אתר 'ויקיסוגיה' שותף באבל הכבד על מותו של פרופ' חכם יעקב שוויקה זצ"ל.
בין שאר פעליו הרבים, גם אתר זה זכה לליווי צמוד ממנו, ולקבלת עצה ותושיה.
יהי הלימוד באתר לעילוי נשמתו ולהצלחת אשתו וילדיו.

שנים מקרא ואחד תרגום

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
מקורות
משנה:
בבלי: ברכות ח א-ב
ירושלמי:
רמב"ם: תפילה יג כה
שלחן ערוך: אורח חיים רפה


החיוב להשלים פרשיותיו עם הציבור[עריכה | עריכת קוד מקור]

מובא בגמרא (ברכות ח א) שצריך אדם להשלים פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום, כלומר פרשה של כל שבת ושבת, צריך האדם לקרוא גם בעצמו, מלבד הקריאה בציבור. וקריאה זו צריכה להיות באופן שקורא פעמיים את הפרשה ופעם אחת את התרגום.
וכן מובא שם שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכים לו ימיו ושנותיו, ושכן הזהיר ר' יהושע בן לוי את בניו שישילימו הפרשות עם הציבור.

לדעת הראב"ן (פח) הגמרא מדברת על יחיד שדר במקום שאין בו קריאת התורה בציבור, וצריך לכוון השעה שבה הציבור קורא ולקרוא עמהם. ודייק זאת מהלשון 'ישלים פרשיותיו עם הציבור' ולא כתיב 'יקרא אדם את הפרשה' וכו'. אך סיים שמכל מקום המנהג לקרוא כל אחד, והוא מנהג יפה, לפי שפעמים לא מכוון יפה לקריאת הציבור בבית הכנסת.
בסידור רב עמרם גאון (שחרית של שבת ד"ה ויתבין) יש משמעות שהקריאה שנים מקרא ואחד תרגום היא הקריאה הציבורית, שכן הוא מסדר זאת אחר התפילה בסידורו, וכותב שהציבור מסדרים את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. וכן משמע בסידור רש"י (תצג).

לעומת זאת, רוב ככל הראשונים הבינו שיש חיוב על כל אחד לקרוא, מלבד הקריאה בציבור, וכן כתבו להלכה הרי"ף (ברכות ד ב), הרמב"ם (תפילה יג כה) והשלחן ערוך (אורח חיים רפה).

נשים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשו"ת משנה הלכות (ו ס) כתב שנשים פטורות מקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, לפי שפטורות הן ממצוות לימוד תורה.

אפילו עטרות ודיבון[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגמרא שם מובא, שצריך להשלים שנים מקרא ואחד תרגום אפילו בעטרות ודיבון, ומסביר רש"י (ח ב ד"ה ואפילו), שאפילו שאין בהם תרגום, אף על פי כן צריך לקרותם. ובתוספות (ד"ה ואפילו) כתבו בדעתו, שהכוונה שצריך לקרוא את המקרא שלוש פעמים. כן היא גם דעת הרמב"ם (תפילה יג כה) שפסוקים שאין בהם תרגום יש לקראם שלוש פעמים.
תוספות עצמם כותבים, שאמנם יש לעטרות ודיבון תרגום ירושלמי, שהוא פחות ידוע, וקמ"ל הגמרא שצריך על כל פנים לקרוא את התרגום הירושלמי, ולא שיקרא שלוש פעמים המקרא העברי. וביארו שמטעם זה נקטה הגמרא את הדוגמא של עטרות ודיבון ולא דוגמא אחרת שאין לה תרגום כלל, כמו 'ראובן שמעון לוי ויהודה'.
גם הרא"ש (א ח) העתיק כקושיית התוספות ותירוצם, ומסיק שלפי זה פסוקים שאין להם תרגום כלל כ'ראובן שמעון' אין צורך לקרוא ג' פעמים. אך סיים שנהגו להחמיר כרש"י, וכן כתב הטור (אורח חיים רפה).
וכן רבנו יונה (ד ב ד"ה לעולם) אחר שכתב כדברי התוספות שיש לקרוא תרגום ירושלמי במקום שישנו, כתב שלגבי פסוקים שאין להם תרגום כלל, אפשר שיש לקראם פעמיים, אך אפשר גם שצריך לאמרם ג' פעמים, ולא הכריע.

