הבדלים בין גרסאות בדף "פקיעת שם הלחם"

בס"ד

סוגייתינו עוסקת בנושא פקיעת שם הלחם. הדיון בסוגייא היא בשאלה מתי לחם גמור שהתפורר או התבשל או התערב עם דברים אחרים מאבד את "שם הלחם" שבו ומברכים עליו בורא מיני מזונות.

רש"י מסביר שהתבשיל הנקרא חביצא עשוי מפירורי לחם '''שבושל''' בקדרה ולכן אומר ר' יוסף אם יש בהם כזית מברך המוציא ואם לאו מברך מזונות.

נמצא שלפירוש רש"י שביאר סוגיתנו בפירורים שנתבשלו, צריך לומר שרבא יפרש את דברי הברייתא לעיל, שחילקה בין אם הפרוסות קיימות או אינם קיימות, שהכונה בזה ש"פרוסות קיימות" היא, שיש בהם תואר לחם, ו"אין הפרוסות קיימות" פירושו שאין בהם תואר לחם. וחולק בזה על רב יוסף והירושלמי שפירשו "פרוסות קיימות" היינו שיש בהם כזית ו"אין פרוסות קיימות" שאין בהם כזית.

'''א.''' רש"י פרש שהברייתא של "נטלן ואכלן" מדברת במנחות והקשו '''התוספות''' שלענין מנחות לא שייך לומר שאם אכלם חמץ ענוש כרת שהרי כל המנחות באות מצה ולא חמץ כמבואר במנחות (נב ב), '''ורבינו יונה''' הוסיף להקשות איך יתכן לצאת בה ידי חובת מצה שהרי אין יוצאים ידי מצות אכילת מצה אלא במצה הראויה להאכל בכל מקום וכפי שלמדים זאת מהפסוק "בכל מושבותיכם", וכמבואר בגמרא בפסחים (לו א), ואילו מצה זו הרי נאכלת בירושלים בלבד. ואם באמת לא מדובר על מנחות אלא על פירורים לא מבושלים אז מה הראייה מברייתא זו?[[:קובץ:///C:/Users/משה/Desktop/מסכת ברכות/פקיעת שם לחם.rtf#%20ftn3|[3]]].

'''ב'''. '''רבינו יונה''' מקשה שאם באמת הסוגיא עוסקת בבישול כרש"י נצטרך לומר שר' ששת בא לפרש את הברייתא "בהכוסס חיטה" ששנינו שם "אם אין הפרוסות קיימות מברך מזונות" הכוונה שאין כזית ותואר לחם בפרוסות שהרי אם יש תואר לחם רב ששת כבר אמר שאע"פ שאין כזית אם יש תואר לחם ברכתו המוציא ואיך יאמר שם שיברך מזונות!? אלא וודאי מדובר שאין כזית ואין תואר לחם, ואם נפרש כך לא יהיה ברור מה חידש לנו רבא "שיש תואר לחם" שהרי זה נאמר כבר בברייתא לעיל[[:קובץ:///C:/Users/משה/Desktop/מסכת ברכות/פקיעת שם לחם.rtf#%20ftn4|[4]]]?

שתי הסוגיות חלוקות: שהברייתא דברה על בישול, והבישול מפקיע את שם האפיה ובלבד שיאה פחות מכזית אע"פ שיש תואר לחם לפי שאין לו שם של לחם אלא שם של תבשיל{'''ר' יונה'''}[[:קובץ:///C:/Users/משה/Desktop/מסכת ברכות/פקיעת שם לחם.rtf#%20ftn5|[5]]].

ו'''ניתן לצרץ עוד''' שרב יוסף אולי מדבק על דיבוק אבל לשיטתו של רב יוסף אין הבדל מהותי בין טיגון לבישול  ושניהם מפקיעים שם הלחם, וא"כ זו ראייה טובה שהרי המנחות היו מטוגנות[[:קובץ:///C:/Users/משה/Desktop/מסכת ברכות/פקיעת שם לחם.rtf#%20ftn8|[8]]], ואילו רב ששת סומר שהדבקה ששנינו היא בדווקא ואם זה פחות מכזית ויש תואר לחם – המוציא ואם אין תואר לחם -מזונות.  

'''א.''' תוס' מפרשים שדברי הברייתא "לקט מכולן" אינם מתייחסים למנחות אלא לחמשת מיני דגן של חולין, והברייתא מבארת שניתן ללקט פירורים מחמשת מיני דגן והם מצטרפים למצוות מצה ולחיוב כרט על אכילת חמץ, אמנם בשיטת תוס' מפורש בדבריהם שיש הבדל בין פירורים מדובקים על ידי דבש, חלב או מרק, שעליהם מברכים "המוציא" רק כשגודל הפירורים כזית, לבין פירורים שאינם מדובקים, שעליהם מברכים "המוציא" אפילו כשאין בהם כזית. אם כך קושיית אביי אינה קשה כלל, שכן הברייתא עוסקת בפירורים בעינם, ולכן אם ליקט מהפירורים כזית הם מוגדרים כלחם, ורב יוסף עוסק בחביצא שם הפירורים מדובקים על ידי חלב או מרק, וכשהם פחותים מכזית פוקע שם לחם?

