הבדלים בין גרסאות בדף "סוכה הגבוהה מעשרים אמה"

הגמרא (ב א) מביאה דעה שלישית בנוגע לפסול הסוכה הגבוהה מעל עשרים אמה והיא דעת רבא. רבא מצריך שהסוכה תהיה דירת עראי. הוא לומד זאת מן הפסוק 'בסוכות תשבו שבעת ימים', דירה של שבעה (רש"י (שם)). לכן הסוכה צריכה להיות עד גובה של עשרים אמה.

אביי מקשה על רבא, מה יהיה דין סוכה הנמוכה מעשרים אמה ועשה מחיצות של ברזל כסוכת קבע? ענה לו רבא שסוכה זו כשרה, מכיוון שאנו צריכים סוכה הראויה להיות דירת ארעי (כ"כ הרא"ה (שם), ובצורה דומה כתבו שם התוס' (ד"ה כי עביד), ועיין ברש"י (שם ד"ה עד עשרים)). לכן, כל עוד ישנה אופציה שהסוכה תהיה דירת עראי, גם אם עשאה קבע כשרה.

למסקנה משמע שהארעיות נמדדת בגובה של הסוכה. איך רבא למד זאת מן הפסוק?  

מסביר הר"ן (על הרי"ף סוכה א א) שמתוך ציווי התורה חייב להיות גדר לגבי ארעיות הסוכה, והגדר הינו בגובה הסוכה (ניתן להוסיף לדברי הר"ן שהמילים 'שבעת ימים' הן מיותרות, ונלמדות לדרשה זו).  

ראינו בסעיף הקודם שרבא סובר שסוכה צריכה להיות דירת ארעי.  

התוספות (ב א ד"ה כי עביד) מחדשים דין חדש. התוספות מחדשים שהסכך חייב להיות עראי. הם לומדים זאת מהמשנה בתענית (א א) שאומרת שגשמים הם סימן קללה בחג, והרי אם יעשה סכך קבע לא יהיו גשמים אז מדוע כתוב שהם סימן קללה. התוספות מחדשים דין זה לכל הדעות בגמרא, ולא רק לשיטת רבא.  

דבר נוסף שהתוספות מניחים הוא שיש פסול נוסף מדאורייתא לסוכה, משום שכתוב בתורה סוכה ולא בית.  

מניין התוספות למדו את הדין שבית פסול לסוכה?  

ניתן לומר שהם למדו דין זה מהמשנה (ט ב) שאומרת "העושה סוכתו תחת האילן - כאילו עשאה בתוך הבית." וסוכה זו פסולה. אפשרות נוספת לומר היא שהם למדו זאת מן סוכת היוצרים (ח ב) שהיא פסולה משום שאדם דר שם כל השנה כמו ביתו (רש"י (שם)).  

האם כל הראשונים יסכימו לחידושים אלו?  

אומר הרא"ש (סוכה א יב) שגם סוכה המגינה ממטר היא כשרה. אמנם, הוא מביא את דעת ר"ת שחולק ואומר שאם הסוכה מגינה ממטר היא פסולה.

מביא הטור (או"ח תרלא) את דעת ר"ת שפסל סוכה שמגינה מן הגשמים, ולבסוף הוסיף שהרא"ש לא הביא את דברי ר"ת. אמנם, ראינו לעיל שהרא"ש כן הביא את דברי ר"ת!

מתרץ הב"ח (שם) שהטור כתב כך משום שהרא"ש לא פסק כר"ת שסוכה המגינה ממטר פסולה. אמנם, בסוכת גנב"ך ורקב"ש (גנב"ך- גויים, נשים, בהמה וכותים. רקב"ש- רועים, קייציים, בורגנין ושומרי פירות) שיש עוד טעם לריעותא שהסוכה נעשתה ע"י אנשים שלא חייבים במצוות סוכה או לשם צניעות, הרא"ש יפסול כאשר הסוכה מגינה מן הגשמים.  

גם מדברי הב"ח ניתן לראות שסוכה העשויה כבית ממש פסולה.  

היראים (תכא [דפו"י קכג]) מדייק מן המשנה שסוכה המעובה כמין בית כשרה, אבל סוכה שהיא נראית כבית ממש פסולה.  

השולחן ערוך (או"ח תרלא ג) לא הזכיר בדבריו את דברי ר"ת כלל.  

המשנ"ב (שם ו) מביא את דעת ר"ת ודעימיה וכותב שלכתחילה צריך לנהוג כדבריהם, אבל בדיעבד ניתן לסמוך על המכשירים כדעת השו"ע.  

לאחר שראינו את שלושת הדעות בגמרא לכך שסוכה מעל עשרים אמה פסולה. דעת רבה המצריך ידיעה בסוכה, דעת רבי זירא המצריך צל סוכה ודעת רבא המצריך סוכה שראויה להיות דירת ארעי השאלה שנשאלת היא כמי נפסקה ההלכה?  

הרבינו חננאל (ב ב) פוסק כרבה, משום שרבה היה עושה כל דבריו כמו רב.  

מה הכוונה בדברי הר"ח? מסביר הקרבן נתנאל (הרא"ש א א) שעפ"י הגמרא (בדף ב ב) המביאה שלוש מימרות בשם רב, כנראה משמע שהלכה כמותו. ומכיוון שידוע לנו שרבה היה מדקדק לעשות כל דבריו כרב, משמע שכך רב פסק, ולכן הלכה כמותו.  

לעומת זאת, הרי"ף (א א עד ב) מביא את הר"ח וחולק עליו, ופוסק כרבא. הוא מביא לכך ראיה מהסוגיה של סוכה ע"ג סוכה שסתם הגמרא שם נשמעת כשיטת רבא (ומשמע שרבינא ורב אשי פסקו כך).  

הר"ן (שם) גם פוסק כרבא מכיוון שראינו בכמה מקומות שהגמרא עצמה העמידה את מחלוקת רבי יהודה ות"ק במשנה כמו רבא.  

הרא"ש (סימן א) מסכם את השיטות. הוא העתיק את הרי"ף ופסק כרבא. בנוסף לכך הוא הביא גם את בעל המאור, הרי"ץ גיאות והרי"ד שפסקו כרבא, ואת דעת בעל העיטור שפסק כרבה.  

הרמב"ם (סוכה ד א) פסק בסתם שסוכה מעל עשרים אמה פסולה, ומשמע מכאן שפוסק כרבא. הסיבה לכך היא שאם הוא היה פוסק כרבה הוא היה צריך לומר שהפסול הוא דווקא אם הדפנות לא מגיעות לסכך אבל אם הם מגיעות לסכך אפילו מעל עשרים אמה כשרה, ואם היה פוסק כרבי זירא הוא היה צריך לציין שבמקרה שהסוכה גדולה מארבע על ארבע אמות היא תהיה כשרה (עפ"י סוכה ב ב).