שבירת שלג ברד וקרח בשבת
| בבלי: | שבת נא ב |
| רמב"ם: | שבת כא יג |
| שולחן ערוך: | אורח חיים שכ ט-יד |
טעם וגדר האיסור לרסק שלג וקרח בשבת והאופנים המותרים בזה.
המקורות התנאיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
בגמרא (שבת נא ב) מובאת ברייתא, שאין מרסקין את השלג והברד בשבת בשביל שיזובו מימיו, אבל מותר לתיתם לתוך הכוס או לתוך הקערה.
בתוספתא (שבת ד ד) מובא דין זה ושם מבואר שלתוך הכוס או לתוך הקערה מותר אף לרסק בידיים, ודלא כדמשמע בברייתא שרק לתת לתוך הכוס שייפשר מאליו שרי.
בריטב"א (נא ב ד"ה אין) כתב ליישב שהברייתא מתירה בכוס וקערה ריקנים דווקא ולכן אסור לרסק בידיים, והתוספתא מיירי בריסוק לתוך כוס עם מים דאז מותר אף אף לרסק בידיים, דדמי לסחיטת פירות לתוך קדרה שיש בה אוכל.
וברמב"ן (נא ב) משמע שאין מחלוקת בין הברייתא לתוספתא אלא גם הברייתא מתירה ריסוק בידיים. וראה להלן.
טעם האיסור ודין נימוח מאליו[עריכה | עריכת קוד מקור]
שיטת בעל התרומה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כתב ספר התרומה (רלה) שטעם האיסור הוא משום נולד, כלומר שכיון שקודם לכן היה אוכל והשתא משקה, הוה ליה כמשקין שזבו ואסור. ולכן אפילו לא ריסק בידיים אלא הניחו בחמה או כנגד המדורה ונפשר מאליו אסור, לפי שהאיסור הוא במשקה עצמו משום נולד. וכתב שכן הדין בשומן שנימוח מחום המדורה. ומה שהתירה הברייתא לתת לתוך הכוס, זהו דווקא כשנמחה לתוך יין או שאר משקה ולפי מתערב ואינו ניכר.
הרמב"ן (נא ב ד"ה והא) חלק עליו וכתב שהשומן מעיקרא אוכל והשתא אוכל, ולכן אפילו לרסק בידיים מותר. וכן בשלג וברד הוי מעיקרא משקה והשתא משקה, והרי אפילו פירות שאינם עומדים לסחיטה כתותים ורימונים שהכניסן לאוכלים מותר. וכן כתבו לחלוק הרשב"א והריטב"א.
וברשב"א הוסיף להקשות שאם כדבריו דהוי נולד, למה מותר לתוך הכוס, הרי סוף סוף הוא נולד בשבת. מדבריו משמע שהבין שלתוך הכוס מותר אף אם אין משקה בתוכו. אבל בריטב"א תירץ דאיירי בשיש משקה בתוכו, ולכן כיון שמתערב במים ואינן בעין לא מיחזי כמוליד. וכן מבואר להדיא מתוך דברי ספר התרומה עצמו.
שיטת רש"י והרמב"ן וסייעתם[עריכה | עריכת קוד מקור]
רש"י (ד"ה כדי) כתב שטעם האיסור הוא משום שכששובר הקרח על מנת שיזובו מימיו הרי הוא מוליד בשבת, ודומה הדבר למלאכה שבורא את המים. ולגבי נתינת הקרח בתוך הכוס כתב (ד"ה אבל) שכשנותן לתוך כוס יין אף על פי שנימוח מאליו אינו חושש.
הראשונים דייקו ברש"י שאין כוונתו כספר התרומה שאסור משום נולד, אלא שדומה הדבר למלאכה, כלומר יש כאן איסור מצד הפעולה ולא מצד החפצא, וכלשון הרמב"ן 'משום סרך מלאכה נגעו בה'. ולפי זה אם מניחם בחמה והפשירו מאליהן או אפילו כנגד המדורה מותר, שהרי אין מוליד בידיים. ואינו דומה למשקין שזבו שקיימא לן לאיסורא, לפי ששם מעיקרא אוכל והשתא משקה ואילו כאן גם בעודן קרושים שם משקה עליהם.
כדבריו כתבו גם הרשב"א והריטב"א על פי דברי הרמב"ן.
