תחרות כתיבת הסוגיות השנתית - תשפ"ב:
עדכון: עקב כמות הסוגיות הנמוכה עד כה, מועד סיום התחרות יוארך עד א' באייר,
כמו כן סכום הפרסים הסופי ייקבע בהתאם לכמות הסוגיות שתשלחנה
להשתתפות בתחרות >>

עליית קטן למנין הקרואים בתורה

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg סוגיה זו זקוקה לעריכה: הסיבה לכך היא: צריך לסדר פיסקאות, הדגשות, מקורות, קישורים.
כמן כן, ייתכן שבדף הטיוטה של הסוגיה תמצאו מידע נוסף בנושא זה, שיש לערוך אותו ולהעבירו לדף הסוגיה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הסוגייא בגמרא שקטן משלים למנין שבעה[עריכה | עריכת קוד מקור]

במסכת מגילה (כג.) שנינו בברייתא: "הכלעוליןלמנין שבעה, ואפילו אישה ואפילו קטן", ע"כ.ונראהשמלשון הברייתא"למנין שבעה" יש לדייק שרק למנין שבעה עולה הקטן,ואולם בימי שני וחמישי דהעליות של שלושה עולים אין עולה הקטןכל עוד לא מלאו לו שלוש עשרה שנה ויום אחד. ויש לדון מהי הלשון בברייתא "הכלעולין למניין שבעה" הרי דאם נסביר לומר אף למנין שלושה, הייתה המשנה צריכה לומר "למניין הקרואים" או למנין העולים, ולא "למנין שבעה", או דמאי דנקטה בכך דייקא, י"ל שדווקא בהאי ולא בהאי. ונבאר לקמן בעזרת האל.

ההו"א שקטן לא יעלה למנין שלושה[עריכה | עריכת קוד מקור]

יש לברר מה ההוא אמינא שנאסור עליית קטן למנין שלושה, דאם נייתי ונאמר דמאי דנקטה המשנה למנין שבעה ולא למנין שלושה בדווקא,מאי אולמיה עליות של שלושה מעליות של שבעה עולים. ונראה לענ"ד שאפשר לומר יותר חומראבעליות דשלושה, מפני שבעליות הללו פעמים שיש בדיוק כמנין פסוקי החיוב בקריאת התורה, וזה אינו כמו עליות של שבעה דאיכא פסוקים טובא, ואף אם אינו מוציא הקטן או אינו מצטרף, את פסוקי החיוב קראו הציבור. ועוד י"ל חומרא בעליות של שלושה ששם יש שליחות מסויימת של עלייה של כהן לוי וישראל, ואם נעלה קטן אין זו שליחות של אחד מהעולים, כי קטן הוא לא נציגות לעניין דברים אחרים (אף לעניין השלמת מניין) ולכן לא יעלה. ודו"ק.

פסיקת הרמב"ם שקטן משלים אף למנין שלושה=[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרמב"ם בחיבורו ביד החזקה (הלכות תפילה פי"בהט"ז) כתב בסוגייתנו וז"ל: "בשבת בשחרית קוראים שבעה, ביום הכיפורים שישה, בימים טובים חמישה בראשי חודשים ארבעה, בשני וחמישי בחנוכה ופורים שלשה, אישה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור, קטן היודע לקרות ויודע למי מברכים עולה ממניין הקרואים", עכ"ל. ומבואר מלשון הרמב"ם שהקטן עולה בין למנין שבעה ובין למנין שלושה. וקשה דאם כן הייתה המשנה צריכה לומר "למנין הקרואים" ולא כמאי דכתבה "למנין שבעה", אלא דנראה לדייקמדבריו דנקט שעולה אף לשלושה שפריש מניין שבעה דהוא מניין הקרואים ובכל הקריאות עולה הקטן.

סתירה מדברי הרמב"ם בפהמ"ש שקטן אינו משלים למנין שלושה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אמנם דהרמב"ם בפירוש המשניות (פרק רביעי מ"ו ד"ה קטן) כתב : "קטן קורא בתורה אמר אחד מן הגאונים האחרונים שזה אחר השלישי", עכ"ל. ומבואר מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות שאמר אחד מן הגאונים, שכל מאי דאמרינןדקטן משלים למניין שבעה, הוא דווקא אחר עליית שלישי, מיהו דבשלוש הראשונות אינו עולה,וקשה דאם כן יוצא שלקריאות של שלושה, אין הקטן עולה.וסתרי אהדדי בדברי הרמב"ם מפני שבחיבורו ביד החזקה כתב שקטן כן עולה "למנין הקרואים" דהוה ליה למימר ממניין שבעה, ונקט כן מפני שסובר שעולה לכל העליות, ואילו בחיבורו

