הבדלים בין גרסאות בדף "הנכנס ומצא ציבור מתפללים"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←האם רבי יהושע בן לוי מודה לרב הונא
| שורה 4: | שורה 4: | ||
= הכרעת ההלכה במחלוקת האמוראים = | = הכרעת ההלכה במחלוקת האמוראים = | ||
מדברי הגמרא, שרב אדא בר אהבה מסכים להלכה לריב"ל, משמע שהלכה כמותו. ואכן '''רבנו יונה''' (כא ב מדפי הרי"ף ד"ה "במאי") '''והרמב"ם''' (היד החזקה י טז) פסקו כדעת ריב"ל, שיחיד אינו אומר קדושה, ולכן אם הגיע באיחור למניין, לא יוכל להתחיל אם לא יספיק לומר קדושה עם הציבור. וכתב '''הב"י''' (או"ח קט א), שכן דעת הראשונים. וביאר '''הגר"א''', שהלכה כריב"ל, כיוון שהלכה כמותו נגד ר' יוחנן, וכל שכן נגד רב, וכל שכן נגד רב הונא. וכן כתב '''הב"ח''' (קט א), שהלכה כריב"ל. וכתב '''הב"ח''' (קט ב), שהוא הדין למצב שהגיע קודם קדושה, ואם יתחיל לא יספיק להגיע עם החזן לקדושה, לא יוכל להתחיל להתפלל קודם קדושה. | מדברי הגמרא, שרב אדא בר אהבה מסכים להלכה לריב"ל, משמע שהלכה כמותו. ואכן '''רבנו יונה''' (כא ב מדפי הרי"ף ד"ה "במאי") '''והרמב"ם''' (היד החזקה י טז) פסקו כדעת ריב"ל, שיחיד אינו אומר קדושה, ולכן אם הגיע באיחור למניין, לא יוכל להתחיל אם לא יספיק לומר קדושה עם הציבור. וכתב '''הב"י''' (או"ח קט א), שכן דעת הראשונים. וביאר '''הגר"א''', שהלכה כריב"ל, כיוון שהלכה כמותו נגד ר' יוחנן, וכל שכן נגד רב, וכל שכן נגד רב הונא. וכן כתב '''הב"ח''' (קט א), שהלכה כריב"ל. וכתב '''הב"ח''' (קט ב), שהוא הדין למצב שהגיע קודם קדושה, ואם יתחיל לא יספיק להגיע עם החזן לקדושה, לא יוכל להתחיל להתפלל קודם קדושה. | ||
וכן כתבו '''הטור והשולחן ערוך''' (קט א), שמי שאיחר לתפילה, לא יתחיל אם לא יספיק לסיים קודם שיגיע הש"ץ לקדושה (אמנם כתבו שיש לחשוש גם למודים, והטעם לכך מבואר להלן). | |||
= דעת רב הונא- מדוע צריך לסיים תפילתו לפני שהחזן מגיע למודים = | = דעת רב הונא- מדוע צריך לסיים תפילתו לפני שהחזן מגיע למודים = | ||
| שורה 11: | שורה 13: | ||
אמנם דעת '''האור זרוע''' (א צז), שהטעם שלא יתחיל להתפלל אם לא יספיק למודים הוא, שצריך לומר עם הציבור מודים דרבנן, ולכן גם אם יגיע עם הש"ץ למודים, אסור לו להתחיל, כיוון שלא יוכל לומר מודים דרבנן. וכן נראים דברי '''רבנו יונה''' (בדפי הרי"ף כא ב ד"ה "במאי"), שלדעת רב הונא צריך לומר מודים דרבנן עם הציבור. וכן כתב '''במעדני יו"ט''' (ג יח ע). | אמנם דעת '''האור זרוע''' (א צז), שהטעם שלא יתחיל להתפלל אם לא יספיק למודים הוא, שצריך לומר עם הציבור מודים דרבנן, ולכן גם אם יגיע עם הש"ץ למודים, אסור לו להתחיל, כיוון שלא יוכל לומר מודים דרבנן. וכן נראים דברי '''רבנו יונה''' (בדפי הרי"ף כא ב ד"ה "במאי"), שלדעת רב הונא צריך לומר מודים דרבנן עם הציבור. וכן כתב '''במעדני יו"ט''' (ג יח ע). | ||
