''' במנחות [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=54&format=pdf (נג ב- נד א)] מביאה מחלוקת תנאים ביחס לעיסה הטעונה חימוץ (כגון שתי הלחם), שהחמיצה בתפוחים, שהוא מי פירות (כך הוכיחו '''תוס'''' שם ד"ה "תפוח" מהירושלמי): לת"ק חימוץ כזה אינו חשוב חימוץ, ולר"ח בן גמליאל הוא נחשב חימוץ. הגמ' מביאה '''משנה''' בתרומות (י ב) לפיה אם חימץ עיסת חולין ע"י תפוח תרומה, חל דין תרומה על כל העיסה, והיא נאסרת לזרים. הגמ' מסבירה שמשנה זו מתאימה גם לשיטת ת"ק, כי אעפ"י שלדעתו אין בכך חימוץ גמור, מ"מ יש חמץ נוקשה. | ה'''גמ'<nowiki/>''' במנחות [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=30&daf=54&format=pdf (נג ב- נד א)] מביאה מחלוקת תנאים ביחס לעיסה הטעונה חימוץ (כגון שתי הלחם), שהחמיצה בתפוחים, שהוא מי פירות (כך הוכיחו '''תוס'''' שם ד"ה "תפוח" מהירושלמי): לת"ק חימוץ כזה אינו חשוב חימוץ, ולר"ח בן גמליאל הוא נחשב חימוץ. הגמ' מביאה '''משנה''' בתרומות (י ב) לפיה אם חימץ עיסת חולין ע"י תפוח תרומה, חל דין תרומה על כל העיסה, והיא נאסרת לזרים. הגמ' מסבירה שמשנה זו מתאימה גם לשיטת ת"ק, כי אעפ"י שלדעתו אין בכך חימוץ גמור, מ"מ יש חמץ נוקשה. | ||
מגמ' זו עולה, לכאורה, שעיסה שנתחמצה במי פירות היא חמץ נוקשה. כך משמע גם מה'''גמ'''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=35b&format=pdf (פסחים לה ב)] שאומרת שעיסה שמעורבין בה מי פירות כמו יין ושמן אין באכילתה כרת, ומשמע שלאו יש בה (ולאו זה הוא משום חמץ נוקשה, כמו ששנינו שהוא 'באזהרה'). מאידך, ה'''גמ'''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=40&format=pdf (פסחים מ א)] מספרת שרבא התיר לקלות קליות בתנור, אעפ"י שכתוצאה מהחום נפלטים מי הפירות ונוגעים בשאר הקליות. רבא מנמק את היתרו בכך שמי פירות אינם מחמיצים (ואם היה בכך משום חמץ נוקשה היה לרבא לומר שאין בהם כרת, אך לא להתיר)! | מגמ' זו עולה, לכאורה, שעיסה שנתחמצה במי פירות היא חמץ נוקשה. כך משמע גם מה'''גמ'<nowiki/>''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=35b&format=pdf (פסחים לה ב)] שאומרת שעיסה שמעורבין בה מי פירות כמו יין ושמן אין באכילתה כרת, ומשמע שלאו יש בה (ולאו זה הוא משום חמץ נוקשה, כמו ששנינו שהוא 'באזהרה'). מאידך, ה'''גמ'''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=40&format=pdf (פסחים מ א)] מספרת שרבא התיר לקלות קליות בתנור, אעפ"י שכתוצאה מהחום נפלטים מי הפירות ונוגעים בשאר הקליות. רבא מנמק את היתרו בכך שמי פירות אינם מחמיצים (ואם היה בכך משום חמץ נוקשה היה לרבא לומר שאין בהם כרת, אך לא להתיר)! | ||
ב'''טור''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A1%D7%91 (או"ח תסב)] הובאה מחלוקת משולשת בראשונים בנוגע לחימוץ במי פירות: | ב'''טור''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A1%D7%91 (או"ח תסב)] הובאה מחלוקת משולשת בראשונים בנוגע לחימוץ במי פירות: | ||
| שורה 54: | שורה 54: | ||
===קטניות (?)=== | ===קטניות (?)=== | ||
