נטילת שכר עבור לימוד תורה

מקורות
משנה:	אבות ד ה
רמב"ם:	תלמוד תורה ג י
שולחן ערוך:	רמ"א יורה דעה רמו כא

הסוגיה עוסקת בשאלה האם מותר לאדם להתפרנס או ליטול שכר על לימוד תורה

פירוש המשניות לרמב"ם

"רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם וכך היה הלל אומר ודישתמש בתגא חלף הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם" (אבות ד, ה)

הרמב"ם כותב בפתח דבריו שהוא יודע שדבריו "לא ימצאו חן בעיני רוב גדולי התורה, ואולי אף כולם" אך בכל זאת הרמב"ם בוחר להגיד את דבריו וכותב: אסור לאדם ליהנות בעולם הזה מהתורה ומי שעושה כך הכרית את נפשו מהעולם הבא ,ולצערנו אנשים מתרשלים בדבר זה וקבעו שחובה על האדם לפרנס תלמידי חכמים הנהגה זאת טעות מוחלטת ואין לה מקור בתורתנו. ובנוסף לא ראינו מקור בחז"ל לכך שהם קבצו נדבות לישיבה או למרביצי תורה אלא כל אחד חי על ידי מעשה ידיו אחד העשיר ואחד העני ולא חס וחלילה שאנשי דורם לא היו מתנדבים אלא אותו תלמיד חכם העני ידע שאסור לא לקחת מהציבור אלא היה מתפרנס מכוחות עצמו. הרמב"ם מביא כמה וכמה ראיות לכך -

א.הלל הזקן היה חוטב עציים במקצועו וגם למד אצל שמעיה ואבטליון -(יומא לה ב)

ב.חנניה בן דוסא שבת כל מעידה עליו שכל העולם ניזון בזכותו היה מסתפק בקב חרובים מערב שבת עד ערב שבת ולא ביקש מאף אחד -(ברכות יז ב')

ג.קרנא היה דיין באר"י והיה דולה מים וכשהיו באים לפניו בעלי הדינים היה אומר להם או שתביאו מישהו שידלה במקומי או שתתנו לי שכר בטלה על זה שאני לא עובד (כתובות קה א')

ד.לא מצינו מקור לתלמיד חכם עני שגער על אנשי דורו שלא מפרנסים אותו

יש כאלו שיבוא ויטענו על ידי סיפורים או פסוקים ששם יראה שאולי יהיה מותר ליטול שכר על לימוד תורה אך ראיות אלו אינם ראיות הם מדברים על בעלי מומים או תלמידי מבוגרים שאין להם דרך אחרת לחיות אלא על ידי לקיחת ממון ומאחר שרצון התורה שיחיו ולא שימותו לכן הותר להם להתפרנס מהציבור והן:

ה. הפסוק "הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה"(משלי לא יד')-התורה נמשלה לאונית סוחר וכבר היא תדאג לפרנסה" פסוק זה חל רק על תלמידי חכמים זקנים ובעלי מומים אך לא על תלמידי חכמים שיכולים להתפרנס בכוחות עצמם ,גם בעלי מומים אם הם יכולים להתפרנס בכוחות עצמם חייבים להתפרנס בכוחות עצמם ואת זה למדנו

ו.מרב יוסף שהיה עיוור ולמרות זאת היה סבל של קורות והיה אומר "גדולה מלאכה שמחממת את בעליה" זאת אומרת רב יוסף היה שמח בעבודתו ומסתפק בה ולא פשט יד לעזרה מן הציבור (גיטין סז ב')

ז. יש אנשים שאומרים "הרוצה ליהנות ייהנה כאלישע ושלא ליהנות אל ייהנה כשמואל הרמתי" דבר זה לא דומה בכלל ומי שאומר זאת מטעה את הציבור ,לא שמענו שאלישע היה מקבל כסף מהציבור קל וחומר גובה כסף בשביל שיפרנסו אותו אלא היה אוכל ויושן אצל אנשים שיהיו מארחים אותו ולאחר מכן חוזר לעיסוקו. לעומת זאת שמואל לא היה מתכבד אצל אנשים שהיו מארחים אותו ובשביל כך ציינו חז"ל את מידתו של שמואל ,ששמואל אפילו שהיה בדרך היה יכול בשעת הדחק להתארח בחר בכל זאת שלא להתארח .

ח. מעשה בבעל כרם שתמיד היו גונבים לו ענבים מהכרם בתדירות והיה מצטער על כך כל עונת הבצירה ולאחר זמן הבצירה היו אנשים באים ואוספים את הצימוקים שהיו נשארים שהם היו הפקר ומותרים לכל ,יום אחד עבר ר' טרפון וישב וליקט מאותם צימוקים בעל הכרם חשב שזהו הגנב שהיתנקל עליו כל השנה התגבר עליו וקשר אותו בתוך שק , ר' טרפון הבין שהוא עומד להשליך אותו לנהר וישר צעק "אוי לך טרפון שזה הורגך" וכאשר בעל הכרם הבין שזה ר' טרפון שחרר אותו,ולאחר מעשה זה ר' טרפון היה מצטער כל חיו על כך שהציל את עצמו על ידי כיתרה של תורה למרות שהיה עשיר ויכל להציל את עצמו על ידי עשירותו. (נדרים סב א')

ט. בשנת בצורת רבי היה פותח את אוצרותיו והיה אומר שרק תלמידי חכמים שלמדו (גמרא,הגדה ,הלכה) שיגיעו עליו והוא יפרנס אותם יום אחד רבי יונתן בן עמרם נכנס ואמר לו פרנסני ככלב וכעורב ומכאן אנו רואים כמה תלמידי חכמים היו נזהרים ולא היו משתמשים בכיתרה של תורה בשביל להנות בעלום הזה (בבא בתרא ח א')

רבנו יונה ור' ברטנורא

גם ר' יונה ור' ברטנורא בפירושם למשנה מודים לדברי הרמב"ם ומזכירם חלק מראיותיו אך ר' ברטנורא מחדש ומתיר לראשי ישיבות ותלמידי חכמים שממונים על הציבור ליטול לשכר ולא רק זאת אלא מותר להם ליטול שכר כדי להתעשר.(לומד זאת מכהן גדול שהתורה כתבה בו "גדלהו מאחיו"(ויקרא כא י') וחכמים למדו שיש חובה על הכוהנים להעשיר אותו (יומא יח א') כך גם הציבור חייב להעשיר תלמידי חכמים)

פסיקת הרמב"ם

הרמב"ם בספר המדע לא חסך במילים קשות ופסק "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה .אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם. ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן. ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון. וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות" (הלכות תלמוד תורה ג י')

הלכה לאחר מכן הרמב"ם מדגיש את הערך הגדול במתפרנס במעשה ידיו "מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומדת חסידים הראשונים היא, ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב". (הלכות תלמוד תורה ג יא')

הטור ציטט את דברי הרמב"ם ופסקם להלכה ללא סיוג. (יו"ד הלכות תלמוד תורה רמו כא')