נטילת ידיים בשנים

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.
מקורות
משנה:ידים א א
בבלי:חולין קז א
רמב"ם:ברכות ו י
שולחן ערוך:אורח חיים קס יג

מאמר זה יעסוק האם שני בני אדם יכולים ליטול ידיים רק עם רביעית אחת של מים. ואם כן אז איך.

המקורות מהמשנה והגמרא

כתוב במשנה במסכת ידים (א א) שמכמות מים של 'רביעית' נוטלים ידים לאדם אחד ואפילו לשנים. הגמרא בחולין (קז א) מביאה כמה אפשרויות מה אמר אמימר לרב ששת. באחת מהן אומר אמימר לרב ששת לגבי הקפדה בעניין נטילת ידים, שעל כלי הנטילה ומראה המים - אנו חוששים, ואילו על שיעור המים שהוא רביעית - אין אנו חוששים. אמימר הביא ראיה מהמשנה הנ"ל שמי-רביעית מספיקים אפילו לשנים, וא"כ מוכח שלא כל אחד מהנוטלים צריך רביעית מים. אך הגמרא דחתה זאת ואמרה שאין מכך ראיה כיוון שהם הגיעו "משירי טהרה". הכוונה, שאחרי שהראשון נטל מהמים ששיעורם היה רביעית - נטל השני מאותם המים שכבר שימשו לנטילה של הראשון (בכמות של רביעית) ולכן נטילתו מועילה גם כשאין במים רביעית.

קושיית תוספות

בתוספות (שם ד"ה ולא היא) הקשו, שמשתמע מדברי הגמרא שרב ששת רצה ללמוד שאין כלל צורך ברביעית מים לנטילת ידים. והקשו: היאך היתה הו"א כזאת? הרי כתוב במפורש במשנה "מי רביעית לאחד", וא"כ משמע שצריך רביעית מים לנטילת ידים, ורק לאדם השני אפשר בפחות מכך משום "שיירי טהרה"? וביאר שכיוון שהמשניות הללו עוסקות בעיקר בנטילה לתרומה, רצה רב ששת לדייק שכיוון שאפילו לתרומה לנוטל שני אין צורך בשיעור רביעית, אולי לגבי נטילה בחולין - אפילו לראשון אין צורך ברביעית מים. אבל המסקנה היא שכאן אין צריכים רביעית, כיוון שאלו שיירי טהרה, ולכן הדין שונה.


מחלוקת הראשונים בהסבר המקרה

שיטת רש"י

שיטת רש"י (חולין קז א) שאם באים שני בני אדם ליטול ידים באותה שעה, אפילו אין בכלי אלא רביעית מים בלבד - מותר לשניהם ליטול מאותה רביעית בזה אחר זה, אף על פי שכאשר בא ליטול השני אין בכלי רביעית מים, כיוון שמשירי טהרה באו. וכן משמע מתוספות (חולין קז א ד"ה ולא היא), וכ"כ רבינו שמשון (ידים א א), וכ"כ האור זרוע (א סב), וכ"כ הרא"ש (חולין פ"ח ס' ט"ו והניף ידו שנית בתשובה כלל מ"ח ס' ז', וכן בפירושו לידים א א). וכן המרדכי (ברכות ס' קצ"ח), וכ"כ הטור (ס' קס), וכ"כ רבינו ירוחם (נטיב ט"ז חלק ו'), וכ"כ רבינו יהונתן מלוניל וכן בספר המכתם וכן הריבב"ן (ברכות סוף פרק ח'), וכ"כ בפסקי הרי"ד (גיטין טו:), וכ"כ בפסקי הריא"ז (הל' נטילת ידים שבמסכת ברכות סוף פרק ח'), וכ"כ בס צידה לדרך (מאמר ראשון כלל ג' פרק כ"ה), וכ"כ המאירי [(בקונטרס בית יד שבסוף ברכות שער שלישי) וכן בחידושיו למסכת גיטין (טו:), וכן למסכת חולין (קז.)]. ובסוף קונטרס בית יד כתב ששיטת הגמרא מוכחת כשיטת רש"י [אמנם דברי המאירי סותרים למה שכתב במסכת נזיר לח. וצ"ע]. וכן הובא שיטה זו בספר תורת הבית לרשב"א בשם יש אומרים.

קושית הביאור הלכה על דעה זו

הביאור הלכה (קס ד"ה ויש מתירין) הקשה על שיטה זו, איך יתכן שיספיקו מים בכמות של רביעית אחת לשני בני אדם בזה אחר זה, למים ראשונים ושנים ולכל יד ויד (פעמיים לכל אחת מהידיים)? וכתב שמצא שכך הקשה גם הגר"מ בנעט בביאור מרדכי (אות כ"ג), שאף הוסיף על הקושיה, שהרי המשנה דיברה לעניין תרומה ששם צריך ליטול עד הפרק שהוא חיבור היד עם הזרוע, כך שיש צורך ביותר מים.


