171
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו דהעזה"
←שיטת הרמב"ן והר"ן
| שורה 63: | שורה 63: | ||
כדי להסביר חילוק זה נקדים ונסביר הבדל יסודי בין ממון לשבועה: כדי להוציא ממון ממוחזק צריך בית-הדין וודאות גמורה שאין טענת המוחזק נכונה והצדק עם מוציא הממון, ולעומת זאת, די לבית הדין בספק כדי לחייב את בעל הדין שבועה שחייבתו התורה. | כדי להסביר חילוק זה נקדים ונסביר הבדל יסודי בין ממון לשבועה: כדי להוציא ממון ממוחזק צריך בית-הדין וודאות גמורה שאין טענת המוחזק נכונה והצדק עם מוציא הממון, ולעומת זאת, די לבית הדין בספק כדי לחייב את בעל הדין שבועה שחייבתו התורה. | ||
אומר הרמב"ן, כי לא מצינו בשום מקום שאמרה התורה שלמיגו דהעזה אין כח הוכחה כלל, ושאין האדם נאמן על ידו כלל, ומוסיף כי פירוש דברי הגמרא "אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו" אינו שלא ייתכן כלל שאדם יעיז פניו, אלא שאין אנו סומכים לגמרי שאדם זה היה מעיז פניו, אלא חוששים שמא לא היה מעיז. ביאור הדברים הוא שכשיש לאדם מיגו דהעזה, אין בידינו ידיעה וודאית שלא היה מעיז בטענה האחרת, אלא אנו מסופקים אם היה האדם מעיז או לא מעיז, שכן ייתכן שאדם זה הוא אדם עז רוח, שכן היה מעיז פניו בפני בעל חובו, וכלפי אדם שכזה חזרה ראיית המיגו. לפיכך, ראיית 'מיגו דהעזה' אמנם אינה ראייה חזקה וודאית שהאדם דובר אמת, שמא לא היה מעיז, אך מנגד מיגו דהעזה הוא "מיגו חלש", או כלשון הר"ן "מיגו גרוע", הוא כן יוצר בליבנו ספק מסוים, שמא בעל דין זה כן היה מעיז | אומר הרמב"ן, כי לא מצינו בשום מקום שאמרה התורה שלמיגו דהעזה אין כח הוכחה כלל, ושאין האדם נאמן על ידו כלל, ומוסיף כי פירוש דברי הגמרא "אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו" אינו שלא ייתכן כלל שאדם יעיז פניו, אלא שאין אנו סומכים לגמרי שאדם זה היה מעיז פניו, אלא חוששים שמא לא היה מעיז. ביאור הדברים הוא שכשיש לאדם מיגו דהעזה, אין בידינו ידיעה וודאית שלא היה מעיז בטענה האחרת, אלא אנו מסופקים אם היה האדם מעיז או לא מעיז, שכן ייתכן שאדם זה הוא אדם עז רוח, שכן היה מעיז פניו בפני בעל חובו, וכלפי אדם שכזה חזרה ראיית המיגו. לפיכך, ראיית 'מיגו דהעזה' אמנם אינה ראייה חזקה וודאית שהאדם דובר אמת, שמא לא היה מעיז, אך מנגד מיגו דהעזה הוא "מיגו חלש", או כלשון הר"ן "מיגו גרוע", הוא כן יוצר בליבנו ספק מסוים, שמא בעל דין זה כן היה מעיז פניו. | ||
בדיני ממונות, הכלל הוא שכדי להוציא ממון ממוחזק צריך ראיה וודאית, וכל זמן שאנו מסופקים אם טענת המחזיק טובה או לא, יישאר הממון ביד המוחזק. כאשר ישנה תביעה להוציא ממון מבעל הדין, ומנגד יש לו מיגו דהעזה, בית-הדין מסופקים אם אדם זה אכן לא היה מעיז לטעון את טענת ההעזה, ובטלה ראיית המיגו, או שמא באמת אדם זה היה מוכן גם להעיז ולטעון את טענת ההעזה, ובמקרה כזה חזרה ראיית המיגו, שהרי "מה לו לשקר". לכן כשיש לאדם מיגו דהעזה, זהו אכן מיגו חלש שלא מוכיח בוודאות שדבריו של המוחזק אמת, אך יש ביד מיגו זה כדי לערער את הוודאות שהמוחזק בוודאי חייב בדין, שמא יכול היה להעיז פניו, ומה לו לשקר. על כן לא מוציאים ממון ממוחזק שיש לו 'מיגו דהעזה', שאין מוציאים ממון ממוחזק אלא בראיה גמורה. | בדיני ממונות, הכלל הוא שכדי להוציא ממון ממוחזק צריך ראיה וודאית, וכל זמן שאנו מסופקים אם טענת המחזיק טובה או לא, יישאר הממון ביד המוחזק. כאשר ישנה תביעה להוציא ממון מבעל הדין, ומנגד יש לו מיגו דהעזה, בית-הדין מסופקים אם אדם זה אכן לא היה מעיז לטעון את טענת ההעזה, ובטלה ראיית המיגו, או שמא באמת אדם זה היה מוכן גם להעיז ולטעון את טענת ההעזה, ובמקרה כזה חזרה ראיית המיגו, שהרי "מה לו לשקר". לכן כשיש לאדם מיגו דהעזה, זהו אכן מיגו חלש שלא מוכיח בוודאות שדבריו של המוחזק אמת, אך יש ביד מיגו זה כדי לערער את הוודאות שהמוחזק בוודאי חייב בדין, שמא יכול היה להעיז פניו, ומה לו לשקר. על כן לא מוציאים ממון ממוחזק שיש לו 'מיגו דהעזה', שאין מוציאים ממון ממוחזק אלא בראיה גמורה. | ||
לעומת זאת, בדיני שבועות, אין מיגו דהעזה פוטר מהחיוב להישבע. | לעומת זאת, בדיני שבועות, אין מיגו דהעזה פוטר מהחיוב להישבע. שכאשר התורה הטילה על האדם חיוב שבועה, חלה עליו חובה מן התורה לברר הדין ולהישבע. ואף שמנגד יש לו מיגו דהעזה, ואנו מסופקים אם היה מעיז או לא היה מעיז, חלה עליו חובת השבועה שהטילה עליו התורה, ועליו להישבע, שכל זמן שאין אנו יודעים בוודאי, בראיה ברורה, שדבריו אמת אף ללא שבועה, הטילה עליו התורה חובת בירור, ויזכה בדין רק ע"י השבועה. | ||
==שיטת קצות החושן עפ"י הרשב"א== | ==שיטת קצות החושן עפ"י הרשב"א== | ||