9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "דין ערלה באילן שנעקר וניטע שנית"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←סוגיא דבבא מציעא
| שורה 12: | שורה 12: | ||
ב'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=22&daf=101&format=pdf (בבא מציעא קא א)] אומר רבין בשם ריש לקיש, שדין זה אמור דווקא כשנעקרו העצים בגושיהן, כלומר עם העפר שסביבם, אבל אם נעקרו בלא גושי האדמה שסביבן, הכל לבעל הקרקע. עוד הוא מסייג ואומר שדין החלוקה הוא דווקא בתוך ג' שנים מאז שניטעו שנית בשדה חבירו, אבל לאחר שלוש שנים, הכל לבעל הקרקע. | ב'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=22&daf=101&format=pdf (בבא מציעא קא א)] אומר רבין בשם ריש לקיש, שדין זה אמור דווקא כשנעקרו העצים בגושיהן, כלומר עם העפר שסביבם, אבל אם נעקרו בלא גושי האדמה שסביבן, הכל לבעל הקרקע. עוד הוא מסייג ואומר שדין החלוקה הוא דווקא בתוך ג' שנים מאז שניטעו שנית בשדה חבירו, אבל לאחר שלוש שנים, הכל לבעל הקרקע. | ||
'''רש"י''' (קא א ד"ה ולאחר שלוש) מפרש שטעם הדבר קשור עם מנין שנות ערלה של האילנות, שאם לא נעקרו עם גושיהן, הרי שצריך למנות להם מחדש שנות ערלה, וממילא יהיו אסורים כל שלוש שנים ראשונות. וכן אפילו אם נעקרו בגושיהן אבל עברו ג' שנים, לאחר מכן כבר יונקים הם מהקרקע החדשה ולכן יהיו כל הפירות של בעל השדה. לכן יש לבעל הזיתים חלק בזיתים רק בתוך ג' שנים הראשונות ורק אם אין הפירות אסורים משום ערלה, כלומר שנעקרו בגושיהן. וכן מתבאר מתוך דברי ה'''תוספות''' (ד"ה שנעקרו), שהוכיחו כן ממה שהזכירה הגמרא 'שנעקרו בגושיהן' שהרי לכאורה לא היה צריך לומר אלא בתוך שלוש שנים יחלוקו, לאחר שלוש לבעל הקרקע, שהרי דין הזיתים לא נוגע כלל לשאלה אם העצים נעקרו עם הגוש או לא, אלא ודאי שכל ענין הגמרא בזה הוא לומר שאם האילנות נעקרו בלא הגושים, צריך למנות להם מחדש שנות ערלה, וממילא כל שלוש שנים ראשונות הפירות אסורים, וכל דין המשנה 'יחלוקו' אינו ישים. | '''רש"י''' (קא א ד"ה ולאחר שלוש) מפרש שטעם הדבר קשור עם מנין שנות ערלה של האילנות, שאם לא נעקרו עם גושיהן, הרי שצריך למנות להם מחדש שנות ערלה, וממילא יהיו אסורים כל שלוש שנים ראשונות. וכן אפילו אם נעקרו בגושיהן אבל עברו ג' שנים, לאחר מכן כבר יונקים הם מהקרקע החדשה ולכן יהיו כל הפירות של בעל השדה. לכן יש לבעל הזיתים חלק בזיתים רק בתוך ג' שנים הראשונות ורק אם אין הפירות אסורים משום ערלה, כלומר שנעקרו בגושיהן. וכן מתבאר מתוך דברי ה'''תוספות''' (ד"ה שנעקרו), שהוכיחו כן ממה שהזכירה הגמרא 'שנעקרו בגושיהן' שהרי לכאורה לא היה צריך לומר אלא בתוך שלוש שנים יחלוקו, לאחר שלוש לבעל הקרקע, שהרי דין הזיתים לא נוגע כלל לשאלה אם העצים נעקרו עם הגוש או לא, אלא ודאי שכל ענין הגמרא בזה הוא לומר שאם האילנות נעקרו בלא הגושים, צריך למנות להם מחדש שנות ערלה, וממילא כל שלוש שנים ראשונות הפירות אסורים, וכל דין המשנה 'יחלוקו' אינו ישים. <BR/> | ||