שיטת הרמב"ן

הרמב"ן (בחידושיו לחולין קז א) הסביר, שהמשנה במסכת ידים דיברה באופן ששניהם נוטלים ידיהם כאחד, דהינו שהשני מניח את ידיו מתחת לידי הראשון, והמים שנופלים על ידי הראשון נופלים גם על ידי השני ללא הפסק הקילוח, וכיוון שהקילוח לא מפסיק יש לומר בזה את דין ניצוק (כדאמרינן לגבי מקואות במסכת מקואות ז ו), כיוון שהמים שמגיעים לידי השני הם מגיעים משירי טהרה. וכ"כ הרשב"א (חולין קז א), וכ"כ הריטב"א (חולין קז א), וכ"כ הנימוק"י (חולין קז א), וכ"כ הרא"ה (ברכות ח. ובחולין קז א), וכ"כ בספר השלחן (הל' נטילת ידים עמוד שיב). ובספר תורת הבית לרשב"א (בית ו' שער ב') כתב שכן דעת רבותיו. וע"ע בשו"ת הרשב"א (ח"ז ס' תקל"ה).


שיטת תלמידי רבינו יונה

שיטת תלמידי רבינו יונה (ברכות סוף פ"ח - דף מב ע"א בדפי הרי"ף) שנטילה מבלי שיש לכל נוטל רביעית - זו אינה נטילה, בין אם הם נוטלים בזה אחר זה, ובין אם נוטלים בבת אחת. ומה שאמרו בגמרא בחולין שלשני מהני גם אם אין לו רביעית מים הואיל ובאו משירי טהרה, אין הכוונה שיטול בפחות מרביעית מים, אלא הכוונה שאם היה כלי שהיה בו קצת יותר מרביעית, ואדם אחד נטל ממנו ידים והשאיר באותו הכלי מים, ובא השני ונטל מכלי זה את ידיו ולאחר מכן נתן עוד מים בכלי וחזר ונטל את ידיו, וביחד היה במים שנתן על ידיו רביעית, עלתה לו הנטילה. ולמרות שבדך כלל צריך שתהיה רביעית שלמה בכלי בשעת הנטילה, במקרה הזה כיוון שהמים באו משירי טהרה מועיל אפילו אם בשעת הנטילה לא היה בכלי רביעית מים בבת אחת. וכתב בחידושי הרמב"ן שכן פירש הראב"ד. וכ"כ רבינו ירוחם (נטיב ט"ז ח"ו) בשם הראב"ד. וכן כתב הר"א מלוניל בספר המנהגות בשם הרב ר' דוד (ואולי זה ג"כ הראב"ד).


שיטת הרמב"ם

הבית יוסף (קס ד"ה ודע שלדעת הרמב"ם) הסביר את דעת הרמב"ם, שלדעתו יש להחמיר וליטול ברביעית שלמה לכל אדם. ומה שכתוב במשנה במסכת ידים ש"מי רביעית נותנים לידים לאחד אף לשנים וכו'" מדובר על נטילת מים שניים, שזו נטילה שניה של הידים לעניין תרומה, שנטילה זאת אפשר ליטול גם בפחות מרביעית. והקלנו בנטילה השניה שאפשר ליטול שניים ברביעית אחת כיוון שהידים כבר נטהרו במים הראשונים. לפי הרמב"ם בתרומה שצריך שתי נטילות אפשר להקל בנטילה השניה, אבל בחולין שצריך נטילה אחת (כמו שמשע במשנה תורה פ"ו מהל' ברכות ה"ד) חייבים רביעית מים לנטילת ידים ולא פחות. מה שכן כתב בהלכות מקוואות (פי"א ה"ג) שלתרומה בעינן נטילת שני ידיו ואחרי זה עוד נטילה. וכן בחידושי הרשב"ץ (ברכות ספ"ח) הביא בשם הרמב"ן שפירש את דברי הרמב"ם כב"י. ע"ש. וכן כתב בספר הבתים (הלכות נטילת ידים שער שלישי סימן א ד ו) לבאר את דברי הרמב"ם כדברי הב"י. וכ"כ רבינו מנוח (הלכות ברכות).

