הבדלים בין גרסאות בדף "תערובת"

וכן בריחא מלתא דסובר הרי"ף דרב כלוי, דלא שייך לאסור הריח עצמו אף על פי שהוא ריח של איסור כיון שאינו טעם, דדוקא טעם כעיקר, אבל ריח לא (והשתא הדר ביה ממה שדימה דברי אביי להא דרב, דלאביי ודאי יש לאסור ריח בפני עצמו), אלא דכיון שמעורב כאן בהיתר ריח של איסור, אם כן גם ההיתר חשיב איסור, שהכל הוא דבר אחד, וממילא יש לאסרו באכילה. וזה כונת הרי"ף דלדידן בדבר שיש לו מתירין ודאי י"ל ריחא מלתא, משום דבדשיל"מ דגם לדידן במין במינו לא בטיל, נמצא שגם ההיתר אסור כיון שהוא חלק מתערובת של היתר ואיסור, כמו לרבי יהודה בכל דבר, ואם כן ודאי בדשיל"מ אמרינן ריחא מלתא לאסור ההיתר באכילה כיון שמעורב בו ריח של איסור.  

ולפ"ז ל"ק מידי מה שהקשה הר"ן איך אפשר להתיר ריח בפ"ע ולאסרו כשנתערב בדבר שיש לו מתירין, דבדשיל"מ להרי"ף ההיתר נאסר ולא הריח עצמו וכנ"ל וברור. והר"ן סובר דהאיסור בתערובת הוא האיסור המעורב בה ולא ההיתר, ודין חנ"נ כ' הר"ן בסוף כל הבשר בטיפת חלב, שאינו שייך מדאורייתא אלא בבשר בחלב ובשאר איסורים אינו אלא מדרבנן משום לתא דבשר בחלב.