הבדלים בין גרסאות בדף "תערובת מין במינו"

[https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%9F_%D7%91%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%91%D7%98%D7%9C הר"ן בנדרים] (נב. ד"ה וקשיא) מסביר את הסברות במחלוקת רבי יהודה וחכמים. הוא מסביר שהסיבה שרבי יהודה סובר שמין במינו לא בטל הוא מפני "לפי שכל דבר שהוא דומה לחבירו... מעמידו ומחזקו", ואילו חכמים סוברים שאין ללכת אחר הדמיון בעצם, אלא אחר איסורם והיתרם, וכיוון שאחד איסור ואחד היתר, הרי שאינם נחשבים מאותם המין, ואילו איסורים מאותם הסוג- כמו דמים שעולים על גבי המזבח, דווקא הם ייחשבו כמין במינו ולא יתבטלו זה בזה. ראה עוד בדעת הר"ן [http://www.etzion.org.il/he/%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%91%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95 בקישור.]         

'''במסכת פסחים''' (ל.) אומר רבא שהלכה חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו- אסור במשהו. '''רש"י''' (שם) סובר שמין במינו לא בטל כלל, אפי' באלף. '''ור"ת''' (תוס' בפסחים ל. ד"ה אמר) שסובר שמן התורה בטל ברוב כיוון שאינו נותן טעם, אלא שחכמים הצריכו לבטל אותו בשישים.          

 

וכתב הב"י שגם הרא"ש סבר כר"ת, ומשמע שכך פוסק. וכך אכן כתב בשו"ע: "וכן אם הוא מין במינו, כיון שאין לעמוד על הטעם משערים בשישים" (תרגום מארמית).    

 

* [סוגיה משיקה לסוגיה זו]