ספק בדעת הרמב"ם

הרב יוסף קאפח (בפירושו לרמב"ם ליד החזקה פ"ו מהלכות ברכות אות לא) מסתפק מה דעת הרמב"ם לדוגמא במקרה שעשרה בני אדם נוטלים ידים, האם צריך שיהיה בכלי עשרה רביעיות מים (רביעית לכל אדם), או שמספיק שיהיה כמות המספקת לכך שגם אחרי שיטלו לתשעה שמעליו ישאר לאחרון רביעית מים שתגיע לידיו. וכתב שנראה לו, שלדעת הרמב"ם צריך שיהיה בכלי כדי רביעית לכל אחד (כלומר מספר רביעיות כמספר האנשים). והוכיח זאת מהמשנה בתחילת מסכת ידים שכתבה שחצי לוג מספיק לשלושה וארבעה אנשים, ובמקרה זה ודאי לאחרון (לשלישי או לרביעי) יפול עליו יותר מרביעית מים, ובכ"ז מעמיד הרמב"ם משנה זו במים שניים.

קושיית הלחם משנה

הלחם משנה (פ"ו מהל' ברכות ה"י ד"ה נוטלין) הקשה על הרמב"ם – איך הרמב"ם רוצה לומר שתחילת המשנה מדברת על מים שניים, הרי משנה זו בסופה מחלקת בין מים ראשונים לשניים, ואם גם תחילת המשנה עוסקת במים שניים, המשנה הייתה צריכה לכתוב את זה. עוד הקשה הקשה הלחם משנה ממסכת גיטין (טו ב) שהסתפק שם אילפא (אמורא) האם ידים טהורות לחצאים או לא. והגמרא ביררה במה הוא הסתפק – הגמרה אומרת שלא ניתן להעמיד את ספקו של אילפא במקרה ששני אנשים נטלו את ידיהם בזה אחר זה מרביעית אחד של מים, כי אם כן זה סותר משנה מפורשת (בידים א א) שכותבת שאפשר ששנים יטלו ברביעית מים. אך לפי הרמב"ם שאמר שהמשנה בידים מדברת על מים שניים, לא ברור מדוע הגמרא מקשה מהמשנה שם שלא הלא הגיוני ששכח משנה, הרי משנה זו עוסקת במים שניים, ולא במים ראשונים. וכתב הלחם משנה שנראה לתרץ, שלדעת הרמב"ם למרות שהסוגיה בגיטין העמידה שהמשנה במסכת ידים עוסקת במים ראשונים, הסוגיה בחולין העמידה את המשנה במים שניים, ואנחנו פוסקים כמו הסוגיה בחולין כיוון ששם הסוגיה במקומה, ואילו בגיטין זה מובא כדרך אגב. בנוסף מתוך שהגמרא בחולין דוחה את ההוה אמינא ומגיעה למסקנה "ולא היא שאני התם" משמע שזו המסקנה להלכה.

פסיקה להלכה

שיטת השלחן ערוך

כמו שהזכרנו מרן בב"י (קס אות יג-יד) הביא את ארבעת השיטות הנ"ל. ובשו"ע (קס יג) הביא בסתם את שיטת הרמב"ן וסיעתו, דהינו שמניח האחד את ידיו מתחת לידי חבירו, והמים באים על ידי שניהם כשאין הקילוח נפסק. ואח"כ הביא ביש מתירים את שיטת רש"י וסיעתו, דהינו שאפשר ליטול ידים ברביעית מים בלבד אפילו בזה אחר זה. א"כ נראה שהשו"ע סבר שיש לפסוק כרמב"ן וסיעתו, מפני שכלל נקוט הוא בידינו סתם ויש הלכה כסתם. וכן כתב מרן בב"י, שלעניין הלכה נראה שנקטינן כרשב"א (וכמו שראינו הרשב"א סובר כרמב"ן). וכתב עוד, שכן כמה רבותא סוברים להקל בנטילת ידים. אומנם הב"ח (קס ט) כתב שנראה שדעת השולחן ערוך היא כדעת היש מתירים, כיוון שכל ספק טהרה בידים - טהור. ודברי הב"ח הובאו בספר שיירי כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף סקנ"ב). אמנם האליה רבה (סקל"א) הביא את דברי הב"ח שלדעתו דעת השו"ע כיש אומרים, וכתב שנראה לפי דרכו של השו"ע שהלכה להחמיר כדברי הסתם.

הבאור הלכה (ד"ה ויש מתירין) כתב שיש הרבה ראשונים שמקלים ליטול ברביעית מים לשניים אחד אחרי השני. אך כתב שהשו"ע כתב זאת בדעת יש אומרים (ולא בסתם) משום שלדעה הראשונה (הרמב"ן והרשב"א) מסיעת גם דעת הראב"ד ורבינו יונה שמחמירים, שצריך דווקא רביעית מים לכל אדם, וכן דעת הרמב"ם להחמיר, ולכן נקט לעיקר כדעה הראשונה שצריך שיטלו בבת אחת, וע"י כן הקילוח ירד על ידו של הראשון ואח"כ על ידו של השני. אך הוסיף הבאור הלכה, שמ"מ בשעת הדחק בוודאי שיש לסמוך על דעת היש אומרים, כיוון שהרבה ראשונים נקטו כן. וכן פסק בספר בני ציון (סקט"ז). וכן פסק בשו"ע הרב (טז) שבשעת הדחק אפשר להקל כשיטת רש"י.