בספר כנסת הגדולה[דרוש מקור], הביא בשם רבנו בחיי (במדבר לב ג) הסבר אחר למה הגמרא נקטה 'עטרות ודיבון' ולא 'ראובן שמעון', לפי שבשמות אלו יש זכר לעבודה זרה, והוה אמינא שאין לקראם תרגום, קמ"ל שלא חיישינן לזה.
כעין זה כתב הטורי זהב (רפה א) ליישב דעת רש"י שהגמרא נקטה עטרות ודיבון לרבותא, שאפילו שאין בהם קדושה, יש לקראם, קל וחומר לראובן ושמעון.

בשלחן ערוך (אורח חיים רפה א) כתב בפשיטות שצריך לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו עטרות ודיבון.
המשנה ברורה (ג) כתב שצריך לקרוא ג' פעמים, ושיש מחמירין לקרוא גם תרגום ירושלמי במקום שיש.

מה נקרא תרגום[עריכה | עריכת קוד מקור]

איתא בתשובות הגאונים (שערי תשובה של) מובא שתרגום שאמרו חכמים הוא תרגום אונקלוס שיש בו קדושה לפי שהוא ניתן בסיני, מה שאין כן שאר התרגומים.
לעומת זאת דעת הריבב"ן[דרוש מקור] שאין הכוונה דווקא לתרגום ארמית, אלא לכל לשון שתהיה מובנת לעם. וכן בפירוש רבנו יהונתן מלוניל על הרי"ף (ח א) כתוב שתרגום הוא כדי שיבינו את העם המדברים בלשון כנען, שהוא לשון סורסי. משמע בדבריו שאין חובה דווקא לקרוא אונקלוס.

בסמ"ג (עשין יט קג ג) כתב שהוא דן לפני רבותיו לומר שהפירוש לכאורה יותר טוב מהתרגום, והודו לו. אך סיים שאין נראה כן מדברי ר"י ורב עמרם ורב נטרונאי גאון, שהם כתבו שמעלה גדולה יש לתרגום וזכה לכך לפי שגם הוא ניתן בסיני.

התוספות (ח א ד"ה שנים) הביא שיש אומרים שדוברי לועזית יכולים במקום תרגום לקרוא בלע"ז, שכן זה מה שהם מבינים. אך תוספות עצמם חולקים על זה, מפני שבתרגום יש כמה פירושים שאין אף בלשון העברי, לכן את הקריאה השלישית אין לומר באף לשון אחרת אלא בלשון תרגום בלבד. וכן כתב הרא"ש (ברכות א ח).
גם הטור (אורח חיים רפה) פסק שאין לקרוא בלשון לעז את התרגום.

רש"י ושאר פירושים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרא"ש (א ח), הוסיף שם בסוף דבריו שנראה שהקורא בפירוש התורה יוצא ידי חובת תרגום, כיון שמפורש בו כל מילה ומילה. ובטור (אורח חיים רפה) כתב שאם לומד עם פירוש רש"י, יצא ידי חובת תרגום, לפי שאין מטרת התרגום אלא שיבין העניין[1]. וכן פסק מרן השלחן ערוך (אורח חיים רפה ב), שאם לומד הפרשה עם פירוש רש"י חשיב כמו תרגום, וסיים שירא שמים יקרא גם תרגום וגם רש"י.