בפירוש המשניות לא כתב כן עי"ש.ונראה לי לומר, שהרמב"ם ביד החזקה אינו הסתמך על מ"ש בפירוש המשניות ופסק שעולה אף למניין שלושה. והכי משמע מדבריו שהרי כתב בפהמ"ש "אמר אחד מן הגאונים" משמע דהוא אינו סובר כן אלא רק הציג דעת הגאון, והעיקר כמו שהסכים להלכה בחיבורו .

קשה מנין הביא הרמב"ם דין זה שקטן עולה למנין שלושה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ולכאורה דברי הרמב"ם מוקשים, מנין הביא הרמב"ם דין זה של מנין שלושה, הרי לשון הברייתא היא "למנין שבעה" ותו לא אמרה. וכן הוקשה למרן החבי"ב בכנסת הגדולה (סי' רפב' בהגהות הטור) שהביא לשון הרמב"ם וכ"כ: "נראה מדבריו שסובר שקטן עולה אף למנין שלושה, ויש לתמוה שמנין לו זה והרי בברייתא לא אמרו אלא הכלעוליןלמנין שבעה וכן דייק בפירוש ספר הרוקח (סי' שלד') שאינו עולה למנין שלושה, וכתב כן בשם בעל הערוך. והוסיף הבית יוסף שכן כתב הרמב"ם בפיהמ"ש (מגילה כד.) בשם אחד מן הגאונים האחרונים ולכן אני אומר שגם דברי הרמב"ם בחיבורו יש לפרשם שדווקא למנין שבעה ולא למנין שלושה, כדי להשוות דבריו למה שכתב בפיהמ"ש ואפילו אם תמצא לומר שהרמב"ם חזר בו מחיבורו ולא סמך על דברי אותו גאון וכמו שכתב מורי הרב (מהרימ"ט) בתשובה (סי' קמה') מכל מקום לעניין הלכה נקטינן שלמנין שבעה עולה למנין שלושה אינו עולה וכן פסק בספק תיקון יששכר (נד:) עכ"ד. אם כן מדוע המשנה בעצמה אינה נקטה לשון של שלושה עולים.

דחיית דברי הכנסת הגדולה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרמב"ם בתשובה (הוצאת פריימן ירושלים סי' לד) פסק בפירוש שבעת הצורך מותר להעלות קטן למנין שלושה, ולכן העיקר כמו שהבין רבו המהרימ"ט בדעת הרמב"ם וכמו שכתב כן המהריק"ש שקטן משלים אף למנין שלושה. ומה שאמרו בברייתא הכל עולים למניין שבעה, לאו דווקא, אלא שדיברו בהווה, שבתוך שבעה מצוי לקרות קטן, מה שאין כן בתוך מספר קטן של שלושה אין הדבר מצוי לקרות קטן לספר תורה. עיי"ש. וכן כתב לדחותו הרב שבות יעקב (סי' מ') "לעניין הלכה אין נראים דברי הכנסת הגדולה בזה, כי מה הבדל בין מנין שבעה למנין שלושה הכל חובת היום הם, וכן באמת משמעות דברי הרמב"ם בחיבורו", עכ"ד. ועוד יש לומר כמאי דאמרנו לעיל שדבר זה הוא לחידוש, וכ"ש שעולה לעליות של שלושה.

דברי האו"ז שלשון הברייתא "למנין שבעה" הוא לרבותא[עריכה | עריכת קוד מקור]

האור זרוע הגדול (ח"א סי' תשנב') כתב שכל מה שנקטה הברייתא "למנין שבעה" הוא לרבותא וכ"כ: "שקטן עולה אף למנין שלשה ומה שתפסה הברייתא למנין שבעה, הוא לרבותא, שלא תאמר הואיל וכבוד שבת חמור ביותר, ועוד שיש כנופיא של קהל גדול הבא לבית הכנסת בשבת, אין כבוד הציבור להעלות קטן לספר תורה קא משמע לן שמותר. ומכל שכן בשני וחמישי שאין כל כך ציבור גדול בבית הכנסת, שהרבה טרודים במלאכתם שבוודאי שמותר לקטן לעלות למניין שלושה", עכ"ד. וכן כתב בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג סי' קח') בשם רבנו שמחה דלאו דווקא למניין שבעה אלא אף למנין שלושה וכן הובא בהגהות מימוני (פרק יב' מהלכות תפילה אות ע) וכן כתב בפשיטות רבנו המאירי שהכל עולין למנין שבעה או לאיזה מנין של קריאת התורה ואפילו קטן, ע"כ. עיי"ש. ובעזר בדבריו יש לתרץ את קושיית

הכנסת הגדולה על דברי הרמב"ם, שהרמב"ם כתב ממניין הקרואים כי הבין שמאי שנקטה הברייתא הוא לרבותא שאף לעליית שלושה נמי, וחיזק דבר זה וכתב למנין הקריאות.