'''הרמב"ם''' בתחילת פ"ה הלכות חו"מ הוציא שני נושאים מכלל חמץ: בהלכה א' הוא מתיר את הקטניות, ובהלכה ב' את מי הפירות (וכנ"ל). '''הראב"ד''' השיג על אחת מההלכות הללו, שאמנם אין בהם חמץ גמור, אך יש לאסור משום חמץ נוקשה. ההבנה המקובלת היא שהראב"ד השיג על הנושא של המחמץ במי פירות, כלומר: הראב"ד סבור כדעת רש"י שמי פירות מחמיצים חמץ נוקשה (כך הבינו הרב המגיד ורבינו מנוח ועד רבים מהמפרשים). ברם ב''''קובץ'''' (על הלכה זו ברמב"ם) הבין שהראב"ד בא לחלוק על היתר הקטניות, וטוען שיש בהם משום חמץ נוקשה. ה'קובץ' שם טוען שגם תוס' והרשב"א סוברים כראב"ד בעניין זה [לפי"ז איסור הקטניות אינו רק מנהג אלא מן הדין]. | '''הרמב"ם''' בתחילת פ"ה הלכות חו"מ הוציא שני נושאים מכלל חמץ: בהלכה א' הוא מתיר את הקטניות, ובהלכה ב' את מי הפירות (וכנ"ל). '''הראב"ד''' השיג על אחת מההלכות הללו, שאמנם אין בהם חמץ גמור, אך יש לאסור משום חמץ נוקשה. ההבנה המקובלת היא שהראב"ד השיג על הנושא של המחמץ במי פירות, כלומר: הראב"ד סבור כדעת רש"י שמי פירות מחמיצים חמץ נוקשה (כך הבינו הרב המגיד ורבינו מנוח ועד רבים מהמפרשים). ברם ב'<nowiki/>'''קובץ'''' (על הלכה זו ברמב"ם) הבין שהראב"ד בא לחלוק על היתר הקטניות, וטוען שיש בהם משום חמץ נוקשה. ה'קובץ' שם טוען שגם תוס' והרשב"א סוברים כראב"ד בעניין זה [לפי"ז איסור הקטניות אינו רק מנהג אלא מן הדין]. | ||
== הגדרת המושג == | ==הגדרת המושג== | ||
בהגדרת המושג "חמץ נוקשה" נחלקו, לכאורה, המפרשים: '''רבנו חננאל''' (פסחים מג א) כתב: "פי' נוקשה- שאינו חמץ גמור" . לעומתו כתב '''הריטב"א''' (מב א ד"ה "ר' אליעזר") שחמץ נוקשה הוא חמץ רע שאינו ראוי לאכילה, וכ"כ '''רש"י''' (מג א ד"ה "מאן תנא"). לדעת '''המג"א''' (או"ח תמב א) וה'''פמ"ג''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2356 (פתיחה כוללת פתיחה להלכות פסח ב ב ו)] וה'''תפארת ישראל''' (כללי חמץ ונוקשה) הראשונים הנ"ל אכן חולקים בהגדרת "חמץ נוקשה". אמנם ל"'''מנחת ברוך'''" [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=669&st=&pgnum=120&hilite=(סימן מ"ד)] אין מחלוקת: גם לרש"י וסיעתו, הגדרת חמץ נוקשה הוא שלא נעשה חמץ גמור, ומה שנקטו שאינו ראוי לאכילה הוא בדרך "סימן", כלומר: בדר"כ חמץ שאינו מגיע לגמרו הוא אינו ראוי לאכילה. ה"מנחת ברוך" מוכיח זאת מכך שרש"י עצמו (שם בד"ה "והאוכלו בארבעים") בהסבר הגמ' שמתייחסת לשאור כחמץ נוקשה, מציין שהשאור אינו ראוי לאכילה משום שלא גמר להחמיץ. | בהגדרת המושג "חמץ נוקשה" נחלקו, לכאורה, המפרשים: '''רבנו חננאל''' (פסחים מג א) כתב: "פי' נוקשה- שאינו חמץ גמור" . לעומתו כתב '''הריטב"א''' (מב א ד"ה "ר' אליעזר") שחמץ נוקשה הוא חמץ רע שאינו ראוי לאכילה, וכ"כ '''רש"י''' (מג א ד"ה "מאן תנא"). לדעת '''המג"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%9F_%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%9E%D7%91#%D7%90_%D7%9E%D7%90 או"ח תמב א]) וה'''פמ"ג''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2356 (פתיחה כוללת פתיחה להלכות פסח ב ב ו)] וה'''תפארת ישראל''' (כללי חמץ ונוקשה) הראשונים הנ"ל אכן חולקים בהגדרת "חמץ נוקשה". אמנם ל"'''מנחת ברוך'''" [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=669&st=&pgnum=120&hilite=(סימן מ"ד)] אין מחלוקת: גם לרש"י וסיעתו, הגדרת חמץ נוקשה הוא שלא נעשה חמץ גמור, ומה שנקטו שאינו ראוי לאכילה הוא בדרך "סימן", כלומר: בדר"כ חמץ שאינו מגיע לגמרו הוא אינו ראוי לאכילה. ה"מנחת ברוך" מוכיח זאת מכך שרש"י עצמו (שם בד"ה "והאוכלו בארבעים") בהסבר הגמ' שמתייחסת לשאור כחמץ נוקשה, מציין שהשאור אינו ראוי לאכילה משום שלא גמר להחמיץ. | ||
===מיני חמץ נוקשה=== | ===מיני חמץ נוקשה=== | ||
| שורה 135: | שורה 135: | ||
'''הגר"א''' (בביאורו לאור"ח תנג ב (בסוף הסעיף)) מבאר שלדעת הרמב"ם קיים חילוק בין איסור "בל יראה" בחמץ נוקשה- שהוא מדאוריתא, לבין איסור אכילתו- שמן התורה פטור מדין "שלא כדרך אכילתו", ואסור רק מדרבנן. | '''הגר"א''' (בביאורו לאור"ח תנג ב (בסוף הסעיף)) מבאר שלדעת הרמב"ם קיים חילוק בין איסור "בל יראה" בחמץ נוקשה- שהוא מדאוריתא, לבין איסור אכילתו- שמן התורה פטור מדין "שלא כדרך אכילתו", ואסור רק מדרבנן. | ||
== '''הלכה למעשה''' == | =='''הלכה למעשה'''== | ||
ה'''ב"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1989 (או"ח סוף סימן תמ"ז)] הביא משו"ת הריב"ש שחמץ נוקשה אינו אסור בהנאה אחר הפסח, משום שלא עבר בהשהייתו איסור תורה. דברי הריב"ש נפסקו להלכה ב'''שו"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2188 (תמז יב)]. ה'''מג"א'''(תמב א) הוכיח מכך שלמחבר איסור "בל יראה" בחמץ נוקשה הוא מדרבנן בלבד. המג"א הבין שהמחבר פסק כשיטת הר"ן, וא"כ גם באכילתו אין איסור תורה. גם הגר"א בביאורו (תמז יב) כתב שבחמץ נוקשה פטור אפי' על אכילתו. '''הפמ"ג''' (בפתיחה הכוללת שם ס"ז) הסכים לראיית המג"א ביחס לדעת המחבר שאיסור השהית חמץ נוקשה הוא אכן מדרבנן, אך לגבי איסור אכילתו הוא מסתפק אם הוא מן התורה או מדרבנן. ב'''"כף החיים"''' (תמז רסה) הביא להקת אחרונים הסוברים שלעניין אכילה חמץ נוקשה אסור מן התורה. | ה'''ב"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1989 (או"ח סוף סימן תמ"ז)] הביא משו"ת הריב"ש שחמץ נוקשה אינו אסור בהנאה אחר הפסח, משום שלא עבר בהשהייתו איסור תורה. דברי הריב"ש נפסקו להלכה ב'''שו"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2188 (תמז יב)]. ה'''מג"א'''(תמב א) הוכיח מכך שלמחבר איסור "בל יראה" בחמץ נוקשה הוא מדרבנן בלבד. המג"א הבין שהמחבר פסק כשיטת הר"ן, וא"כ גם באכילתו אין איסור תורה. גם הגר"א בביאורו (תמז יב) כתב שבחמץ נוקשה פטור אפי' על אכילתו. '''הפמ"ג''' (בפתיחה הכוללת שם ס"ז) הסכים לראיית המג"א ביחס לדעת המחבר שאיסור השהית חמץ נוקשה הוא אכן מדרבנן, אך לגבי איסור אכילתו הוא מסתפק אם הוא מן התורה או מדרבנן. ב'''"כף החיים"''' (תמז רסה) הביא להקת אחרונים הסוברים שלעניין אכילה חמץ נוקשה אסור מן התורה. | ||