גדר 'עם הציבור'[עריכה | עריכת קוד מקור]

לכתחילה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתבו התוספות (ד"ה ישלים) ש'עם הציבור' הוא החל ממנחה של שבת שאז מתחילים לקרוא את הפרשה של שבת הבאה, ועד שבת בבוקר, שכן מצינו במדרש שרבינו הקדוש ציווה לבניו שלא יאכלו לחם בשבת עד שישלימו כל הפרשה. ומסיימים תוספות שאף אם השלים אחר הסעודה שפיר דמי, אך לכתחילה מצוה מן המובחר קודם אכילה.
כדברים אלו העתיק גם הרא"ש (א ח).
לעומת זאת רבנו פרץ (בהגהות תשב"ץ קטן קפד ב) כתב להתחיל לקרוא מיום ראשון של אותו שבוע, אך במנחה של שבת שלפניו, לא יצא, כיון שבאותו היום קראו פרשה קודמת. ומ"מ אין צורך לחכות ליום רביעי, אלא יכול להתחיל מיום ראשון, אף ששלושת הימים הראשונים של השבוע שייכים לשבת הקודמת.

רבנו יונה (ד ב ד"ה לעולם) כתב שעם הציבור הוא באמת במשך כל אותו שבוע, אבל לא יקדים שבוע קודם. וציין שיש נוהגים לקרוא בכל יום מעט ומסיימים בשבת.

בבית יוסף (ד"ה מצוה מן המובחר) כותב שראה שהמדקדקים מתחילים לקרותה בערב שבת, ומשלימים בשבת.

זמן להשלים[עריכה | עריכת קוד מקור]

המרדכי בהלכות קטנות (מנחות תתקסח) כותב בשם מהר"ם מרוטנבורג שמי שלא קרא קודם השבת, יכול להשלים עד יום רביעי, כדין הבדלה. ובשם רבנו יהודה כתב, שאחרי מנחה של שבת כבר אינו יוצא ידי חובה, כיון שהתחילו פרשה אחרת. וכן הוא בטור (אורח חיים רפה), שאם לא קרא קודם האכילה בשחרית, ישלים לאחר אכילה קודם מנחה. אך לאחר מנחה עבר זמנה, כיון שהתחילו את הפרשה של השבת הבאה.

בספר אגודה (ברכות א יז) כתב שמותר להשלים עד יום שלישי, אם כי לכתחילה עדיף קודם האכילה בשבת. וכן הוא בהגהות מיימוניות (תפילה יג ש).

עד שמיני עצרת[עריכה | עריכת קוד מקור]

בהגהות מיימוניות (תפילה יג ש) בשם רבנו שמחה, שמי שלא קרא הפרשה בזמנה, ישלים בשמיני עצרת, שזה הזמן שהציבור גומרים.

אופן הקריאה[עריכה | עריכת קוד מקור]

המגן אברהם (רפה א) מביא את דברי השל"ה[דרוש מקור] והמהרש"ל[דרוש מקור], שיש לקרוא קודם פעמיים מקרא את כל הפרשה, ולאחר מכן את התרגום. אבל בעל לחם חמודות על הרא"ש (מא) כותב שיש לקרוא פסוק פסוק, שנים מקרא ולאחר מכן אחד תרגום.
המשנה ברורה (ה) הביא את שתי הדעות ופסק שאפשר לסמוך על כל אחד מהן להלכה.

יום טוב והפטרות[עריכה | עריכת קוד מקור]

התרומת הדשן (ב קע) נשאל אם יש לקרוא שנים מקרא וחד תרגום ביום טוב, וכתב שמדברי רבנו שמחה, שכתב שיש להשלים עד שמיני עצרת, מוכח שטעם החובה היא כדי שיקרא את כל התורה כולה במשך השנה, ואם כן של יום טוב לא צריך שכבר קרא אותה בשבוע שלה. אמנם לפי רבנו חננאל שחולק על רבנו שמחה, הטעם הוא כדי שיהיה רגיל במה שקוראים הציבור, ולפי זה לכאורה הוא הדין ליום טוב. אך מצדד לומר שאין צריך. וכן הביא הבית יוסף (ד"ה כתב מהר"ר ישראל) ופסק כן בשלחן ערוך (ז).

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. ולכאורה דבריו הם לא כהרא"ש, שהרי הרא"ש דיבר על פירוש שמפרש כל מילה, שזה אינו ברש"י.