קדימת נטילת ידיים לקידוש

קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש, היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטיל הידיים או הקידוש, ומה יעשה לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש.

סוגיית הגמרא

הגמרא בפסחים (קו ב), מביאה מיימרא של רב ברונא בשם רב, שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש. היינו שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר. רש"י מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק בין הנטילה לסעודה. הרא"ש מסביר (פסחים י טז) שדבר זה הוא לשיטתו של רב שאמר (פסחים ק ב), שיש קידוש שלא במקום סעודה, ואם כן הקידוש נחשב הפסק. לפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

לאחר מכן הגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שלפעמים כשהיה חביב עליו הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

שיטות הראשונים

למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף

לדעת רב עמרם הרמב"ם והרי"ף, הקידוש נחשב הפסק, ולכן יש לקדש ולאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש יקדש על הפת. הטור מביא שכך היה נוהג גם המהר"ם מרוטנבורג.

שיטת ר"י, ר"ת והרא"ש

לפי דעת ר"י, ר"ת והרא"ש הקידוש אינו נחשב הפסק, כי קיימא לן כשמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ואם כן מותר ליטול קודם הקידוש. הטור מביא שאביו הרא"ש היה נוהג ליטול קודש הקידוש. לדעתם במקרה שאדם נטל ידיו קודם קידוש, וודאי שיכול לקדש לכתחילה על היין ולא רק על הפת.

שיטת הרשב"ם

הרשב"ם, נוקט במען שיטת ביניים, וכותב מחד, שהקידוש אינו נחשב הפסק ואם כן במקרה שאדם נטל ידיו קודם קידוש יכול לקדש על היין, כר"י, ר"ת והרא"ש, אך מצד שני כותב שראוי לכתחילה לקדש קודם הנטילה, כרב עמרם, הרמב"ם והרי"ף.