הבדלים בין גרסאות בדף "קדימת נטילת ידיים לקידוש"
| שורה 11: | שורה 11: | ||
===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף=== | ===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף=== | ||
לדעת '''רב עמרם''' ה'''רמב"ם''' וה'''רי"ף''', הקידוש נחשב הפסק, ולכן יש לקדש ולאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש יקדש על הפת. ה'''טור''' מביא שכך היה נוהג גם ה'''מהר"ם מרוטנבורג'''. | לדעת '''רב עמרם''' ה'''רמב"ם''' וה'''רי"ף''', הקידוש נחשב הפסק, ולכן יש לקדש ולאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש יקדש על הפת. ה'''טור''' מביא שכך היה נוהג גם ה'''מהר"ם מרוטנבורג'''. | ||
ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול. | |||
מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב. | |||
לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת. | |||
היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין. | |||
===שיטת ר"י, ר"ת והרא"ש=== | ===שיטת ר"י, ר"ת והרא"ש=== | ||
לפי דעת '''ר"י''', '''ר"ת''' וה'''רא"ש''' הקידוש אינו נחשב הפסק, כי קיימא לן כשמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ואם כן מותר ליטול קודם הקידוש. ה'''טור''' מביא שאביו ה'''רא"ש''' היה נוהג ליטול קודש הקידוש. לדעתם במקרה שאדם נטל ידיו קודם קידוש, וודאי שיכול לקדש לכתחילה על היין ולא רק על הפת. | לפי דעת '''ר"י''', '''ר"ת''' וה'''רא"ש''' הקידוש אינו נחשב הפסק, כי קיימא לן כשמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ואם כן מותר ליטול קודם הקידוש. ה'''טור''' מביא שאביו ה'''רא"ש''' היה נוהג ליטול קודש הקידוש. לדעתם במקרה שאדם נטל ידיו קודם קידוש, וודאי שיכול לקדש לכתחילה על היין ולא רק על הפת. | ||
====שיטת הרשב"ם==== | ====שיטת הרשב"ם==== | ||
ה'''רשב"ם''', נוקט במען שיטת ביניים, וכותב מחד, שהקידוש אינו נחשב הפסק ואם כן במקרה שאדם נטל ידיו קודם קידוש יכול לקדש על היין, כ'''ר"י''', '''ר"ת''' ו'''הרא"ש''', אך מצד שני כותב שראוי לכתחילה לקדש קודם הנטילה, כ'''רב עמרם''', ה'''רמב"ם''' וה'''רי"ף'''. | ה'''רשב"ם''', נוקט במען שיטת ביניים, וכותב מחד, שהקידוש אינו נחשב הפסק ואם כן במקרה שאדם נטל ידיו קודם קידוש יכול לקדש על היין, כ'''ר"י''', '''ר"ת''' ו'''הרא"ש''', אך מצד שני כותב שראוי לכתחילה לקדש קודם הנטילה, כ'''רב עמרם''', ה'''רמב"ם''' וה'''רי"ף'''. | ||
==פסיקת ההלכה== | |||
הטור מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו הרא"ש היה ליטול ואז לקדש, ונראה שכך פוסק. מכל מקום כותב שהוא תמה על מנהג אביו הרא"ש שצריך להוציא את הגמרא מפשטה. | |||
גרסה מ־18:11, 4 במאי 2022
קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש, היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטיל הידיים או הקידוש, ומה יעשה לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש.
סוגיית הגמרא
הגמרא בפסחים (קו ב), מביאה מיימרא של רב ברונא בשם רב, שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש. היינו שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר. רש"י מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק בין הנטילה לסעודה. הרא"ש מסביר (פסחים י טז) שדבר זה הוא לשיטתו של רב שאמר (פסחים ק ב), שיש קידוש שלא במקום סעודה, ואם כן הקידוש נחשב הפסק. לפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.
לאחר מכן הגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שלפעמים כשהיה חביב עליו הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.
שיטות הראשונים
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.
שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף
לדעת רב עמרם הרמב"ם והרי"ף, הקידוש נחשב הפסק, ולכן יש לקדש ולאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש יקדש על הפת. הטור מביא שכך היה נוהג גם המהר"ם מרוטנבורג.
ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.
מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.
לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.
היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.
שיטת ר"י, ר"ת והרא"ש
לפי דעת ר"י, ר"ת והרא"ש הקידוש אינו נחשב הפסק, כי קיימא לן כשמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ואם כן מותר ליטול קודם הקידוש. הטור מביא שאביו הרא"ש היה נוהג ליטול קודש הקידוש. לדעתם במקרה שאדם נטל ידיו קודם קידוש, וודאי שיכול לקדש לכתחילה על היין ולא רק על הפת.
שיטת הרשב"ם
הרשב"ם, נוקט במען שיטת ביניים, וכותב מחד, שהקידוש אינו נחשב הפסק ואם כן במקרה שאדם נטל ידיו קודם קידוש יכול לקדש על היין, כר"י, ר"ת והרא"ש, אך מצד שני כותב שראוי לכתחילה לקדש קודם הנטילה, כרב עמרם, הרמב"ם והרי"ף.
פסיקת ההלכה
הטור מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו הרא"ש היה ליטול ואז לקדש, ונראה שכך פוסק. מכל מקום כותב שהוא תמה על מנהג אביו הרא"ש שצריך להוציא את הגמרא מפשטה.