= דיון בדין שאסור להתחיל אם לא יספיק לכרוע עם הציבור במודים = | |||
'''המהר"י אבוהב''' (הובא בב"י קיג א) הקשה על הטעם שכתבו הראשונים לכך שלא יוכל להתחיל להתפלל אם לא יספיק למודים, שזה משום שעליו לכרוע עם הציבור (כאמור, כן כתבו התוס' והרא"ש, וגם האחרונים נקטו טעם זה): מדוע לא יוכל להתחיל להתפלל לפני מודים, ויכרע כשהחזן יגיע למודים כשיהיה באמצע ברכה? | |||
ותירץ '''הב"י''' (קט א), שלא סומכים על כך שישחה באמצע ברכה. ובמקום אחר כתב (קיג א), שמתירים לו להתחיל להתפלל אם יספיק להגיע לברכה שצריך לכרוע בה, שאז יוכל לצמצם עצמו בתפילתו ולהספיק להגיע לשם. וכעין זה כתב '''במשנ"ב''' (קט י), שהטעם שאין להתיר לו להתחיל בתפילתו הוא שמא ישכח לכרוע במודים כיוון שאינו מחויב לכרוע שם מצד תפילתו. וכתב בשם הפר"ח, שאם ייתן ליבו לזה, ייטרד ולא יכוון בתפילתו. | |||
'''והט"ז''' (קט, ב) כתב, שאם הטעם שכורע הוא משום שנראה לו שראוי לכרוע, מותר לכרוע באמצע ברכה. אבל אם כורע רק משום שהציבור כורע שם, ולא מצד עצם התפילה, נחשב קצת כהפסקה, ולכן אין לו להתחיל אם לא יסיים קודם מודים. | |||
'''ובעטרת זקנים''' כתב בשם '''מוהר"ר יהושע''' ר"מ דק"ק קראק, ששחייה של מודים היא שחייה של מצווה, ולכן בשחייה של רשות כשנמצא באמצע תפילה, לא יפטור לכתחילה שחייה של מצווה. ורק אם נמצא גם הוא במודים או בברכה ששוחים בה, הוי שחייה של מצווה ויוצא בזה. | |||
= האם רבי יהושע בן לוי מודה לרב הונא = | = האם רבי יהושע בן לוי מודה לרב הונא = | ||
דעת ריב"ל היא, כאמור, שיחיד שאיחר למניין לא יוכל להתחיל להתפלל אם לא יספיק לקדושה, וזה משום שאין היחיד אומר קדושה, ולכן צריך לענות לקדושה של החזן. וכתב '''הרא"ש''' (ג יח), שאם יוכל להתחיל ולהספיק לקדושה, יוכל לנהוג כן, ויאמר עם הש"ץ את הקדושה מילה במילה. וכתב '''הלחם חמודות''', שמקורו בדברי רב האי גאון שהובאו ברי"ף, שהמנהג שאם נכנס לבית הכנסת ומצא ציבור מתפללים, ימתין לתחילת חזרת הש"ץ, ויאמר עם הציבור מילה במילה עד שיענה קדושה, שמה שאמרו שצריך להתחיל ולגמור קודם שיגיע החזן לקדושה, זה רק כשמתחיל לפני החזן, אבל אם מתחיל איתו- מותר. | דעת ריב"ל היא, כאמור, שיחיד שאיחר למניין לא יוכל להתחיל להתפלל אם לא יספיק לקדושה, וזה משום שאין היחיד אומר קדושה, ולכן צריך לענות לקדושה של החזן. וכתב '''הרא"ש''' (ג יח), שאם יוכל להתחיל ולהספיק לקדושה, יוכל לנהוג כן, ויאמר עם הש"ץ את הקדושה מילה במילה. וכתב '''הלחם חמודות''', שמקורו בדברי '''רב האי גאון''' שהובאו ברי"ף, שהמנהג שאם נכנס לבית הכנסת ומצא ציבור מתפללים, ימתין לתחילת חזרת הש"ץ, ויאמר עם הציבור מילה במילה עד שיענה קדושה, שמה שאמרו שצריך להתחיל ולגמור קודם שיגיע החזן לקדושה, זה רק כשמתחיל לפני החזן, אבל אם מתחיל איתו- מותר. | ||
