10,100
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ביטול חמץ"
אין תקציר עריכה
| שורה 16: | שורה 16: | ||
'''רש"י''' (ו ב ד"ה ודעתו) כותב שהביטול נועד מחשש שאם אדם ימצא חמץ שחשוב הוא בעיניו, עלול הוא לחוס עליו מלשורפו, וישהה אותו אפילו רגע, ובכך עובר הוא על איסור 'בל יראה ובל ימצא'. אמנם אם ביטל הוא את החמץ קודם הפסח, לפני שהגיע זמן איסורו, אינו עובר, שהרי השבית את כל החמץ. | '''רש"י''' (ו ב ד"ה ודעתו) כותב שהביטול נועד מחשש שאם אדם ימצא חמץ שחשוב הוא בעיניו, עלול הוא לחוס עליו מלשורפו, וישהה אותו אפילו רגע, ובכך עובר הוא על איסור 'בל יראה ובל ימצא'. אמנם אם ביטל הוא את החמץ קודם הפסח, לפני שהגיע זמן איסורו, אינו עובר, שהרי השבית את כל החמץ. | ||
<BR/>'''תוספות''' (ד"ה ודעתיה) הקשו על רש"י, שלפי זה אינו מובן מהי קושית הגמרא מיד לאחר מכן, שיבטל את החמץ לכשימצא אותו? והרי הוא חס עליה מלבטלה? לכן מפרשים התוספות ושדעתו עליה הכוונה שאינו בטל מאליו כמו פירורין. | <BR/>'''תוספות''' (ד"ה ודעתיה) הקשו על רש"י, שלפי זה אינו מובן מהי קושית הגמרא מיד לאחר מכן, שיבטל את החמץ לכשימצא אותו? והרי הוא חס עליה מלבטלה? לכן מפרשים התוספות ושדעתו עליה הכוונה שאינו בטל מאליו כמו פירורין. | ||
<BR/>ב'''רבנו יהונתן''' על הרי"ף (ו ב) כתב כפירוש רש"י, והסביר ששאלת הגמרא שיבטל לכשימצא, הכוונה שכיון שזריז הוא כל כך במצוה לבדוק את החמץ, וגם שומע לתקנה לבטלו, אם כן מה לנו לתקן שיבטל בשעת הבדיקה, הרי ודאי יהיה זריז לבטלה תיכף כשימצאנה? | |||
== הטעם שאינו עובר על איסור לאחר ביטול == | == הטעם שאינו עובר על איסור לאחר ביטול == | ||
ה'''ריטב"א''' (ד"ה אמר רב יהודה) הביא יש מפרשים, שהביטול מועיל להינצל מאיסור, לפי שאחר הביטול, שוב אין עליו תורת לחם. אך כתבו התוספות שפירוש זה אינו נכון, שאין הדבר תלוי בדיבורו, ועוד, שאם כן ניתן יהיה לבטלו אף לאחר איסורו. אלא כתבו בשם '''רבנו תם''' (דרוש מקור) שהוא מדין הפקר, שכשאדם מבטל החמץ הוא מפקירו ושוב אינו שלו. ואף שקיימא לן בדרך כלל שהפקר הוא דווקא בפני שלושה, מ"מ זהו מדרבנן, אך מדאורייתא בינו לבין עצמו סגי. אף שאינו אומר כאן לשון הפקר, אלא לשון ביטול שאינו מועיל בהפקר דעלמא, כיון שמצד הדין אין החמץ ברשותו, אלא שעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו לעבור עליו, לכן כשמסתלק ממנו סגי וחשוב כהפקר. | ה'''ריטב"א''' (ד"ה אמר רב יהודה) הביא יש מפרשים, שהביטול מועיל להינצל מאיסור, לפי שאחר הביטול, שוב אין עליו תורת לחם. כן מובא פירוש זה ב'''רבנו יהונתן''' על הרי"ף שכשמבטלו מתורת אוכל, הוי כמי שטח פניה בטיט<ref>אמנם הביא גם את דעת הראשונים הרווחת, שהוא מדין הפקר וכדלהלן.</ref>. | ||
<BR/>אך כתבו התוספות שפירוש זה אינו נכון, שאין הדבר תלוי בדיבורו, ועוד, שאם כן ניתן יהיה לבטלו אף לאחר איסורו. אלא כתבו בשם '''רבנו תם''' (דרוש מקור) שהוא מדין הפקר, שכשאדם מבטל החמץ הוא מפקירו ושוב אינו שלו. ואף שקיימא לן בדרך כלל שהפקר הוא דווקא בפני שלושה, מ"מ זהו מדרבנן, אך מדאורייתא בינו לבין עצמו סגי. אף שאינו אומר כאן לשון הפקר, אלא לשון ביטול שאינו מועיל בהפקר דעלמא, כיון שמצד הדין אין החמץ ברשותו, אלא שעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו לעבור עליו, לכן כשמסתלק ממנו סגי וחשוב כהפקר. | |||
ראשונים | ראשונים רבים הסכימו לדברי התוספות שהביטול מועיל מדין הפקר. כן כתב ה'''ר"ן''' בחידושיו (ו ב ד"ה הבודק צריך) והוכיח זאת מן הסוגיה, שהביאה את הברייתא לגבי סופי תאנים, שם ודאי מדין הפקר הוא. והוסיף שאף שבעלמא לא מועיל הפקר בלב, ולא מועיל הפקר בלא יציאה מרשות בעלים לרשות זוכה, הכא שאני, לפי שחמץ אינו ברשותו של אדם ורק עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו, ולכן בגילוי דעתא סגי. | ||
== ביטול על ידי שליח == | == ביטול על ידי שליח == | ||
| שורה 28: | שורה 30: | ||
ה'''ריטב"א''' (ד"ה אמר רב יהודה) כותב שהביטול צריך להיות בשעת הבדיקה. | ה'''ריטב"א''' (ד"ה אמר רב יהודה) כותב שהביטול צריך להיות בשעת הבדיקה. | ||
== אופן ונוסח הביטול == | == אופן ונוסח הביטול == | ||
== הערות שוליים == | |||
{{הערות שוליים}} | |||