דברי רבי אברהם בן טוואה בדין עליית קטן למנין הקרואים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשו"ת התשב"ץ (בקונטרס חוט המשולש, הטור השלישי סי' לא') בתשובת הגאון רבי אברהם אבן טוואה כתוב וז"ל: "מה ששאלת אם הקטן עולה למנין שלושה או אינו עולה אלא למנין שבעה, הנה מזמן נשאלתי על זה והוריתי שעולה גם למנין שלושה וכמה אנשים התחילו לגמגם על הוראתי ואמרו קטן עולה למנין שבעה לא שמענו ואמרתי להם מה נשתנה, והלא שבת יום שנתחייב בשבעה הוא וקטן עולה למנין העולים של חובת היום אך בשני וחמישי שחובת היום בשלושה קטן עולה למנין ועוד שכן דעת הרמב"ם בחיבורו שכתב, שקטן היודע לקרות עולה ממנין הקרואים, ומוכח דהיינו בין למנין שלושה בין למנין שבעה וכן כתב בפירוש בהגהות מיימוני בשם רבנו שמחה. ואח"כ מצאתי לאדוני זקני הרשב"ץ בתיקון החזנים שכתב וז"ל: "קטן עולה בין למנין שבעה בין למנין שלושה" ואמרתי זה לאותם שגמגמו ועמדו ולא ענו עוד", ע"כ. וכן כתב הרשב"ץ בתשובה (ח"ג סע' שכ') שקטן עולה לעליית שלישי בשחרית של תשעה באב ובמנחה של יום הכיפורים ומפטיר. ואע"פ שהוא קטן עולה למנין שלושה. עי"ש.

ראייה מדברי הר"ן שקטן "משלים" אף למנין שלושה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' נד') הוכיח ממה שכתב הר"ן הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן, פירוש עולים להשלים, אבל לא שיהיו כולם קטנים, ומעיקר הדין שלא היו הקוראים בתורה מברכים, אלא הפותח והחותם , קטן אינו קורא ראשון ואחרון, משום הברכה, שאי אפשר לקוראים בתורה לצאת בברכתו, אבל לאחר שתיקנו חכמים שכולם מברכים, קטן קורא אפילו ראשון ואחרון", ע"כ. ולי קשה על דברי הפנים מאירות דאדרבא איפכא מסתברא שמדבריו נראהדהקטן יכול לעלות למניין המשלימים דשבעה דווקא, אבל למנין השלושה אינו משלים, דיש לדייק ממאי דאמר הר"ן "ומעיקר הדין שלא היו קוראים בתורה מברכים, אלא הפותח והחותם קטן אינו קורא ראשון ואחרון" משמע דאין להעלות את הקטן לעליות של החובה דהיינו של השליחות של הקריאה (ראשון ושביעי), אבל לשאר העליות כן, וכן הוא בימים של שלושה עולים שיש רק כהן, לוי וישראל- שצריך שיהיה פה שליח ראוי, לא ישלים הקטן. ומיהו דלמסקנא יש לומר שקטן כן ישלים למנין שלושה, מפני שכתב הר"ן "לאחר שתיקנו חכמים שכולם מברכים, קטן קורא אפילו ראשון ואחרון, מפני שכל אחד עושה שליחותו, ויש לומר גם כן לעלייה של שלושה שכולם מברכים ולא זכינו להאיר כתירוצו. ודו"ק.

