הבדלים בין גרסאות בדף "שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)"
ידידיה סטרוק (שיחה | תרומות) |
(כפול. ריקון) |
||
| (14 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
== | ==דוגמאות נוספות לנ"ט בר נ"ט דהיתירא== | ||
כעיקרון, קדירה שבלועה מטעם איסור שהיה פגום מראש, נאסרת שמא יבשלו בה דבר שהאיסור ייתן בו טעם לשבח. '''רמ"א''' (יו"ד קג,ב, גר"א שם), אך סייג ה'''רמ"א''' שכף שבלועה מאיסור פגום- שטבל בתבשיל רותח, לא נאסרה הקדירה שהתבשיל בתוכה, שהטעם לא אסר את התבשיל ולכן הוא נחשב טעם היתירא שנקלש שלא ממשיך לקדירה. (ד"מ, תו"ח, או"ה, ש"ך, ט"ז, כרתי, ועיין בט"ז ו שלאו דווקא כשהאיסור היה פגום מעיקרו, כל עוד הוא פוגם את התבשיל השני) [[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 21:42, 5 באפריל 2016 (IDT) | א) כעיקרון, קדירה שבלועה מטעם איסור שהיה פגום מראש, נאסרת שמא יבשלו בה דבר שהאיסור ייתן בו טעם לשבח. '''רמ"א''' (יו"ד קג,ב, גר"א שם), אך סייג ה'''רמ"א''' שכף שבלועה מאיסור פגום- שטבל בתבשיל רותח, לא נאסרה הקדירה שהתבשיל בתוכה, שהטעם לא אסר את התבשיל ולכן הוא נחשב טעם היתירא שנקלש שלא ממשיך לקדירה. (ד"מ, תו"ח, או"ה, ש"ך, ט"ז, כרתי, ועיין בט"ז ו שלאו דווקא כשהאיסור היה פגום מעיקרו, כל עוד הוא פוגם את התבשיל השני) [[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 21:42, 5 באפריל 2016 (IDT) | ||
ב) לעניין חמץ: בהגעלת גיעולי נכרים צריך שיהיה במים פי שישים מהכלי או שהכלי לא יהיה בן יומו, מכיוון שהטעם הבלוע בסיר יצא למים ויחזור לכלי. אך לגבי פסח כתב השו"ע(או"ח תנב, א) שאין צריך להקפיד על כך קודם שהגיע זמן איסור חמץ(שעה חמישית בי"ד ניסן), הטעם לכך הוא מפני שהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא, שהרי הכלי פולט טעם למים והמים נותנים טעם בחזרה בכלי, יוצא שטעם החמץ הוא נ"ט בר נ"ט ואינו אוסר. (והרמ"א לא הגיה עליו ואפשר לדייק שאפילו לא חוזר וניעור בפסח למנהג אשכנז). | |||
ידידיהסטרוק 13:23, 7 באפריל 2016 (IDT) | |||
==נ"ט בר נ"ט באוכלין== | ==נ"ט בר נ"ט באוכלין== | ||
סוגיית נ"ט בר נ"ט באוכלין שהופיעה כאן הפכה ל[[נ"ט בר נ"ט באוכלין|סוגיא נפרדת]]--[[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 22:30, 14 במאי 2016 (IDT) | |||
==שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן ד== | |||
ב) ואנכי הרואה בספר זבחי צדק (סי' צה אות ב) שכתב, שאע"פ שמרן בבדק הבית דחה דברי רבינו ירוחם, וכתב שמותר לבשל הדגים לכתחלה בכלי של בשר על דעת לאוכלם בכותח, מ"מ כיון שבש"ע כתב דגים שנתבשלו או שנצלו בקדרה של בשר מותר לאוכלם בכותח, משמע שלא התיר אלא בדיעבד, שאל"כ היה לו לבאר. והואיל וכתב הרב יד מלאכי (בכללי הש"ע אות טו) בשם הכנה"ג, שהש"ע חיברו מרן אחר הבדק הבית, וכן הסכים מרן החיד"א בשם הגדולים, שמע מינה שמרן חזר בו בש"ע וס"ל להחמיר. ע"כ. ונמשך אחריו בכף החיים סופר (סי' צה). ואין דבריהם מוכרחים, דמרן בש"ע תפס כלשון הגמרא דגים "שעלו", וכתבו הפוסקים שהוא הדין "נצלו או נתבשלו", ולדעת מרן הב"י, הכל לכתחלה, ולאו דוקא בדיעבד. וא"כ אין לנו שום ראיה לומר שמרן חזר בו. ועוד דלאו מילתא פסיקתא היא שמרן חיבר הש"ע אחר הבדק הבית, (כדי שנאמר שמרן חזר בו בש"ע ממ"ש בבדק הבית). שאע"פ שכן כתב הכנה"ג, וע"ע בשו"ת חקרי לב ח"ב מיו"ד (סי' נג דף קז רע"ב). ובדברי הגר"ח פלאג'י בשו"ת נשמת כל חי (ח"ב חאה"ע סי' ה דף ח ע"ד). ע"ש. אולם האליה רבה א"ח (סי' קא סק"ג) ס"ל שבדק הבית נתחבר אחר הש"ע, והביאו מרן החיד"א במחזיק ברכה (סי' קא סק"א) ד"ה ומבין, וכתב וז"ל: ומבין ריסי עיניו של הא"ר ניכר שתפס במושלם שספר בדק הבית חיברו מרן אחר שחיבר את ספר הש"ע, וזה כאשר צידדתי בקונטרס שם הגדולים. אלא שהכנה"ג פשיטא ליה איפכא. ע"כ. וע' בספר המעלות לשלמה חזן (דף צט ע"א) שהביא דברי הכנה"ג שהש"ע נתחבר אחר בדק הבית, וכתב, ולפע"ד אין דעתי נוחה בזה, ואינני רואה שום ראיה ברורה לומר כן, וכל הראיות שהביא, אם לדין יש תשובה, ועוד שהכנה"ג עצמו כתב בחיבורו ליו"ד (סי' לז הגב"י אות נג), "דשמא הש"ע חיברו מרן אחר בדק הבית", גם בספרו שו"ת בעי חיי (חיו"ד סי' קמ דף פו ע"ד) כתב, אם לא שנאמר שמה שכתב הש"ע קדם למ"ש בבדק הבית. ע"ש. אלמא דלא ברירא ליה מילתא. ואדרבה נראה לי להוכיח שספר בדק הבית חיברו מרן אחר הש"ע וכו'. ושו"ר שכן נראה בספר מטה יהודה (סי' תסב) וכו'. ע"ש. גם בשלחן גבוה יו"ד (סי' רסב ס"ק יד) כתב לצדד מה שהשמיט מרן בש"ע דברי הרשב"ץ שהביאו בבדק הבית, "שמזה נראה שספר בדק הבית חיברו מרן אחר ספר הש"ע". ע"ש. | |||
--נתן צבי 22:31, 1 ביוני 2016 (IDT) | |||
== ציטוט של בדק הבית משו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן א == | |||
ומרן בבדק הבית שם כתב וז"ל: כתב רבינו ירוחם (דף קלז ע"ד), ירקות וקטניות שנתבשלו בקדרה חולבת בת יומה מותר לאוכלם בתבשיל של בשר, ומיהו דוקא בדיעבד, אבל לכתחלה אין לו לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול אותו עם בשר. ע"כ. וכתב ע"ז מרן, ואין דבריו נראים, אלא לכתחלה נמי מותר לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול אח"כ עם בשר, כן נראה לי. ע"כ. | |||
--נתן צבי 22:49, 1 ביוני 2016 (IDT) | |||
== דרכי משה הקצר יורה דעה סימן צה == | |||
(ב) ואני אומר כי ניים ושכיב אמר להאי מילתא דמאי אבל בעל התרומה כתב כו' שהרי גם הסמ"ק לא אמר אלא דלכתחלה אסור להעלותן בקערה כדי לאכלן עם חלב אבל אם כבר העלה פשיטא שמותר לכתחלה לאכלן עם חלב דהא לא פליג על הגמרא דקתני דמותר לאכלן בחלב ומותר לכתחלה משמע ועוד דאל"כ מ"ש בשם הסמ"ק דבין נצלה בין נתבשל דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא וכו' סותר דבריו הראשונים שכתב בשם הסמ"ק לחלק בין צלייה לבישול אלא על כרחך צריכין למימר דהא דאינו מחלק בין צלייה לבישול היינו לענין שלכתחלה אסור לעשות על מנת לאכלו בחלב אבל אם כבר עבר פשיטא דיש לחלק בין בישול דמותר לאכלו ובין צלייה דאסור לפי סברת הסמ"ק וכ"ה בהדיא בהגהות סמ"ק (סי' ריג אות ח) וא"כ מאי אבל בעל התרומה דכתב. וכבר כתבתי לעיל סימן צ"ד (אות ו) דאע"ג דדעת הסמ"ק להתיר בנתבשלו מכל מקום מחמיר לכתחלה בנתבשלו משום הואיל ויש מחמירין וכן פסק באיסור והיתר הארוך כלל ל"ד (דין ד - ה) דלכתחלה יש להחמיר אפילו בבישול אמנם בדיעבד יש לסמוך אדברי המקילין אפילו בצלי עכ"ל ונ"ל דמכל מקום בדגים שעלו בקערה שלא נתבשלו ולא נצלו מותר אף לכתחלה לאכלן בחלב דבהא לא מצאנו מאן דפליג: | |||