אמנם מדברי רש"י משמע שלרסק בידיים לתוך כוס מים אסור אלא דווקא כשנימוח מאליו, ודלא כהתוספתא. וכן למד בדבריו הריטב"א (נא ב ד"ה אין). אמנם ברמב"ן (נא ב ד"ה והא) קצת משמע שהבין שאין דברי רש"י סותרים את התוספתא.
שיטת הרשב"א[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרשב"א אחר שהביא דברי רש"י וספר התרומה, כתב שנראה לו שטעם האיסור כאן הוא גזירה משום סחיטת פירות העומדים למשקין, מפני שגם שלג וברד למימיהן הם עומדים. ולכן הקלו בהם לתיתם לתוך כוס, או אפילו לרסקן ביד לתוך הכוס, שכיון שאינם אוכל אלא מים שנקרשו לפי שעה, כשמרסק לתוך הכוס יש בזה היכר ולא אתי למיטעי, ודומה הדבר לפירות שהתירו לסחטן לקדרה, וגם כאן לא החמירו אלא לרסקן ולסחטן בפני עצמן (ראה עוד).
כדברי הרשב"א משמע גם בריטב"א (ד"ה אין) שהטעם הוא גזירה משום סחיטת פירות העומדים למשקין. והוסיף וחילק שאם מתרסקין מאליהן מותר לתוך כוס אפילו ריקנית, שכשזב מאליו לא חששו שמא יבוא לסחוט. אבל אם מרסק בידיים אינו מותר אלא כשמרסק לתוך כוס עם משקה, דהוי כסוחט לתוך קדרה עם אוכל דשרי.
הר"ן (בדפי הרי"ף כג ב ד"ה ואין) הביא דעת הרמב"ן משום סרך מלאכה ולאחר מכן הביא טעם הרשב"א גזירה משום סחיטת פירות וכתב שכן נראה מדברי הרמב"ם (שבת כא יג). וכן העתיק המשנה ברורה (לג) שני טעמים אלו והשמיט טעמא דנולד.
פסיקת ההלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
הטור (אורח חיים שכ) העתיק דברי הברייתא וכתב שכל שאינו עושה בידיים מותר. ובשלחן ערוך (שכ ט) פסק להתיר כדברי רוב הראשונים אפילו להניח כנגד המדורה או כנגד החמה, שכל שנימוח מאליו מותר.
ובמשנה ברורה (לד) הוסיף גם ההיתר לרסק בידיים לתוך הכוס, על פי התוספתא, ודווקא כאשר יש בתוכו משקה. אמנם השלחן עצי שטים (ג) כתב בזה לאיסורא ושלא הותר אלא בנימוח מאליו.
ובבית יוסף (ד"ה ומשמע) כתב שכל האיסור בריסוק הוא דווקא בשבירה לחתיכות קטנות, שעל ידי זה יזובו מימיו, מה שאין כן כששובר חתיכה אחת מותר אפילו בידיים ושלא לתוך הכוס, ואפילו יזובו מעט מים אין לחוש כיון שאינו מתכוון לכך והם הולכים לאיבוד. וכן כתב להלכה גם בשלחן ערוך (ט).
רחיצת ידיים בשלג[עריכה | עריכת קוד מקור]
כתבו התוספות (נא ב ד"ה אין) שעל פי דברי הברייתא יש ללמוד להיזהר שלא לרחוץ ידיים בשבת בשלג ובברד כי אי אפשר שלא ירסק הברד בידיו, וכל המחמיר תבוא עליו ברכה.
וכן כתב הריטב"א (נא ב), וכן העתיקו הרא"ש (ד יג) והטור (שכ).
השלחן ערוך (יא) פסק להלכה כדברי הראשונים שלא ליטול ידיים במים שיש בהם שלג או ברד, אלא שהוסיף שאם נוטל יזהר שלא ידחקם בין ידיו שלא ירסקם. ומשמע שמעיקר הדין מותר. וכן קצת משמע בתוס' שסיים והמחמיר תבוא עליו ברכה ודלא כריטב"א שכתב 'אסור'.
ובשלחן עצי שטים (ג) כתב שהנוטל בשלג וברד יזהר שלא לרסקם, ובמשנה ברורה (יא) למד מזה שהתיר אלא שיזהר.