אלא שנחלקו הדעות האם ריב"ל מודה לרב הונא לעניין זה שלא יתחיל אם לא יספיק למודים, או שחלוק עליו גם בזה. מדברי הגמ' שציינה שנחלקו האמוראים רק לעניין אם יחיד אומר קדושה, משמע שכו"ע מודים שיש לחשוש למודים, ומאידך מפשט דברי ריב"ל משמע שאינו חושש למודים | אלא שנחלקו הדעות האם ריב"ל מודה לרב הונא לעניין זה שלא יתחיל אם לא יספיק למודים, או שחלוק עליו גם בזה. מדברי הגמ' שציינה שנחלקו האמוראים רק לעניין אם יחיד אומר קדושה, משמע שכו"ע מודים שיש לחשוש למודים, ומאידך מפשט דברי ריב"ל משמע שאינו חושש למודים: | ||
'''התוס'''' (כא ב ד"ה "עד") '''והרא"ש''' (ג יח) הביאו את מנהגו של ר"ת, שאם היה באמצע עמידה כשהחזן הגיע למודים, היה כורע עם הציבור. וכתבו שניהם שלכתחילה אין לעשות כן. ומכאן כתב '''הב"י''' (או"ח קט א) בדעתם, שריב"ל מקבל את דברי רב הונא לעניין מודים. וכן '''כתב מהרלנ"ח''' (הובא בחידושי הגהות על הטור א הוצאת שירת דבורה), שמסתבר שריב"ל ורב הונא אינם חולקים אלא בקדושה, אבל במודים לכו"ע אסור. וכן דעת '''הסמ"ק''' (יא עמוד יד). | '''התוס'''' (כא ב ד"ה "עד") '''והרא"ש''' (ג יח) הביאו את מנהגו של ר"ת, שאם היה באמצע עמידה כשהחזן הגיע למודים, היה כורע עם הציבור. וכתבו שניהם שלכתחילה אין לעשות כן. ומכאן כתב '''הב"י''' (או"ח קט א) בדעתם, שריב"ל מקבל את דברי רב הונא לעניין מודים. וכן '''כתב מהרלנ"ח''' (הובא בחידושי הגהות על הטור א הוצאת שירת דבורה), שמסתבר שריב"ל ורב הונא אינם חולקים אלא בקדושה, אבל במודים לכו"ע אסור. וכן דעת '''הסמ"ק''' (יא עמוד יד). | ||
| שורה 23: | שורה 34: | ||
'''בדרכ"מ''' (קט א) כתב, '''שמהרי"ל''' (תפילה ב) נהג להתחיל אע"פ שלא היה מסיים קודם מודים. ונראה שהוא נוקט בדעת הרמב"ם, שריב"ל חולק על רב הונא, ולא חושש למודים. וכן כתב בדעתו '''בערוה"ש''' (קט ד). אמנם בדרכ"מ כתב, שאפשר שזה משום שהשעה עוברת, היינו שאם ימתין אולי לא יספיק להתפלל בזמן תפילה. אך תמה עליו בערוה"ש, שדוחק לבארו כן, ומה שגם שידוע שהקדמונים היו מתפללים בבוקר. | '''בדרכ"מ''' (קט א) כתב, '''שמהרי"ל''' (תפילה ב) נהג להתחיל אע"פ שלא היה מסיים קודם מודים. ונראה שהוא נוקט בדעת הרמב"ם, שריב"ל חולק על רב הונא, ולא חושש למודים. וכן כתב בדעתו '''בערוה"ש''' (קט ד). אמנם בדרכ"מ כתב, שאפשר שזה משום שהשעה עוברת, היינו שאם ימתין אולי לא יספיק להתפלל בזמן תפילה. אך תמה עליו בערוה"ש, שדוחק לבארו כן, ומה שגם שידוע שהקדמונים היו מתפללים בבוקר. | ||