--נתן צבי 22:55, 1 ביוני 2016 (IDT) | |||
גרסה אחרונה מ־12:49, 20 באוקטובר 2021
דוגמאות נוספות לנ"ט בר נ"ט דהיתירא[עריכת קוד מקור]
א) כעיקרון, קדירה שבלועה מטעם איסור שהיה פגום מראש, נאסרת שמא יבשלו בה דבר שהאיסור ייתן בו טעם לשבח. רמ"א (יו"ד קג,ב, גר"א שם), אך סייג הרמ"א שכף שבלועה מאיסור פגום- שטבל בתבשיל רותח, לא נאסרה הקדירה שהתבשיל בתוכה, שהטעם לא אסר את התבשיל ולכן הוא נחשב טעם היתירא שנקלש שלא ממשיך לקדירה. (ד"מ, תו"ח, או"ה, ש"ך, ט"ז, כרתי, ועיין בט"ז ו שלאו דווקא כשהאיסור היה פגום מעיקרו, כל עוד הוא פוגם את התבשיל השני) אריה ג 21:42, 5 באפריל 2016 (IDT)
ב) לעניין חמץ: בהגעלת גיעולי נכרים צריך שיהיה במים פי שישים מהכלי או שהכלי לא יהיה בן יומו, מכיוון שהטעם הבלוע בסיר יצא למים ויחזור לכלי. אך לגבי פסח כתב השו"ע(או"ח תנב, א) שאין צריך להקפיד על כך קודם שהגיע זמן איסור חמץ(שעה חמישית בי"ד ניסן), הטעם לכך הוא מפני שהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא, שהרי הכלי פולט טעם למים והמים נותנים טעם בחזרה בכלי, יוצא שטעם החמץ הוא נ"ט בר נ"ט ואינו אוסר. (והרמ"א לא הגיה עליו ואפשר לדייק שאפילו לא חוזר וניעור בפסח למנהג אשכנז). ידידיהסטרוק 13:23, 7 באפריל 2016 (IDT)
נ"ט בר נ"ט באוכלין[עריכת קוד מקור]
סוגיית נ"ט בר נ"ט באוכלין שהופיעה כאן הפכה לסוגיא נפרדת--אריה ג 22:30, 14 במאי 2016 (IDT)
שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן ד[עריכת קוד מקור]
ב) ואנכי הרואה בספר זבחי צדק (סי' צה אות ב) שכתב, שאע"פ שמרן בבדק הבית דחה דברי רבינו ירוחם, וכתב שמותר לבשל הדגים לכתחלה בכלי של בשר על דעת לאוכלם בכותח, מ"מ כיון שבש"ע כתב דגים שנתבשלו או שנצלו בקדרה של בשר מותר לאוכלם בכותח, משמע שלא התיר אלא בדיעבד, שאל"כ היה לו לבאר. והואיל וכתב הרב יד מלאכי (בכללי הש"ע אות טו) בשם הכנה"ג, שהש"ע חיברו מרן אחר הבדק הבית, וכן הסכים מרן החיד"א בשם הגדולים, שמע מינה שמרן חזר בו בש"ע וס"ל להחמיר. ע"כ. ונמשך אחריו בכף החיים סופר (סי' צה). ואין דבריהם מוכרחים, דמרן בש"ע תפס כלשון הגמרא דגים "שעלו", וכתבו הפוסקים שהוא הדין "נצלו או נתבשלו", ולדעת מרן הב"י, הכל לכתחלה, ולאו דוקא בדיעבד. וא"כ אין לנו שום ראיה לומר שמרן חזר בו. ועוד דלאו מילתא פסיקתא היא שמרן חיבר הש"ע אחר הבדק הבית, (כדי שנאמר שמרן חזר בו בש"ע ממ"ש בבדק הבית). שאע"פ שכן כתב הכנה"ג, וע"ע בשו"ת חקרי לב ח"ב מיו"ד (סי' נג דף קז רע"ב). ובדברי הגר"ח פלאג'י בשו"ת נשמת כל חי (ח"ב חאה"ע סי' ה דף ח ע"ד). ע"ש. אולם האליה