הבדלים בין גרסאות בדף "קידושין בעד אחד"

=== קושית רב אשי ותירוץ רב כהנא ===

<BR/>ה'''רשב"א''' (ד"ה א"ל רב אשי) הקשה על רש"י, שאם כן בגר וגיורת שאין להם קרובים ואינם אוסרים אף אחד בהודאתם, יחולו הקידושין אף בלא עדים? לכן הסביר הרשב"א באופן אחר, שמחייב לאחריני הכוונה שהיא אוסרת עצמה על כל העולם בהודאתה, וכתב שכן פירש '''רבנו חננאל'''. כעין פירוש זה כתב גם ה'''ריטב"א''' (ד"ה התם) שהסביר שכיון שבמעשה הקידושין נעשית היא אשת איש והבא עליה מתחייב מיתה, הוי מחייב לאחריני. ה'''רי"ד''' בפסקים (סה ב) כתב שגם אוסרת עצמה אכולי עלמא, וגם היא נאסרת בקרוביו (גם לאחר שתתאלמן או תתגרש).

<BR/>אך גם על תירוץ זה הקשה הרשב"א, שהרי אין זה באמת חוב לאחרים, אלא הוי כמוכר שדהו לחבירו, דאין בזה חוב לאחריני לפי שהרשות בידו לעשות בה ככל שירצה, כן האישה בידה לקדש עצמה למי שרוצה. ועוד שכל שיכולה לחוב עצמה עכשיו בפנינו ולקבל קידושין, נאמנת במיגו לומר שקיבלה, והרי בידה לקדש עצמה.

<BR/>לכן מתרץ הרשב"א באופן אחר, שלגבי ממון כתוב 'אשר יאמר כי הוא זה', שמזה לומדים שהודאת בעל דין מהני בממון, ולולי פסוק זה, גם בממון היינו אומרים דלא מקיימא מילתא אלא בסהדי. ואם כן הפסוק 'על פי שנים עדים יקום דבר' איירי במקום שיש חוב לאחרים דווקא, וממנו הוקש לעריות דהיינו באיכא חוב לאחריני, ולכן בעינן עדים קיום וחלות.

==== מנין שאינו מועיל בלא עדים כלל ====

==== דעת המחמירים ====

ה'''רי"ד''' בתשובה (מ) כתב שהיה ראוי להחמיר כרב פפא שהוא בתרא, וגם שזהו דין דאורייתא והיה לנו למעבד לחומרא, וגם משמע שרב אשי סובר כן, מ"מ כיון שר"ח ורי"ף ובה"ג פסקו שאין חוששין ולא נמצא מי שחולק עליהם, גם הוא נוטה לדבריהם.

<BR/>והביא הקצות דברי הרשב"א  והשיטה מקובצת (באיזהו נשך) ש'דבר' שנכתב בממון לא נאמר אלא בהכחשה, "על פי שנים עדים יקום דבר", ולכן לא בעינן עדות לקיום המעשה, אך 'דבר' הנאמר בערוה, נאמר בסתם "כי מצא בה ערות דבר", ולכן אפילו לעצם הקיום בעינן עדים. אבל הקשה הקצות מנ"ל הא ש'דבר' שבערוה נאמר שלא במקום הכחשה.

<BR/>ותירץ שבממון יש דין הודאת בעל דין שנלמד מן הפסוק 'אשר יאמר כי הוא זה', שהוא מטעם שהתורה האמינה לכל אדם על עצמו כמאה עדים (וזהו גם טעם הנאמנות כאשר [[שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא]]). ובאמת מה שכתוב 'על פי שנים עדים יקום דבר' משמעותו אפילו עדי קיום, דהיינו שלא יחול הדבר כלל בלא עדים, אלא שבממון כיון שהודאת בעל דין כמאה עדים, אז כיון שבעל הדין שם במעשה והוא מודה בקיומו, הרי זה חל. מה שאין כענייני ערוה כגיטין וקידושין, לא יכול לחול בלא עדים, דהתם ליכא פסוק להודאת בעל דין. ולכן דווקא בממון אמרינן 'לא איברו סהדי אלא לשקרי', אבל בגיטין וקידושין שלא מהני הודאה משום דמחייב לאחריני, בעינן עדות לגוף המעשה.

[[קטגוריה:קידושין]]