'''ובבירור הלכה''' (קט א) הרחיב בנידון, וכתב שדעת '''המאירי''' ג"כ כרמב"ם, שאין לחשוש למודים, ושכן נראית דעת '''ר"ח, מחזור ויטרי, סמ"ג, פסקי הריא"ז, א"ח, כלבו ו'''ספר '''צידה לדרך''', שלא הזכירו דין מודים. ומאידך ציין שם בבירור הלכה ראשונים רבים שחולקים על הרמב"ם, וחוששים למודים: ס'''ידור רס"ג, האשכול, שיבולי לקט, ספר האורה, רא"ה, תוספות רבנו פרץ, המכתם ואגודה.''' וכתב שם, שבספר '''נחלת דוד''' (ברכות כא ב) סובר שהרמב"ם מסכים שיש לחשוש למודים, אך כתב עליו בהלכה ברורה, שאין דבריו נכונים. | |||
'''ובבירור הלכה''' (קט א) הרחיב בנידון, וכתב שדעת '''המאירי''' ג"כ כרמב"ם, שאין לחשוש למודים, ושכן נראית דעת '''ר"ח, מחזור ויטרי, סמ"ג, פסקי הריא"ז, א"ח, כלבו ו'''ספר '''צידה לדרך''', שלא הזכירו דין מודים. | |||
ומאידך ציין שם בבירור הלכה ראשונים רבים שחולקים על הרמב"ם, וחוששים למודים: ס'''ידור רס"ג, האשכול, שיבולי לקט, ספר האורה, רא"ה, תוספות רבנו פרץ, המכתם ואגודה.''' | |||
וכתב שם, שבספר '''נחלת דוד''' (ברכות כא ב) סובר שהרמב"ם מסכים שיש לחשוש למודים, אך כתב עליו בהלכה ברורה, שאין דבריו נכונים | |||
'''בטור''' '''ובשו"ע''' (קט א) נקטו כדעה שריב"ל מסכים עם רב הונא לעניין מודים, שכן כתבו שיחיד שהגיע אחר קדושה, לא יתחיל אם לא יסיים עד מודים. וכן הסכימו '''הב"ח''' (קט א), '''המ"א''' (קט ב), '''המשנ"ב''' (קט ג) ורוב האחרונים. אולם '''בערוה"ש''' (קט ד) תמה על הטור והשו"ע, שלא הביאו את דעת הרמב"ם, ונקט למעשה שאין דין מודים כקדושה, ושנראה לו שכן המנהג גם עתה, שלא חוששים למודים. וכתב עוד, שממה שכתבו התוס' והרא"ש שר"ת כרע בלא אמירה כלל כשהיה באמצע תפילתו, והחזן הגיע למודים, משמע שר"ת סובר כרמב"ם, שאין לחשוש למודים, שאם לא כן, כיצד התחיל בתפילה. וגם בספר '''יוקח נא''' (קט ד) כתב לתמוה על השו"ע שלא הזכיר דינו של הרמב"ם שלא חושש למודים. והסיק, שאם רוצה להתחיל אחר קדושה ומסתפק אם יספיק למודים, יתחיל להתפלל, שאף לסוברים שיש לחוש למודים, מ"מ במקום ספק יכול להתחיל. | |||
= התחלת התפילה כשלא יספיק לקדיש = | |||
עוד נאמר בגמרא בברכות (כא, ב), שבין לדעת ריב"ל ובין לדעת רב הונא, אם נמצא באמצע תפילה לא מפסיק בדיבור כדי לענות. ושאלו שם בגמ' האם ניתן להפסיק לענות ל"יהא שמו הגדול מבורך" (היינו יהא שמיה רבה מברך). ואמר רב דימי שאמרו תלמידי ר' יוחנן בשמו שמפסיק, אך אין הלכה כך. | עוד נאמר בגמרא בברכות (כא, ב), שבין לדעת ריב"ל ובין לדעת רב הונא, אם נמצא באמצע תפילה לא מפסיק בדיבור כדי לענות. ושאלו שם בגמ' האם ניתן להפסיק לענות ל"יהא שמו הגדול מבורך" (היינו יהא שמיה רבה מברך). ואמר רב דימי שאמרו תלמידי ר' יוחנן בשמו שמפסיק, אך אין הלכה כך. | ||