תשלומי תרומה לפי דמים או לפי מידה
סיכום ספק הגמרא האם חיוב תשלומי התרומה הם לפי המידה שאכל או לפי דמים שאכל
ספק הגמ'[עריכה | עריכת קוד מקור]
הגמ’ בפסחים {דף לב.} מסתפקת מהו חיוב התשלומין של התרומה, האם החיוב הוא להחזיר לכהן פירות שהשווי הכספי שלהם יהיה כפי השווי של הפירות תרומה שאכל, או שהחיוב זה להחזיר פירות אחרים שיהיו כפי מידת הפירות שאותם אכל.
ואומרת הגמ’ שהנפק"מ תיהיה במקרה שלאחר שאכל את התרומה התייקרו הפירות, שאם חייב לשלם את השווי הכספי של הפירות שאכל אז כל מה שהוא חייב זה רק להחזיר פירות כפי השווי בזמן שאכל, אבל אם החיוב זה לשלם כפי המידה אז חייב להביא את אותה מידת הפירות אפילו שעכשיו זה שווה יותר. ומדברי הגמ’ נראה שיש עוד נפק"מ האם חייב לשלם במקרה שאכל תרומת חמץ בפסח, שאם זה לפי דמים הוא פטור מלשלם, שהרי התרומה אז לא היתה שווה כלום אם כן אין שום שווי כספי שהוא צריך לשלם, אבל אם לפי מידה משלם אז צריך להחזיר תרומה כמו מה שאכל.
מסקנת הגמ[עריכה | עריכת קוד מקור]
שהדבר תלוי במחלוקת ר"ע ורבי יוחנן בן נורי האם האוכל תרומת חמץ בפסח חייב, שרבי יוחנן בן נורי שמחייב האוכל תרומת חמץ בפסח סובר שלפי מידה משלם, ולכן אפילו שהתרומה שאכל אינה שווה כלום בכל זאת הוא חייב להחזיר תרומה, שהרי החיוב שלו זה להחזיר פירות כמו שאכל אז גם כאן חייב להחזיר, ור"ע שפוטר את האוכל תרומת חמץ בפסח סובר שלפי דמים משלם, ולכן הוא פטור שהרי לא אכל משהו ששווה משהו אז בעצם אין לו מה להחזיר ולכן הוא פטור.
צדדי הספק[עריכה | עריכת קוד מקור]
ברש"י1 נראה שהבין שצדדי הספק הם, שמצד אחד מדוע שכאן יהיה שונה משאר חיובי תשלומין ואם בשאר חיובי תשלומין תמיד החובה שלו זה להחזיר את השווי הכספי אז מדוע שכאן יהיה שונה, אבל מצד שני הרי כאן התורה חייבה אותו להחזיר דווקא פירות אם כן יש לומר שכאן יש חיוב להחזיר בדיוק כמו שאכל וחייב להחזיר פירות כפי המידה שאכל.
פסיקת הלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
נחלקו בזה הראשונים, שיטת הרמב"ם שלפי דמים משלם, שהאוכל תרומת חמץ בפסח פטור מלשלם כמו הצד שלפי דמים משלם, אבל הראב"ד פסק שלפי מידה משלם, שהרי במשנה כתוב שהאוכל חמץ בפסח חייב לשלם כמו הצד שלפי דמים משלם, שהרי כך כתוב במשנה שחייב לשלם.
מקרה שוודאי הולכים בו לפי דמים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הגמ’ אומרת שבמקרה והפירות הזלו אין שם הבדל אם לפי דמים או לפי מידה משלם, היות וברור שחייב לשלם כפי השווי הכספי שלהם כפי איך שהיו שווים בזמן אכילתם, והיות ובוודאי אוכל תרומה לא אמור להיות פחות מגזלן, ובגזלן הדין הוא שאם הוזל שאינו יכול להחזיר חפץ כמו שגנב אלא חייב להחזיר את השווי הכספי בזמן הגניבה.
ובהסבר מדוע תרומה קשורה לגזלנות נאמרו שני הסברים, שיטת הרש"י2 שיש באוכל תרומה שני בעיות אחד עצם אכילת התרומה שתים שהוא גזילה מן הכהן, וכלפי הכהן הרי הוא גזלן וחייב לשלם כמו כל גזלן, ממילא הוא חייב כמו בגזלן רגיל. אבל בראשונים5 (רמב"ן רשב"א) משמע שיש הגדרה אחרת לענין, שגם אם נאמר שחייבים לשלם לפי מידה זה נוסף על החיוב לשלם לפי דמים, שהרי זה נאמר רק כדי להוסיף על החיוב להקדש שחייב גם לפי מידה, אם כן לא מסתבר שהתשלומי גזילה להקדש היו פחות מתשלומי גזילה הרגילים.
הרע"א (בגליון על הדף) שואל מדוע הגמ’ אומרת שבמקרה כזה אין ספק, הרי גם במקרה הזה יש ספק אם הוא חייב לשלם את התוספת של היוקר בכסף או בפירות, שאם לפי דמים משלם אז הוא חייב גם את התוספת בפירות, אבל אם לפי מידה הרי מספיק מה שהוא מביא מידה של הפירות כדי לכפר על מה שאכל ואת התוספת שחייב מדין גזלן ישלם כמו גזלן בכסף. ונאמרו בדבר שני תירוצים, השפת אמת מתרץ שהרי כל התשלומי תרומה הם בעצם תשלומי גזילה, אם כן גם אם לפי מידה משלם הוא חייב להביא את הכל בפירות שהרי גם התוספת זה תשלומי גזילה אז גם אותם חייב לשלם בפירות כמו כל תשלומי התרומה. אבל ברש"ש מתרץ בדיוק ההיפך שבמקרה כזה גם אם לפי דמים משלם הוא יכול לשלם את התוספת בכסף, שהרי הוא עשה את הכפרה כבר בזה שהוא הביא פירות באותו המידה שהוא אכל וכל מה שנשאר לו זה לשלם את הדמים של הגזלנות ואת זה יכול לעשות בכסף רגיל וזה לא קשור לפירות3.
1 שם בד"ה איבעיא להו ובד"ה גיורא "...אלא לפי דמים כשאר תשלומין…” 2 שם בד"ה כל היכא 3 לכאורה הדברים האלו מתאימים לשיטת הרש"י שהתשלום של התוספת זה דין אחר 4 לכאורה הדברים האלו מתאימים לשיטת הראשונים שהתשלום של התוספת זה לא דין מיוחד אלא הוא חלק מתשלומי התרומה וכל תשלומי התרומה הם תשלומי גזילה של הקדש 5 בכתובות
בשיחה יש להוסיף שלפי שיטת הראשונים שכל הדין של תשלומי התרומה זה דין של תשלומי גזילה אם כן יש עוד הסבר מדוע יש ללכת לפי דמים שהרי כל התשלום הזה הוא דין של תשלומי גזילה אם כן שיהיה לו את אותם הדינים