וכתב להעיר בספר תורת חיים סופר (סקמ"ב) שאף על פי שהעיקר להקל כשו"ע ולעשות כדברי הרשב"א והרמב"ן, כל זה דווקא במקרה שאין להם רביעית מים לשניהם, אך במקרה שיש להם רביעית לכל אחד ואחד, אין להקל כן לכתחילה, ובעינן שלכל אחד יהיה רביעית מים.

עוד דבר שהשו"ע (קס יג) מדגיש הוא, שבמקרה ששניהם באים ליטול ביחד באופן שמניחים ידים אחד תחת השני, צריך להיזהר שהידים יהיו קרובות אחת לשנייה, כי אם לא כן המים נחשבים כמים שכבר נטלו בהם שהם פסולים לנטילה. וכ"כ היש"ש (חולין פ"ח ס' כ"ח), וכ"כ הב"ח (קס ט), וכ"כ הנחלת צבי (עטרת צבי סקכ"א), וכ"כ האליה רבה (סקכ"ט), וכ"כ החוות יאיר במקור חיים (אות י"ג), וכ"כ המשנ"ב (סקע"ב). ובשער הציון מעיר, שאע"פ שבבית יוסף מסתפק בדבר, מכל מקום כיוון שבשו"ע סתם דבריו שצריך שידיו יהיו קרובות אחת לשניה, לכן נראה שכך סבר במסקנה. וכתב המגן אברהם (סק"כ) שכל התר זה הוא דווקא אם יתכוונו כבר מההתחלה ליטול ביחד, אך אם לא לא. וכתב שכ"כ התרומת הדשן (ס' רנ"ט) בשם התוספות. וכן באמת כתוב בפסקי התוספות (מסכת סוטה אות ה'). וכ"כ האליה רבה (סקכ"ט), ובשו"ע הרב (ס' ט"ז), ובמגן גיבורים (אלף המגן סק"ל), ובמשנ"ב (סקס"ח), וכ"כ בערוך השלחן (כב), וכ"כ הכף החיים (סקע"ה).

בשו"ת שלמת חיים (ח"ג אות ב'. ובדפוס חדש ס' קס"ד) הסתפק האם צריך שלא יהיה ביניהם יותר משיעור ג' טפחים כדי שיהיה דין לבוד, או שאסור שיהיה יותר מרוחב יד (רצה לומר שם שזה טפח) כדי שלא יהיה אויר מהצד אחד ומהצד השני לבטל, ולא פושט את הספק בפירוש.

החזון איש (או"ח ס' כ"ד סק"ל ד"ה ומש"כ) הבין את דברי הב"י שצריך שהידים יהיו קרובות עד כדי כך שיהיו נוגעות זו בזו. אך מקשה עליו שאין לנו לחדש דין זה, כיוון שזה לא הוזכר במשנה. ולכן יש לומר שמספיק שהוא ירצה להכניס את ידיו מתחת המים זה נקרא יד אחת.

דעת הים של שלמה

הים של שלמה (במסכת חולין פ"ח ס' כ"ח) פסק להחמיר, שבעינן לכל אחד רביעית מים, ולכן אחרי שהראשון יטול את ידיו, יוסיפו מים קודם נטילת השני. והביאו בספר מלבושי יום טוב (סק"ה), והאליה רבה (סק"ל). וכן במקור חיים (אות י"ג) לבעל החוות יאיר, ג"כ חשש לכתחילה לשיטת המחמירים שבעינן רביעית מים לכל אחד ואחד. ובערוך השלחן (סעיף כ"ג) כתב כעין זה, שאף שלדינא יש להקל, מכל מקום סיים שהמנהג הפשוט הוא כדברי הרמב"ם שאין נוטלים שניים מרביעית אחת. ובספר מטה יהודה (על השו"ע קס יג בסוף אותו הסעיף) רצה לומר כן בשיטת השולחן ערוך. ע"ש. הכה"ח (סקע"ז) כתב שכיום לא נוהגים ליטול ב' אנשים ביחד, משום שחוששים שמא לא יוכלו לכוון את הידים ביחד כפי מה שצריך. ועוד טעם נתן בדבר, שכיוון שעל פי האר"י אפילו בידים של אדם אחד יש ליטול כל יד בפני עצמה ויש לזה טעם על פי הסוד, לכן גם פה על"פ האר"י צריך כל יד בפני עצמה.