גם ה'''רשב"א''' (קא א ד"ה הא דקאמר) הסכים לדברי רש"י ותוספות שענין הגושים כאן הוא מצד איסור ערלה, אלא ששואל הרשב"א, אם נעקרו בגושיהן, איזו טענה יש לבעל הקרקע, והרי יכולים לחיות בהם ומצילים את אותם מן הערלה, ולמה לא יהיה הכל לבעל הזיתים (וכפי דעת עולא בתחילת הסוגיה)? והשיב, שאמנם יכולים הם לחיות מכח הגושים, אבל אינם יכולים לגדל פירות, ואף אם יגדלו יהיו מועטין. | |||
אמנם ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=12&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=71&perek=4&halocha=10 (שכנים ד י)] לא הזכיר כלל ענין הערלה, ונראה מדבריו שאין כאן שום שייכות לדיני ערלה. שהוא כתב את ההלכה שאמר ריש לקיש כפשוטה, שאם נעקרו בגושיהן, חולקים כל ג' שנים הראשונות, ולאחר מכן הכל לבעל השדה, ולבסוף הוסיף שאם לא נעקרו בגושיהן, הכל לבעל הקרקע מיד. כלומר, אין צריך לחכות ג' שנות ערלה, אלא מותרים לו מיד. | אמנם ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=12&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=71&perek=4&halocha=10 (שכנים ד י)] לא הזכיר כלל ענין הערלה, ונראה מדבריו שאין כאן שום שייכות לדיני ערלה. שהוא כתב את ההלכה שאמר ריש לקיש כפשוטה, שאם נעקרו בגושיהן, חולקים כל ג' שנים הראשונות, ולאחר מכן הכל לבעל השדה, ולבסוף הוסיף שאם לא נעקרו בגושיהן, הכל לבעל הקרקע מיד. כלומר, אין צריך לחכות ג' שנות ערלה, אלא מותרים לו מיד. | ||
<BR/>ה'''מגיד משנה''' העיר על דבר זה, והעלה אפשרות שכוונת הרמב"ם היא רק לענין הנאה מהעצים שאין עליהם איסור ערלה, ומהן יכול בעל הקרקע להינות גם בג' שנים ראשונות, אם נעקרו בלא הגושים. והסכים לפירוש זה בעל '''מרכת המשנה''' (חעלמא). | |||
אלא שעל הסבר זה הקשו כמה מפרשים שהוא דחוק, שהרי בתחילת דבריו מדבר הרמב"ם על חלוקת הפירות, ואיך נטה דבריו כאן לענין עצים בלבד? לכן הסבירו בדברי הרמב"ם שכאן אין חשש ערלה כלל, ואינו דומה למשנה בערלה ששטף נהר זיתיו וכו', ומחלקים באופן הבא: | |||
*לדעת '''אבן האזל''' יש לחלק בין מקרה שבו הנהר עקר את הזיתים וגם שתלן לתוך שדה חבירו, לבין מקרה שהוא רק עקר, ואחר כך ניטעו שנית במקום אחר בידי אדם. שלפי הרמב"ם כל שלא נטעו אדם בידיים אינו חייב בערלה כלל, ובזה מדברת הגמרא בבבא מציעא, ולכן אפילו נעקרו בלא גושיהן, אין צריך למנות שנות ערלה מחדש. לעומת זאת המשנה בערלה מדברת על מקרה שבו הנהר רק עקר, ואחר כך בעל העצים הלך ונטען במקום אחר, שבזה חייב שוב למנות שוב ערלה, אלא אם כן נעקרו בגושיהן ויכולים לחיות. | |||
== גדר יכול לחיות == | == גדר יכול לחיות == | ||