בירור דעת מרן השולחן ערוך[עריכה | עריכת קוד מקור]

מרן בשו"ע כתב (סי' רפב') " הכלעוליןלמנין שבעה אפילו אישה וקטן שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים: אישה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור", ע"כ. ונראה מפסיקתו שלא הזכיר דין עליית שלושה עולים לספר תורה, ואף לא הזכיר זאת בסי' קלה' בהלכות קריאת התורה בשני וחמישי, ושמא אפשר לומר שמרן סבר שקטן עולה רק למניין שבעה ואינו משלים למנין שלושה או דלמא שכן סבר שיש להעלות קטן אף למנין שלושה ובדרך הברייתא נקט, ונקט ברבותא כמו שכתב האו"ז. ונראה שיש לומר, שמרן השו"ע נצמד לדברי הגמרא, להורות שקטן משלים אף למנין שלושה, שכן הבנתנו כך בדעת הרמב"ם, ובדברי הגמרא, וכשאר הראשונים דנקטנו לעיל, ומאי שאמרו למנין שבעה, לרבותא הוא.

קשה האיך הקטן מוציא ידי חובתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

לכאורה, יש להקשות שהרי שנינו (בר"ה כט.) "כל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתם" ואם כן איך הקטן עולה למנין שבעה, והרי אינו מחוייב בדבר. והוסיף בזה מרן הגרע"י (שו"ת יחווה דעת שזהו כשהשליח צבור קורא בתורה והקטן רק עולה ומברך ברכות התורה, שהרי בימי חכמי התלמוד לא היה שליח צבור שקורא בתורה, אלא העולה לתורה קורא בעצמו, ורק לאחר חתימת הש"ס נהגו שהשליח צבור קורא כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות. וכמו שכתבו כן התוספות (מגילה כ"א ע"ב ומנחות ל' ע"א) וכן כתב הפרי מגדים (משבצות זהב רפב' סקג') שמה שאמרו שקטן עולה למנין שבעה, היינו אפילו שהקטן עלה בעצמו, כמו שהיו נוהגים חכמי הש"ס. ונראה לתרץ שמאי שאמרה המשנה הכל עולין למנין אפילו אישה ואפילו קטן אין הוא אלא רק בזמנם, שהיו נוהגים לברך ברכה ראשונה וברכה אחרונה דבעליות הללו אינם עולים, ובאמצע העליות אין הם צריכים להוציא את הציבור ידי חובה , אם כן קשה על מאי דהעמדנו לעיל שקטן משלים אף למניין שלושה שיש לדון מכאן שאינו משלים מפני שאינו מוציא את הרבים ידי חובתן, וחזיתיה לדברי המאירי דכשמו כן הוא שהאיר קושייתי דכתב (מגילהכג.) וז"ל:"הכל עולים למנין שבעה ואפילו אשה וקטן, יש מי שמפרש שלא נאמרו הדברים אלא בזמן שהיו קוראים האמצעיים בלא ברכה, ואשה יכולה לקרות באמצע, אבל עכשיו שכולם מברכים אין אשה קוראה כלל. וכן הדין נותן שאיך תברך והיא פטורה. ומכל מקום קטן מברך הואיל ויש לו שייכות בתלמוד תורה ואחרים מצווים ללמדו. עכ"ל.

סיכום הדברים והיוצא להלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראינו לעיל דקטן לדברי הכל משלים למניין שבעה בזמן הזה שכולם מברכים וקוראים בתורה, ואילו בזמנם שהיו קוראים רק ראשון ואחרון בתורה אין הוא עולה בעליות הללו, מפני שלעניין שליחות של הציבור אין הוא נחשב שליח להוציאם בדבר חשוב כזה, אבל בשאר העליות אע"פ שהוא מוציא אותם, אין הוא מוגדר כשליח, ולכן הוא מוציאם. וכן יש לומר לימים של שלושה עולים, שהוא יוציא ידי חובה דכל העולים מברכים לכן יש לומר שהוא יוציא ידי חובה. אמנם דלדעת הרוקח וסיעתו אינו יוציא, כמאי דפירשנו לעיל בשיטתם שבימי של שלושה עולים גם כן צריך שליחות חשובה, ולכן אין הקטן נחשב הכא לשליח, מה שאין כן התם בשבעה עולים שהוא רק מוציא את הרבים ידי חובתם אפשר להעלותו לכן להלכה י"לדעולה הקטן למניין שבעה לכל העליות, דבזמן הזה שהכל מברכים אין צריך נציגות של עולה לתורה גדול, וכן יש לומר דאף לעליית שלושה יעלה מפני שגם שם כולם מברכים, וכן להוסיף דיוקו שלהאו"ז לעיל, ממאי דאמרההמשנה הכלעולין למניין שבעה הוא הדיןלמנין שלושה, ופשיטא ולא צריכאלמימר שרק בכהאיגוונאדהקן שומר על עצמו בטהרה שיוכל לקרות בתורת אלוקינו.