לדעתם, אין חילוק בין פירורים מבושלים לבין פירורים מדובקים על יד דבש, חלב או מרק, ואין חילוק בין שני מקרים אלו לבין פירורים בעין ולשלושתם דין אחד, רב יוסף סובר שבשלושתם שם לחם פוקע כשאין בפירורים כזית, ורבא סובר ששם לחם פוקע רק כשאין בהם כזית ואין בהם מראה לחם.

'''ג'''. נתינת פת למים '''לרא"ה''' מזונות{שהרי איבד תוארו[[:קובץ:///C:/Users/משה/Desktop/מסכת ברכות/פקיעת שם לחם.rtf#%20ftn10|[10]]]}, '''לרש"י''' המוציא[[:קובץ:///C:/Users/משה/Desktop/מסכת ברכות/פקיעת שם לחם.rtf#%20ftn11|[11]]]{שהרי לא בושל}.  

שיטת הרמב"ם קובעת ברכה לעצמה הרמב"ם פסק בהלכות ברכות פ"ג הלכה ח':  

ולגבי הברייתא של בישול הוא מפרש "שפרוסות קיימות" כירושלמי ומוסיף ש"סובר רבינו דאף ע<nowiki>''ג דיש בהם כזית בעינן נמי דליהוי בהו תוריתא דנהמא לברך עליהם המוציא דלא עדיפי כשהן מבושלות אע''ג דאית בהו כזית מכשהם עשויות חביץ ואינם מבושלות אע''ג דלית בהו כזית וכיון דהתם בעינן תוריתא דנהמא ה''</nowiki>נ בעינן תוריתא דנהמא בהדי כזית".

נחלקו רב יוסף, רב ששת ורבא בגדרי הפקעת שם לחם, ונחלקו הראשונים בביאור מחלוקתם. '''רש"י''' {לפי הבנת תוס' ותלמידי ר' יונה} מבאר שרק בישול מפקיע שם לחם, לדעת רב יוסף הוא מפקיע שם לחם כשהפתיתים קטנים מכזית, ולדעת רבא הוא מפקיע שם לחם רק כשהפתיתים קטנים מכזית ואין בהם מראה לחם. '''תוס', תלמידי רבינו יונה והרא"ש''' מפרשים שגם בישול הלחם וגם דיבוק חתיכותיו באמצעות משקים מפקיעים שם לחם. רב יוסף סובר שגם בישול הלחם וגם דיבוק במשקה מפקיע שם לחם כשהפתיתים פחותים מכזית. רבא מודה לרב יוסף בבישול וחולק עליו בדיבוק במשקה, שלדעתו מפקיע שם לחם רק כשהפתיתים פחותים מכזית ואין בהם מראה לחם. הראשונים מסבירים, שרבא סובר שלא ניתן להפקיע שם לחם ללא בישולו או עירובו בחומרים אחרים, ואף כשטוחן את הלחם ועושה ממנו מעין קמח, מברך עליו "המוציא". '''הרא"ה והריטב"א''' סוברים שאין חילוק בין בישול הלחם לבין דיבוק חתיכותיו ואין חילוק בין שני המקרים הללו לבין טחינתו - בשלושת המקרים הללו סובר רב יוסף שפוקע שם לחם כשאין בפתיתים כזית, ורבא סובר שפוקע שם לחם רק כשאין בפתיתים כזית ואין בהם תואר לחם. שיטת '''הרמב"ם''' אינה חד משמעית, ונחלקו האחרונים בפירוש דבריו.

{| class="wikitable"

|

|}

----[[:קובץ:///C:/Users/משה/Desktop/מסכת ברכות/פקיעת שם לחם.rtf#%20ftnref1|[1]]] לכן רב יוסף הביא ראייה דוקא על כזית שהרי אם היה מביא ראייה שמברכים מזונות על פחות מכזית לא היה ראייה שהרי יש לומר שברכתו מזונות בגלל שהוא מטוגן אבל אם באמת הוא היה אפוי גם בפחות מכזית היה לומר שברכתו המוציא ולכן הביא ראייה על פירורים שיותר גדולים מכזית שאם על פירורים שיותר מכזית ברכתם המוציא כ"ש בפירורים שבושלו שברכתם המוציא.