רבה א"ח (סי' קא סק"ג) ס"ל שבדק הבית נתחבר אחר הש"ע, והביאו מרן החיד"א במחזיק ברכה (סי' קא סק"א) ד"ה ומבין, וכתב וז"ל: ומבין ריסי עיניו של הא"ר ניכר שתפס במושלם שספר בדק הבית חיברו מרן אחר שחיבר את ספר הש"ע, וזה כאשר צידדתי בקונטרס שם הגדולים. אלא שהכנה"ג פשיטא ליה איפכא. ע"כ. וע' בספר המעלות לשלמה חזן (דף צט ע"א) שהביא דברי הכנה"ג שהש"ע נתחבר אחר בדק הבית, וכתב, ולפע"ד אין דעתי נוחה בזה, ואינני רואה שום ראיה ברורה לומר כן, וכל הראיות שהביא, אם לדין יש תשובה, ועוד שהכנה"ג עצמו כתב בחיבורו ליו"ד (סי' לז הגב"י אות נג), "דשמא הש"ע חיברו מרן אחר בדק הבית", גם בספרו שו"ת בעי חיי (חיו"ד סי' קמ דף פו ע"ד) כתב, אם לא שנאמר שמה שכתב הש"ע קדם למ"ש בבדק הבית. ע"ש. אלמא דלא ברירא ליה מילתא. ואדרבה נראה לי להוכיח שספר בדק הבית חיברו מרן אחר הש"ע וכו'. ושו"ר שכן נראה בספר מטה יהודה (סי' תסב) וכו'. ע"ש. גם בשלחן גבוה יו"ד (סי' רסב ס"ק יד) כתב לצדד מה שהשמיט מרן בש"ע דברי הרשב"ץ שהביאו בבדק הבית, "שמזה נראה שספר בדק הבית חיברו מרן אחר ספר הש"ע". ע"ש.
--נתן צבי 22:31, 1 ביוני 2016 (IDT)
ציטוט של בדק הבית משו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן א[עריכת קוד מקור]
ומרן בבדק הבית שם כתב וז"ל: כתב רבינו ירוחם (דף קלז ע"ד), ירקות וקטניות שנתבשלו בקדרה חולבת בת יומה מותר לאוכלם בתבשיל של בשר, ומיהו דוקא בדיעבד, אבל לכתחלה אין לו לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול אותו עם בשר. ע"כ. וכתב ע"ז מרן, ואין דבריו נראים, אלא לכתחלה נמי מותר לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול אח"כ עם בשר, כן נראה לי. ע"כ. --נתן צבי 22:49, 1 ביוני 2016 (IDT)
דרכי משה הקצר יורה דעה סימן צה[עריכת קוד מקור]
(ב) ואני אומר כי ניים ושכיב אמר להאי מילתא דמאי אבל בעל התרומה כתב כו' שהרי גם הסמ"ק לא אמר אלא דלכתחלה אסור להעלותן בקערה כדי לאכלן עם חלב אבל אם כבר העלה פשיטא שמותר לכתחלה לאכלן עם חלב דהא לא פליג על הגמרא דקתני דמותר לאכלן בחלב ומותר לכתחלה משמע ועוד דאל"כ מ"ש בשם הסמ"ק דבין נצלה בין נתבשל דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא וכו' סותר דבריו הראשונים שכתב בשם הסמ"ק לחלק בין צלייה לבישול אלא על כרחך צריכין למימר דהא דאינו מחלק בין צלייה לבישול היינו לענין שלכתחלה אסור לעשות על מנת לאכלו בחלב אבל אם כבר עבר פשיטא דיש לחלק בין בישול דמותר לאכלו ובין צלייה דאסור לפי סברת הסמ"ק וכ"ה בהדיא בהגהות סמ"ק (סי' ריג אות ח) וא"כ מאי אבל בעל התרומה דכתב. וכבר כתבתי לעיל סימן צ"ד (אות ו) דאע"ג דדעת הסמ"ק להתיר בנתבשלו מכל מקום מחמיר לכתחלה בנתבשלו משום הואיל ויש מחמירין וכן פסק באיסור והיתר הארוך כלל ל"ד (דין ד - ה) דלכתחלה יש להחמיר אפילו בבישול אמנם בדיעבד יש לסמוך אדברי המקילין אפילו בצלי עכ"ל ונ"ל דמכל מקום בדגים שעלו בקערה שלא נתבשלו ולא נצלו מותר אף לכתחלה לאכלן בחלב דבהא לא מצאנו מאן דפליג: --נתן צבי 22:55, 1 ביוני 2016 (IDT)